תשובות משיב דבר, חלק ב ע״וTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 76
א׳ב"ה א' ט"ז מ"ח תרל"ו וואלאזין. כבוד הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מ' נתן נ"י האבד"ק חאלוי יע"א. מכתבו הגיעני שנית ע"ד הס"ת שנכתבה במעות מעשר וכתבתי בראשונה שאם לצאת ידי אסמכתא של הירושלמי כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך. ודרשו מהונך כמראשית והיינו מעשר עני שכתוב בהו כבוד. היינו ומכבדו חונן אביון א"כ אינו יכול לעשות בהם שום דבר מצוה לעצמו רק ליתן לעניים אלא שרשות להשיג בהם איזה טה"נ וכבוד. ומע"כ הביא דברי שו"ת אחרונים שרשאי לעשות בהם שארי מצות. והוסיף להביא שיש מצות שחשובים הם מצדקה לעניים. מתחילה יש לדעת שעיקר מעכ"ס אינו חובה כמ"ש הט"ז סי' של"א אלא מנהג וכמ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' ע"ד ותלוי לפי מנהג הבריות או בדעת אותו אדם כשר. אם המנהג שיהא כמעשר עני ודאי אסור לעשות מהם מצוה אחרת אפילו היא גדולה מצדקה לעניים וכמו מעשר תבואה שניתן רק לעניים. וכך הי' בימי הר"מ מרוטנבורג וכתב בזה"ל שאסור לשנות לשום מצוה אחרת משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור כו' ולזה כיון מהרי"ל שהביא בהגהת הרמ"א סי' רמ"ט. ואין לעשות ממעשר שלו כו' רק יתנו לעניים. אך בימי האחרונים לא נהגו כן מש"ה כתבו האחרונים ז"ל שאפשר לעשות איזה מצוה ובבה"ג הסב דעת הגהת הרמ"א ז"ל ג"כ לכוונה אחרת. ואני בעניי כתבתי בחיבורי הע"ש סי' קל"ב שאפשר שיוצאים מידי אסמכתא זו דכבד את ה' מהונך וגו' גם בנרות לבהכ"נ דכתיב בהו באורים כבדו את ה' ומתרגמינן בפנסיא כמ"ש הרא"ש ה' יוהכ"פ. או אפי' שארי מצות דשייך בהם זה אלי ואנוהו גם זה מיקרי כבוד ה'. אבל אם עושה כן אינו ענין כלל וכלל למעשר עני:
1
ב׳וא"כ הכותב ס"ת במעשר כספים אם הוא רוצה לצאת ידי מצות כתיבת ס"ת כמ"ש מעכ"ת שי'. ודאי היא שלו ממש שהרי אם אינה שלו אינו יוצא ידי מצות כתיבת ס"ת לעצמו. וא"כ בע"ח גובה בחובו כדין ס"ת כדתנן במסכת ביכורים פ"ג מי"ב. ובע"ח נוטלן בחובו ואשה בכתובתה כס"ת. ומעכ"ת ארכבה אתרי ריכשי כתב שהוא מקיים בזה מצוה גדולה דכתיבת ס"ת. וכ' שיש לה דין מ"ע שאין גובין ממנה. ממ"נ אם אינה שלו האיך יוצא בה במצות כתיבת ס"ת. ואיזה טובה עשה בזה לעניים וכי בעירו אין לעניים ס"ת לקרות. אלא הדבר ברור שלא נהג אותו האיש במעש"כ שלו כדין מ"ע אלא עשה בהם מצות כתיבת ס"ת. ואין נ"מ לדין אם יצא בזה אסמכתא דכבד את ה' מהונך או לא יצא. הא מיהא הוא כסבור שיצא וע"ד זו הוא מפריש מעשר. וא"כ הס"ת שלו לכל דבר בלי שום ספק אם לא שבפירוש הקדישה לצבור. וכמ"ש במכתב הראשון ואשר הביא דברי הנימוק"י במס' ב"מ שאפילו ספרים אין ליקח אותם בעד חוב אינו ענין לדברינו שם מיירי לענין סידור שמניחין חיי הנפש. וכן ספרים ההכרחיים לת"ח היינו חייו וכלשון דאי' במס' מכות (י') תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנא' וחי עביד מידי דתהוי לי' חיותא. ובזה"ז ספרי ת"ח המה רבותיו וחיותא דידי'. אבל רק המוכרחים ללמודו ובזה פליגי הפוסקים וכ"ז אינו ענין לס"ת וכש"כ לאחר מותו:
2
ג׳והנה יש נוהגים במעשר כספים לקנות ספרים בהם לעצמו וגם להשאיל לאחרים. גם ע"ז כתבתי שאין בהם מנהג מעשר עני אלא מנהג מעשר שני דמ"ע מוציאין מידו. ומע"כ נ"י מדמה לטובת הנאה שיש לבעלים במעשר עני. אבל לא כן מע"כ נ"י אלו הי' להם דין מ"ע לא הי' רשאים לקנות אלא ספרים השייכים לתלמידים עניים. והמה קודמים לו לעצמו ולא כשאר צדקות שמבוא' בהגהת רמ"א סי' רנ"א דפרנסת עצמו קודמת לכל אדם. אבל מ"ע אפילו עני המחזר על הפתחים מוציאין מידו ונותנין לעניים ואין לו ללמוד בהם אם לא שאין עניים שילמדו בהם. כדאי' שלהי פ' הזרוע גבי לקט והרי אנו רואים שהמפריש מעשר לקנות ספרים קונה כפי רצונו כאדם העושה בתוך שלו. אלא שאם בא מי לשאול ממנו משאילו אם אינו צריך לעצמו. וא"כ אין זה כמ"ע אלא כמעשר שני ואחר שאין זה מה"ת ולכ"ע הוי ממון בעלים. מש"ה בע"ח נוטלן בחובו אלא שמחויב ג"כ להשאיל למי שירצה. ואין לבע"ח בהם זכות יותר מבעל המעשר היוצא מכ"ז מעכ"ס אינו אלא מנהג ותלוי בדעת בעלים וסתם הכותב ס"ת לעצמו. מכוין לצאת ידי מצוה והיא שלו ובע"ח גובה בחובו כמ"ש במכתבי הקודם:
3
ד׳ובדבר להחם מים למקוה ע"י גוי ביו"ט שני. פשיטא דשרי כמו שראה מעכ"ת נ"י הרבה שו"ת אחרונים ז"ל וגם רבינו עקיבא איגר זצ"ל לא הוצרך ליטול מן המים לשתי' אלא ביו"ט ראשון. ולא ביו"ט שני כמבואר בסי' י"ז והנני להוסיף על דברי רבותינו האחרונים ז"ל דיש מקום והוכחה להתיר ביו"ט שני לצורך טבילה אפי' מלאכה ע"י ישראל. מדאי' נדה (ס"ז ב) אשה חופפת כו' אשה חופפת בא' בשבת וטובלת בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי יו"ט שני של ר"ה שחל אחר השבת. וקשה למה לא אמר סתם יו"ט שני ש"ג. אלא משום דיו"ט שני ש"ג אפי' הי' אסור חפיפה מד' ימים קודם טבילה הי' רשאי לחוף ביו"ט שני עצמו. מש"ה הוכיח ממי"ט של ר"ה והשתא דקיי"ל דחופפת ד' ימים קודם אסור לחוף ביו"ט שני ש"ג. שהרי אפשר לחוף בערב יו"ט. איברא בירושלמי מגילה (פ"ד) אי' מימרא זו ובאמת איתא שם יו"ט שני ש"ג. מבואר דאסור לחוף ביו"ט שני ש"ג לצורך טבילה ותליא במחלוקת הראשונים במילה שלא בזמנה אי שרי ביו"ט שני ש"ג. וכבר העלתי בחיבורי הע"ש פ' לך שהעיקר כהש"ך יו"ד סי' רס"ו דכל הראשונים ס"ל דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט שני ש"ג ולא כהרא"ש ותשב"ץ. אולם נהגו כהרא"ש ולא מהלינן והטעם שהרי גם במת דבפי' התירו בגמ' לעשות מלאכה ע"י ישראל ביו"ט שני ש"ג. ומכ"מ נהגו להחמיר משום דנפישי ע"ה ואתי לזילזולי ביו"ט שני אי נעביד מלאכה בדבר מפורסם לרבים. אבל במידי דצינעא הי' מקום להקל מכ"מ חלילה לעשות הלכה למעשה ע"י ישראל ביו"ט שני מלאכה דאורייתא. אבל ע"י גוי ודאי שרי בלי שום פקפוק כ"ז ביו"ט שני אבל ביו"ט ראשון שקיל וטרי הגרע"א זצ"ל ועלה ע"ד להתיר ע"י גוי בלי צורך שתי'. ומטעם דהוי שבות דשבות במקום מצוה משום דבישול ביו"ט מה"ת שרי משום הואיל ואי מקלעי אורחים. ואנן קיי"ל דשבות דשבות במקום מצוה שרי ודחה רבינו הנ"ל דאע"ג דקיי"ל הואיל. מכ"מ כיון דמשכחת בישול סמוך לחשיכה דלא שייך אי מקלעי אורחים כמש"כ התוס' במסכת שבת (צ"ה א) ואסור מה"ת. ומש"ה פסקו התוס' דרחיצה אסור ביו"ט בחמין שהוחמו מעיו"ט וא"כ אינו שבות דשבות זהו תורף דברי רבינו זצ"ל. ואני בעניי אומר דלפי דקיי"ל הואיל ליכא למיגזר משום סמוך לחשכה. והתוס' לטעמייהו אזלי דס"ל דלית לן הואיל כמש"כ בביצה (ב' ב) ד"ה והי' כו' דרבה לטעמי' אזיל דאית לי' הואיל כו' ואפי' לדידן ניחא כו' הרי מבואר דס"ל דלא קיי"ל כרבה. וכבר הטילו ספק בזה הפסק בפסחים (מ"ח א) בד"ה רבי א' כו' ור"י דוחה כו' דהא אפליגי רבה ור"ח בהכי פי' וי"ל דהלכה כר"ח דלא ס"ל הואיל. אבל לשיטת הרי"ף דס"ל הואיל ודאי שבות הוא דאפי' יחם מים סמוך לחשכה אפשר לרחוץ פניו ידיו ורגליו. ואפי' אם הוא כבר רחץ אפשר דמיקלעי אחרים שלא רחצו. ובאמת הא שכ' התוס' ביצה הנ"ל ואפילו לדידן כו' דמשמע דפשיטא להו דלא קיי"ל כרבה. היינו משום שהוכיחו מסוגיא דשבת (מ') דגזרו על רחיצה ביו"ט בחמין שהוחמו מעיו"ט. וע"כ משום דלא ס"ל הואיל והירוש' שהביא מעכ"ת נ"י דמבואר דבחמין שהוחמו ביו"ט דוקא פליגי ולא בהוחמו מעיו"ט ס"ל כרבה דק"ל הואיל מש"ה לא גזרו כ"כ. נחזור לענין דלפי דקיי"ל כהרי"ף דאית לן הואיל הי' מקום להתיר גם ביו"ט ראשון ע"י גוי כמו שעלה ע"ד הגרע"א זצ"ל. אבל אח"כ כ' עוד טעם לאסור משום דאפשר בליל יו"ט שני ולמאי נדחה יו"ט ראשון וזהו ודאי טעם יפה לאסור אפי' ע"י גוי אבל אם יו"ט ראשון הוא עש"ק והטבילה הוא בש"ק הבא אחריו אפשר דשרי להחם ע"י גוי והמקום יאיר עינינו בתורתו ולא יצל מפינו דבר אמת והיא התכלית והחותמת כעתירת העמוס בעבודה:
4
ה׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
5