תשובות משיב דבר, חלק ב ע״אTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 71
א׳ב"ה ה' כ"ז שבט תרמ"א וולאזין. כבוד המופלג חריף שוחר טוב יקר רוח מ' יחיאל יצחק נ"י מקאוונא מכתב מע"כ נ"י הגיע וכו'. אשר העיר מע"כ נ"י כי בחקירה אי מילתא דעבידא לגלויי מהני במקום חזקה. תליא במחלוקת הרמב"ן והרא"ש בשם מהר"ם מרוטנבורג אי נאמן עד א' לו' מת קרובו להתאבל לאו חדתא היא והיינו הך שהביא הגאון טורי אבן ז"ל שיטת התוס' דהא דע"א נאמן להשיא אשה אינו אלא מדרבנן ומשום דדייקא וממילא לענין אבלות אין ע"א נאמן אבל אני בעניי דחיתי בהע"ש שלהי פ' בא דטעם התוס' משום שאין זה נקרא עבידא לגלויי כ"כ. והרמב"ן ס"ל דע"א נאמן להשיא אשה מה"ת משום דעבידא לגלויי אע"ג שאינו ברור שיתגלה כמו קידשו ב"ד את החודש וה"ה לענין אבילות. ובאמת מחלוקת התוס' והרמב"ן תליא בתרי לישני דבכורות (ל"ו) בהא דנאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי פלוני ישראל במומו. משום מילתא דע"ל אע"ג שאינו מוכרח שיחקור אחריו. ול"ב ס"ל שאין זה מיקרי ע"ל ופסיק הש"ס שם והלכתא כל"ק, וכתבו התוס' דאע"ג דכאן פסק הגמ' כל"ק מכ"מ בעדות אשה לא הימני' אלא משום דדייקא כו'. פי' דבבכור הקילו משום דאפי' הטיל הכהן המום בידים ג"כ אינו אסור באכילה מה"ת כמש"כ התוס' שם (ל"ד א) בד"ה ומי קניס. אבל דעת הרמב"ם בה' פסולי המוקדשין פי"ח ה"ה דהמטיל מום בידים האוכל מהם ה"ז לוקה משום לא תאכל כל תועבה. וא"כ יש בזה איסור מה"ת ומכ"מ פסק הגמ' כל"ק דמיקרי עביד לגלויי. וה"ה בעדות אשה הוי מה"ת וכן לענין אבלות. ועוד הארכנו בזה ביבמות (צ"ב) דבהא פליגי ר"נ ורבא אי טעות הוא או הוראה דרב נחמן ס"ל כל"ב. ורבא ס"ל כל"ק ועיקר ההיתר משום העד וע"ל:
1
ב׳וע"ד הוכחת הגאון הנו"ב ז"ל מהא דיבמות דלא מהני עבידא לגלויי במקום חזקה לפי מש"כ הרי"ף שאין הגר נאמן כו'. לבד מה שדחיתי בהע"ש שלהי פ' בא ג"כ אין מכאן שום הוכחה דעכ"פ עד אחד מיהא בעינן. וכאן הגר לעצמו אינו בתורת עד כלל ומש"ה פסק הרי"ף דעד א' ביבמה מהני כרבא. משום דעיקר הטעם של ההיתר משום דעבידא לגלויי ולא משום דדייקא מש"ה אין נ"מ בהא דזימנין דרחמא או דסני' לי' כיון דעיקר הטעם אינו משום דידה. משא"כ ביבמה עצמה דאין עלה שם עד והא דנאמנת הוא משום חומר שהחמרת עלי' בסופה כו' מש"ה ביבמה דאיכא דסני' או דרחמא א"נ. וההוא מרבנן שהקשה היא עצמה תוכיח ס"ל כל"ב. ולא תקשה הרי בסוגיא דבכורות הנ"ל בהא דכהן נאמן כו' הוי כהן לעצמו. הא לא קשיא דהתם אין הדבר ברור שהכהן הטיל מום רק חשד בעלמא. מש"ה היכי דעבידא לגלויי אינו חשוד ונאמן אפילו לעצמו כמו ישראל. משא"כ בהני דחזקת איסור ובעינן עדים להוציא מחזקת איסור ובעבידא לגלויי נאמן אפילו עד אחד. אבל דוקא ע"א ולא הוא בעצמו וזה פשוט וברור והמקום ית"ש יעמידנו על קרן האמת והיא התכלית והחותמת הנני העמוס בעבודה:
2
ג׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
3