תשובות משיב דבר, חלק ב ע׳Teshuvot Meshiv Davar, Volume II 70
א׳ב"ה ב' י"ג כסלו תרלח וואלאזין. כבוד הרב הגדול חריף ובקי י"א הותיק כש"ת מ' אפרים הכהן נ"י. מכתב מע"כ נ"י וכו' הגיעני זה שבועים וכו'. דברי מע"כ נ"י בעמק הלכה ראיתי גם עתה ומרוב טרדה העמוס עלי כידוע למע"כ נ"י וכו' ע"כ לא נפנתי עד היום וכו' ועתה הנני לחזור ולשנות את הפרק. מה שהקשה מע"כ נ"י בפרש"י נדה (י"ח) דנימוק הולד ונעשה דם ומתערב בדם א"כ הוי מין במינו ואינו בטל לר"י. ויישבתי כישוב התוס' שם (כ"ז ב) בד"ה משום. ומע"כ נ"י דחה יפה שהרי פירש"י שהוא כרקב וכנצל ולא כפי' התוס' משום מת שלם אמנם ידעתי כי כן אבל רואה אני דקדוק פירש"י בזה"ל כל גופו של מת כאן והוי לי' כרקב וכנצל. דאלו לא הוי כל גופו לא הוי לי' דין רקב ומאחר שנתערב אע"ג שאינו בטל מכ"מ אין לו דין רקב זה הי' דעתי אז. אכן עתה נראה ליישב בא"א דר"י מודה דאם בתחלת הויתו נתערב במינו בטל וכן כאן אחר שנתמחה ונעשה דם מתערב בתחלת היותו לדם בדם אחר. שפיר בטל ולמדתי זו הסברא משיטת הר"ן בנדרים (נ"ח) דהא דקי"ל דבר שיל"מ לא בטל הוא משום דדומה למין במינו והרי דשיל"מ ידוע באו"ח סי' ש"כ ס"ב וביו"ד סי' ק"ב דאם לא הי' האיסור ניכר קודם שנתערב בטל. וה"ה מין במינו לר"י אם לא הי' ניכר שהוא מין במינו קודם שנתערב כמו כאן שמתחלה הי' בשר וליחה וכשנימוח ונעשה דם הרי מתערב בדם אחר שפיר בטל. ואע"ג שדעת רש"י בביצה (ד' א) דטעם של דבר שיל"מ לא בטיל הוא משום אדנאכל באיסורא כו'. היינו לדעת רב אשי דס"ל דה"ה ספק בדבר שיל"מ אסור אבל סתמא דגמ' שם דספק מותר ורק תערובות אסור ודאי י"ל מטעמי' של הר"ן. ועיין מ"ש בהע"ש סימן מ"ז אות א' בס"ד:
1
ב׳ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין
2