תשובות משיב דבר, חלק ב ע״בTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 72
א׳ב"ה לכבוד הרב מ' פלטיאל נ"י בבאלטימארא. אשר חקר הלכה למעשה במי שנודע לו ע"י דלוג רב שמת קרובו שחייב להתאבל עליו במקום אחר. ונסתם הגולל ביום מחר או שלישי מאימתי יתחיל האבלות אם יש לו דין מת אשר משלחים אותו למקום אחר שמתחילים להתאבל מיד. נראה ברור דזה הדין אינו אלא במי שמתו מוטל לפניו והוא מתעסק עמו ואז כשמוסרו לקוברו נפטר הוא ממנו ונוהג אבילות. משא"כ מי שהוא בעיר אחרת ולא נתעסק עמו אינו נוהג אבלות עד שנקבר ממש. והכי מבואר ביו"ד סי' שע"ה ס"ו מי שהודיעוהו שצלבו גוים קרובו בעיר אחרת ונהג אבילות מיד כו' וחוזר ומונה משיקבר. הרי אע"ג שאין בדעתו לילך לאותה עיר בקבורתו מכ"מ אין עלי' חיוב האבלות עד שיקבר. ולא עוד אלא שיש עליו דין אונן לאסור עליו בשר ויין עד שישמע שנקבר. (כמבואר בעובדא דר"ת שנודע לו שמתה אחותו במקום רחוק ממנו ואכל בשר ושתה יין משום שיש לה בעל ואינה מוטלת עליו. וחלקו עליו כמבואר ברא"ש מו"ק סי' ק"ב) והכי מבואר בסי' שמ"א ס"ג מקום שנוהגים כו' ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ומסרוהו להם מותרים הקרובים בבשר ויין. הרי דוקא אם נתעסקו הקרובים וכלשון הירושלמי שהביא הרא"ש שם מי שנמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין. דוקא נמסר מיד ליד משמע וכדאי' במס' ב"מ (ח') דלשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחברו. ולא קאמר בירושלמי אם מתעסקים בו אחרים הוא אוכל בשר ושותה יין. וה"ה אם המת בעיר אחרת וכמבואר שם ס"א אלא שבזה נחלקו ר"ת והרא"ש בהא דמתה אחותו של ר"ת בעיר אחרת והובא בש"ך שם. אבל אבלות ודאי אינו נוהג עד שיקבר ומה שדקדק מע"כ נ"י מלשון הרמב"ם ושו"ע סי' שע"ה ס"ב מה שכתבו ואינם יודעים מתי יקבר מונה משיחזרו כו'. דקדוק נכון הוא ונראה ברור דלא שיש נ"מ אם יודעים שיקבר למחר או ליום השלישי וכדומה. אלא בא לאפוקי אם יקבר היום אין חיוב האבלות מיד שנמסר לכתפים ולא בא זה הדין להחמיר על הקרובים אלא להקל להתחיל מנין שבעה מאותו יום. והכי דייק לשון הגמ' במו"ק (כ"ב א') מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבילא אתחילו מנו. ולא קאמר אתחילו אבלו. אלא אם אין נ"מ במנין אין עליהם חומר מנהג אבלות. ורק אם יש נ"מ במנין שבעה. ינהיגו אבלות מיד כדי שימנו מאותו יום. ובזה מיושב הירושלמי שהביא הרא"ש שם נמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין. והקשה הרא"ש מאי קמ"ל הרי חל עליו אבילות והעלה דמיירי שלא יצא מפתח ביתו דלא מהני לנהוג אבילות אבל אוכל בשר ושותה יין. אבל לשיטת הרמב"ם הפי' פשוט דאפילו כשיהא נקבר באותו יום ואינו חייב להתאבל מיד מכ"מ אוכל בשר ושותה יין מיד. וזהו פי' לשון הרמב"ם ואינן יודעים מתי נקבר היינו שמא יקבר למחר ויהי נצרך למנות יום שלם. אזי מונה מעת שיחזרו פניהם ואז מתחילין להתאבל מיד דאם לא ינהגו באבלות מיד לא יעלה ליום. ונראה דבזה פליגי ר"א ור"י בדכ"ז א' דר"א צוה לכפות את המטות משיצא המת מפתח ביתו ורי"א משיסתום הגולל. והמחלוקת הוא משום שנמסר ר"ג לרבים ובני ביתו נשארו בבית וקיי"ל. כר"י וע' מש"כ בהעמק דבר בעיקר דין זה נמסר לרבים כו' מבואר במקרא באבל האטד אשר למצרים:
1
ב׳ומה ששאל מע"כ עוד במצות סוכה. אם א"א לישב בסוכה בסעודת ברית מילה אם מותר לאכול בבית. משום עוסק במצוה פטור מן המצוה כמו בחתן. הדין מבואר בשו"ע או"ח תר"מ ס"ו דסעודת ב"מ כו' חייבין בסוכה. מבואר שאם א"א לישב שם בסוכה מבטלין הסעודה. ואע"ג דמלשון המג"א שכ' די להם בעשרה אנשים משמע הא אותם עשרה אנשים בכלל עוסקי במצוה הם. מכ"מ אין הפי' כן כמבואר במהרי"ק דאינו מצוה שיהא בה כדי לבטל מ"ע דסוכה. ואע"ג דסוכה קיל דאפילו הולכי דרכים ושומרי פירות פטורין מסוכה משום תשבו כעין תדורו. ואין מחויב לבטל דרכו ושמירת פירותיו משום מצות סוכה. כבר פי' התוס' סוכה (כ"ו) דמשמעות תשבו כעין תדורו שיהא נוהג כאדם בביתו שאינו מונע מלצאת לדרך אבל שיהא מצוה דוחה מ"ע דסוכה בעינן דוקא מ"ע ממש. ואני אומר עוד דכ"ז לא הוצרכנו אלא לשיטת התוס' (כ"ה ב) בד"ה משום דאפילו כבר הגיע זמן חיובא דמצוה מכ"מ אם עוסק במצוה אחרת רשאי לבטל מ"ע זו. אבל שיטת רש"י שם דהא דעוסק במצוה פטור מה"מ אינו אלא בהתחיל לעסוק במצוה לפני חיובא דמצוה אחרת. אבל להתחיל במצוה שיש בה ביטול מצוה שכבר הגיע חיובה דידה אסור. והכי מוכח דעת הרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ע"ב ס"ד א"כ בל"ז לא דמי ברית מילה לחתן ושושביניו דהתם ע"כ הי' הנשואין לפני החג וכמש"כ המג"א סי' תר"מ סקי"א וא"כ כבר חל עליהם המצוה של שמחת חתן. משא"כ המסובין על ברית מילה לא הגיע מצוה זו עד שכבר חל מצוה דסוכה. ותדע דגבי חתן נמי תניא חתן ושושביניו וכל בני החופה. משמע שכבר היו בחופה ונתחייבו בשמחת חו"כ זו. הא שיבא אדם מן השוק לשמוח בשמחת חו"כ ואע"ג שיקיים בזה מצוה דשמחת חו"כ. מכ"מ אסור לבטל מצות סוכה. והיינו משום דמצות סוכה קדומה:
2
ג׳ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין:
3