תשובות משיב דבר, חלק ב ס״וTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 66
א׳להרב הג' ר' מרדכי נ"י אב"ד דק' קוזניצע:
1
ב׳ע"ד אשר הגיע לשאול בד"ת. הן אין היום מוכשר להשיב דבר על אפניו. אך עשה דכבוד תורה דמר דוחה שארי דברים המטרידים את הדעת. והנני להשיב בקצרה:
2
ג׳ראובן תובע את שמעון לד"ת. ושמעון מסרב ומעכב ראובן את תפלת הצבור זה שלש שבועות ויותר. ומסתפק מעכ"ה נ"י אם יש איסור על הצבור להתפלל. או חרם מתקנת ר"ג המוזכר בסמ"ע סי' י"א ואם מוסיף התובע להכריז חרם על המתפללים בצבור אם כדין הוא עושה זהו תורף דברי מעכ"ה נ"י:
3
ד׳ואני תמה על מעכ"ה נ"י מראש אחרי שלפי שטף דברי מכתבו ניכר שאין הנתבע אלם. ויכולים מע"כ נ"י ובעלי הקהלה לכפותו מדוע לא החרימו כדין השו"ע. ואשר כתב מעכ"ה נ"י הטעם ע"ד שמבואר בשו"ע או"ח סי' תר"ב שאין נותנין חרם בעשי"ת ובמג"א סי' תכ"ט מבואר שבכל חודש תשרי אין נותנין חרם משום שתלוין בדין. תמה אני מה לחודש אלול לזה דווקא בימי הדין אין לעורר דינים ולהוסיף הרוה על הצמאה שיהי' עוד עונשי חרמים ושבועות שנפרעים עבורם כל העולם. זה הטעם כתב רבינו הגר"א במקומו. ולי העני נראה זה הטעם טוב על הא שאין משביעין בב"ד אבל הא שאין מכריזין חרם. הוא משום שבשעת מלחמה מסוכן מאד דבר החרם באשר שמסלק השכינה מישראל אם יש עובר חרם. ומעשה עכן ויהונתן בן שאול יוכיחו דמיד שעברו על החרם נכשלו במלחמה. ומש"ה כתיב בריש פ' עקב בשעת מלחמת ישראל בכנענים ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' כי חרם הוא, פי' מש"ה מסלק השכינה ההולך לפני ישראל בשעת מלחמה כדכתיב דברים כ' ד' כ"ג ט"ו. וה"נ בימים נוראים שעת מלחמה עם שרי עובדי כוכבים המקטריגים כדאיתא ברבה פ' אחרי פכ"א עה"פ לדוד ה' אורי וגו' מכאן ואילך אם תקום עלי מלחמה וכו'. ועוד בפ' ולקחתם לכם וגו' עה"פ נעימות בימינך נצח ומבואר ג"כ בספרי ראשונים ז"ל מש"ה יש להזהר מן החרם בעת שהגיע זמן קריאה אליו בהיותו קרוב אלינו כו' ואין להאריך בזה. אבל מה זה ענין לחודש אלול. שאדרבה בזה החודש ראוי לעשות הכון לקראת אלהי ישראל ולכפות לד"ת. ואז אם יהיה דין למטה לא יהיה דין למעלה כדתניא בספרי ר"פ שופטים. ומש"כ עוד טעם שרוצה מעכ"ה נ"י לנהל עדתו בנחת ולא בחמה יהא ברוך טעמו בענינים הנוגעים לכבוד עצמו. משא"כ בענין הנוגע להציל עשוק מיד עושקו על כיב"ז איתא שלהי מס' הוריות כמדומה לכם ששררות הוא עבדות הוא. והלא על מע"כ נ"י חובה הוא לעשות כל האפשר להביא לד"ת. הן אמת אם היה הנתבע גבר אלם ויש לירא ממנו רשאי להסתלק מן הכפי' בזה האופן. וכמבואר בחו"מ סי' י"ב ס"א בהגהת רמ"א. וראי' לזה הוא גמ' פסחים דנ"ג ב' א"ל תודוס איש רומי כו' או בעל אגרופין הוי ופירש"י מפני היראה. ועמש"כ בס"ד בחיבורי העמק שאלה ח"ג בשאילתא הנוספת אות כ"ט דמחלוקת הראשונים הוא בנוסחת הגמ' סנהדרין כו'. אי הנוס' שמא יתחייב החזק ונמצא רודף לדיין. או הנו' שמא נתחייב רק לחזק ונמצא חזק רודפו כמש"כ השאילתות פ' משפטים ובה"ג כ"ז בגבר אלם. אבל אחר שאינו אלם ומכש"כ שהגיע לביטול תפלה דרבים זה שלש שבועות. ונמצא זה נוגע לצרכי הצבור חובה על מע"כ נ"י לכופו בחרם שירד לד"ת ולא לטרדי לצבור כ"כ:
4
ה׳אמנם בעיקר השאלה בדבר הנהוג לקבול בצבור. והובא בשו"ע או"ח שלהי סי' נ"ד ובחו"מ סי' ה' ס"ב בהג"ה שאין לקבול בימים הנוראים כו' ועיקר הקבלה זו לעכב התפלה בצבור לא נזכר שהיה בזה תקנת הגאונים ז"ל אלא מנהג שנהגו מכבר. וחרם ר"ג שהביא הסמ"ע סי"א לא היה אלא להיפך שלא לבטל את התפלה בשבת ויו"ט אם לא שכבר ביטל ג"פ. ולא בכל ב"כ שבעיר אם לא שכבר ביטל בבהמ"ד שהוא הולך ג"פ ולא הועיל אבל עיקר מנהג זה לא ידענו שיהא כח בתובע לבטל תפלת הרבים בשבילו ונראה דמקור המנהג בפ' החובל דצ"ב קרית חברך ולא ענך רמי גובא רבא שדי בי'. וע' ברא"ש שכ' בשם גאון דרשאין לקבול בעש"ג וזהו גודא רבא. ונראה להוסיף דזהו שלמדין מן הכתוב (יחזקאל כד) יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד. פי' דבאמת אסור לילך בעש"ג וגורם חה"ש שאין לו טהרה ותקנה כידוע אבל אחר שהנתבע מסרב לילך לד"ת רשאי התובע לילך בעש"ג ולגרום חה"ש ועונש חה"ש חלה על הנתבע שהביא לידי כך. והיינו לא תטהרי עוד וענין לילך בעש"ג נקרא ג"כ הקבלה בשו"ע או"ח סי' תקל"ט וע' במג"א שם. וה"נ הקבלה לבטל הצבור מן התפלה אע"ג דנראה שאסור לעשות כן והוא מכ"ד דברים שמעכבים את התשובה מונע רבים מלעשות מצוה כמבואר ברמב"ם ה' תשובה פ"ד ה"ד. מ"מ היינו גודא רבא שיתעוררו הצבור ויכופו בכל האפשר לנתבע. ועונש המניעה לרבים ממצות תפלה חלה על הנתבע והוא בכלל לא תטהרי עוד. אבל עדיין לא שמענו שמי שמשתמט ומתפלל בצבור יחול חרם עליו או התובע יכול להחרים ע"ז. ומכש"כ אותם האנשים שאין בידם לעשות מאומה לכוף את הנתבע ובאמת אמינא למעכ"ה כי נער הייתי וגם זקנתי ב"ה. ולא ראיתי בימי הגאונים שקדמו ולא בעת כזאת שיהא התובע מעכב תפלת הרבים שלשה שבועות ואין עונה. ממ"נ אם אפשר להצבור לענות ולכוף את התובע באיזה דבר ודאי חובה שיתאספו בעלי הקהלה הק' ויעשו כל מה שבידם ובכחם. ומע"כ נ"י רבא דעמי' וכל מילי דמתא עלי' רמיא יעזור אחריהם והאל הגומר לטוב ית' יהי' עמהם. ואם חלילה אין עצה לכוף את הנתבע האיך יהא התובע מטריד את הצבור כ"כ אחר שאין בידם לכופו:
5