תשובות משיב דבר, חלק ב מ״חTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 48
א׳בעזהי"ת יום ה' ה' ניסן, תרמ"ג:
1
ב׳להרב וכו' מ' אליהו ליבאן נ"י מו"צ בקאלאניע זאטישאק. מכתב מע"כ מיום ב' תזריע הגיע במועדו, ומחמת טרדות הימים נתאחר תשובתו, ועתה באתי בעזרו ית"ש. ע"ד אשר שאל באחד שהיה נוהג לתת מעשר כספים והיה מחלק חציו לרמב"נ וחציו לעו"ש על פתח ביתו, ועתה מת אחיו והניח יתומים קטנים, והוא צריך לשכור מלמד לתורה ולתפלה, אם יכול ליקח כל מעשרותיו ע"ז ביחוד כי מחצים לא יספיק לו, והוסיף לשאול כי זה האיש אינו זוכר אם נדר בפירוש לתת חציו לרמב"נ או נהג כן בל"נ, ובא השאלה אם צריך התרה או לא, והנה בשו"ע או"ח (סי' תקס"ח) איתא מי שנוהג להתענות בעשי"ת ואירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה כי לא נהגו להתענות בכה"ג, משמע דוקא מצוה שמצוי להיות בעשי"ת והנוהגים להתענות רגילים לאכול בסעודת מצוה זו, משו"ה סתם הנוהג להתענות ע"ד כן הוא נוהג ג"כ, ולפי זה אם אירע איזה דבר מצוה שלא שייך ע"ז לומר שכך נהגו המתענים כגון אם אירע איזו חולי שמצוה לאכול צריך התרה, והכי מבואר ביו"ד (סי' רי"ד ס"א) וכ"כ הש"ך שם, אבל המג"א (סי' תקפ"א סקי"ב) כ' דה"ה דיש להקל למי שנוהג להתענות בעשי"ת ואירע לו מקצת חולי א"צ התרה, והיה נראה דאשתמיטתי' להמג"א מש"כ המחבר ביו"ד, אבל הגאון בעל דגול מרבבה ביו"ד יישב וכתב דדוקא אם רוצה לחזור מעיקר מנהגו צריך התרה, אבל אם אירע לו חולי במקרה ונצרך לאכול בזה הפעם א"צ התרה, כמש"כ המג"א, ולפי הדברים האלה היה נראה במי שנוהג במצוה והגיע לו ענין שנצרך לשנות מנהגו הטוב למצוה אחרת צריך התרה, ולא מיבעיא לדעת הש"ך דדוקא בנוהג במצוה דרבים נהגי הכי ועל דעתם הוא נוהג והרבים נוהגים לשנות מנהגם למצוה אחרת אז לא בעי התרה אפילו לדעת המג"א ודגול מרבבה, ג"כ בנ"ד דרוצה לשנות מנהגו כ"ז שיהיה נצרך להיתומים, ואח"כ חוזר מנהגו ליתן לרמב"נ צריך שאלה והתרה, ולא עוד אלא אפילו היה נצרך רק בזו השנה לצורך איזה מצוה שהגיעו במקרה, ג"כ נראה מדעת המג"א דרק משום דמנהג המתענים להקל בזה התענית, משו"ה יש להקל ג"כ באירע לו מקצת חולי, דמסתמא דומה מצוה זו למצוה דברית מילה, משא"כ במנהג שאינו שייך לרבים כלל בזה מודה המג"א שאם רוצה לשנות למצוה אחרת בעי התרה, שהרי סיים המג"א בזה"ל אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור, פי' וא"כ אינו נגרר לדעת רבים משו"ה צריך התרה, וא"כ בנ"ד שמנהגו ליתן מחצית מעשרו לאה"ק ולא שייך בזה מנהג רבים, ועתה כשנצרך לשנות לדבר מצוה אחרת אפילו במקרה צריך התרה כ"ז היה נראה לכאורה. אבל לענ"ד אינו כן אלא כל שלא נדר בביטוי שפתיו ורק שנהג כן במצוה, אע"ג שמחויב לשמור מנהגו מדכתיב לא יחל דברו כמ"ש הראשונים במס' נדרים (דף פ"א) מכ"מ במקום מצוה רשאי לשנות בלי התרה, כדמוכח בפסחים (דף נ"א ב') רבא אמר לעולם אסיפא, וה"ק אין בזה משום שינוי המחלוקת כו' וכ' הרא"ש משמע הא לא אפשר בלא מחלוקת היה לו לעשות מלאכה עמהם דגדול השלום ויש לו לעבור על מנהג מקומו כיון דלית בו איסורא דאורייתא אלא שנהגו בו איסור, ועיקר מנהג יחיד שאסור לשנות ממנהג רבים הוא דנפ"ל בנדרים שם, והנני להוסיף ממאמר מפורש בברכות (ד"ו ב') אמר רבין בר"א אר"י כל מי שרגיל לבוא לביהכ"נ ולא בא יום א' הקב"ה משאיל בו שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, אשר הלך חשכים ואין נוגה לו, אם לדבר מצוה הלך נוגה לו כו', והרי אין חיוב לכל אדם לילך להתפלל דוקא לביהכ"נ, אלא מי שרגיל במצוה זו נעשה עליה כנדר, משו"ה אם שינה יום א' הקב"ה דורש ממנו, מכ"מ אם לדבר מצוה הלך נוגה לו, ולא כמג"א הנ"ל, ולפי דברינו יש ליישב דעת המחבר ביו"ד הנ"ל דמשו"ה צריך התרה דכיון שרוצה לשנות מנהגו לחלוטין כמ"ש בדגול מרבבה, ויכול להיות שלא יהיה נצרך לשנות מפני חסרון בריאות, ומכ"מ לא יהיה נוהג להתענות עוד משום שכבר עקר מנהגו משו"ה צריך התרה, אבל אם לעולם יהא מצוה אחרת גורם שנוי מנהגו א"צ התרה, ולפ"ז בנ"ד אפילו רוצה לעקור מנהגו לגמרי מלשלוח לרמב"נ משום היתומים שהגיעו לפניו א"צ התרה, דכאן א"א לומר שמא לא ישמור מנהגו אפילו כשלא יהיה לו מצוה אחרת דזה ודאי אין לחוש בנ"ד, שהרי נוהג להפריש מעשרותיו כמו שהיה ובע"כ יתן אותם לאיזה מצוה ויהיה נוגה לו, וא"כ צריך לפרש הא דאי' באו"ח (סי' תקס"ח) דמשו"ה מי שנהג להתענות בעשי"ת ואירע ברית מילה א"צ להתענות משום שלא נהגו להתענות בכה"ג, היינו שאם נהגו להתענות אפילו בדבר מצוה א"א לשנות גם בזה האופן, אבל סתם מי שנוהג בדבר מצוה, ואירע לו מצוה אחרת שנצרך לשנות מנהגו א"צ התרה, מיהו בנ"ד שנסתפק אותו האיש אולי נדר בפירוש, בעי התרה, ואע"ג דשיטת הר"ן בנדרים (ד"ז) דספק בצדקה הוי כשאר ד"מ דספק ממונא לקולא, מכ"מ הרי דעת הרשב"א והרמב"ן אינו כן, וגם אחרי שאפשר בשאלה ה"נ ספיקו אסור כדאי' במס' ביצה (ד"ד א') ע"ש בפירש"י בד"ה רב אשי אמר וכו', והר"ן לטעמיה בנדרים (דף נ"ב) דפי' טעם דדבר שיל"מ לא בטיל מטעם דלא שייך להחמיר בספק, והדברים עתיקים, הא מיהא ראוי לשאול על מנהגו שאם נדר בפירוש יתירו לו, ואע"ג שאין להתיר נדרי מצוה, מכ"מ שאני הכא דמתירין ג"כ בשביל מצוה:
2
ג׳עוד שאל מע"כ הבדלה בביהכ"נ וקידוש לבנה איזה קודם אם שייך לומר בזה אפוקי שבתא יש לאחר וכמו בספירה והבדלה, נראה ברור דכל החקירה בקדימה ואיחור אינו אלא באופן שאפשר לעשות בזו השעה שתי המצות משא"כ בהבדלה בביהכ"נ, דשם א"א לקדש הלבנה, כי אם לצאת ולקדש, והבדלה הגיע החובה בשעה שעומדים בביהכ"נ ודאי שהוי מצוה לא משהינן ומבדילין תחלה ואין מחמיצין את המצוה, וכדאי' בזבחים (דף צ"א) איבעיא להו תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשא"ת ברישא מי אמרינן כיון דשחטי' מקריב ליה או דלמא יהיב לאחר וממרס בדמו עד דמקריב לתדיר כו', ומסקינן דגמרי לשאינו תדיר שמחויב ברגע זו בזריקה משא"כ התדיר שלא נתחייב עדיין, וה"נ קידוש לבנה לא נתחייבו עד שיצאו מביהכ"נ ויראו את הלבנה פשיטא דמבדילין תחלה. ומה שהקשה מע"כ על הגאון רע"א זצ"ל במש"כ דהבדלה דאורייתא משו"ה ראוי להקדימו לספירה דרבנן, וכ' מע"כ דהבדלה בביהכ"נ לכ"ע דרבנן, לא נהיר כלל שהרי משו"ה מבדילין בביהכ"נ כדי להוציא למי שאין לו יין כדאי' בשו"ע (סי' רצ"ה), ושוב לא יבדיל בביתו, וא"כ הוי דאורייתא, אך עיקר קושיית הגאון ז"ל דיש להקדים דאורייתא לדרבנן, אינו מוכרח כלל וכמבואר בשו"ת ש"א (סי' כ"ב) ודבריו מוכרחין:
3
ד׳עוד שאל מע"כ נ"י בשמחת תורה שמרבים לקרות את כל הנמצאים בביהכ"נ, וקורין כ"פ כהן, ואם אין שם לוי שלא עלה לתורה אם יותר טוב לקרות עוד הפעם אותו לוי, או לקרות הכהן במקום לוי, זה הדין מבואר באו"ח (סי' קל"ה ס"י) נהגי לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, והקשה הב"י הרי יש לחוש לפגם השני, ויישב דקורא עוד הפעם ללוי בין הכהן וישראל, והקשו האחרונים אם אין שם לוי מה יעשו, ויישב המג"א דקורא הכהן פעמים, וסיים ואפשר לומר דכולי האי לא שרינן לקרות כהן באמצע ושיקרא פעמים, והט"ז יישב בא"א. הא כו"ע מודו שא"א לקרות את הלוי שקרא בראשונה עוד הפעם, והכי מוכח בטור שם שכתב בשם רב עמרם ובתר דקרי כהן לוי וישראל קרי מאן דבעי אי בעי כהן למיתני ומיקרי שפיר דמי, וכשאין שם כהן וקורא לישראל במקומו אומר במקום כהן כדי כו', אבל העולה במקום לוי א"צ לומר במקום לוי כו'. ולכאורה אינו מובן היאך אפשר לעלות במקום לוי הלא הכהן קורא פעמים, אלא צ"ל דמיירי בפעם השני אחר שקרא ישראל שקורין כהן ואח"כ ישראל במקום לוי, כיון שאין שם לוי שלא קרא עדיין, וכך המנהג אצלנו בש"ת. הגהת מע"כ נ"י בפירש"י חולין נכונה היא ומרוב טרדא הנני בחותמי שים שלום וברכה יאושר חילו ויושבי בצלו ישאו ברכה לרגלו כנפשו ומשאלו וכנפש העמוס בעבודה:
4
ה׳נפתלי צבי יהודא ברלין
5