תשובות משיב דבר, חלק ב ע״הTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 75
א׳להרב ר' נתן נ"י אב"ד דק"ק חאלוי ע"ד ס"ת שנכתבה ממעות מעשר והס"ת מונחת בהיכל בהמ"ד. אם יכול בע"ח לפרוע מס"ת זו וה' יאיר עיני. הנה עיקר מנהג להפריש מעשר כספים. עפ"י המבואר בהגהת רמ"א ביו"ד סי' רמ"ט שהוא ליתן לעניים דוקא. מקור לזה המנהג הוא עפ"י הירושלמי פיאה פ"א דכתיב כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך ומפרש הירושלמי מהונך כמראשית כל תבואתך שיכבדו את ה' מהון ועושר כמו מתבואה ופי' הגר"א ז"ל בביאורי יו"ד דהיינו כמעשר עני ור"ל משום דכתיב בצדקה ומכבדו חונן אביון. ומש"ה המפריש מעשר כספים דוקא לענים ומי שהי' נוהג להפריש מעשר כספים עפ"י דעת הרמ"א הי' דומה המעות למי שאמר הרי סלע זו לצדקה לעניים ואין הבעלים יכולים לשנות אפילו למצוה אחרת רק ללות לשעה ולפרוע בזמנו דוקא שהרי עוברים ע"ז בבל תאחר. וממילא אין יכול לסלק מהם לבע"ח יותר משיוציא לצרכיו שאסור לו אם לא שיודע שבבוא העני לידו ישלם. אמנם אם הבע"ח גובה ממעות הללו בע"כ כ"ז שלא באו המעות ליד הגבאי לזכות לעניים. הוא תלוי בחקירה אם הא דאי' בקידושין (כ"ח) אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. ה"ה בצדקה וכבר זכו העניים באמירה זו ואין בע"ח גובה מהם או נימא דבצדקה אין בה אלא משום נדר שהבעלים מחיובים ליתן לעניים לקיים נדרן. אבל עוד לא זכו בהם העניים ולפי זה בע"ח גובה מהם וחקירה זו רבה. והובא באחרונים בחו"מ סי' ס"ו ס"א ובסי' פ"ז סכ"ה ובאשר אין זה מעין השאלה אין זה המקום לבאר. אבל כ"ז במפריש מעשר לצדקה או אפילו מנהג אותו אדם כן כמו שהביא הש"ך יו"ד סי' רמ"ט בשם מהר"ם שקונה במעות מעשר זכות להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה דסוף סוף נותן המעות לעניים אלא שיש לו בהם טה"נ וה"ז כדין מעשר עני המתחלק בתוך הבית כדאי' במס' חולין (קל"א ב) אבל מי שנוהג לקנות ספרים ללמוד בהם בעצמו ולהשאילן לאחרים. וא"כ אינו מוציאן מרשותו לגמרי לעולם ואפילו בשעה שמזדמן לפניו מי ששואל הספרים ללמוד. והוא רוצה ללמוד הוא קודם לחברו והרי מעשר עני מוציאין מידו אפילו הוא עני ג"כ כדאי' בחולין שם אלא ודאי מנהג זה אינו ע"פ אותו המקור של הירושלמי אלא ע"פ מדרש תנחומא פ' ראה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר מכאן נהגו פרגמטיוטין ומפרשי ימים להפריש א' מעשרה לעמלי תורה ומעין זה הביא התוס' תענית (ט' א) בשם הספרי אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרגמטיא וכל שאר רווחים מניין ת"ל את כל. והנה מבואר באותו מדרש שנהגו להפריש, א' מעשרה לעמלי תורה. דקדקו לעמלי תורה ולא לעניים בעלמא אלא משום דעיקר פרשה זו במעשר שני מיירי וכדתניא בספרי שם אין לי אלא במע"ש שבו דיבר הכתוב. ומע"ש עיקרו משום תלמוד ויראה כמ"ש התוס' קידושין (כ"ד א) וב"ב (כ"א) בשם הספרי גדול מע"ש שמביא לידי תלמוד ויראה. והיינו משום ששוהא בירושלים עד שיאכל מעשרו ועודנו בירושלים יושב ולומד ושומע מוסר ויראת שמים ומי שאינו יכול לישב בירושלים כל משך שמעשרותיו בידו אזי מחלק מעשרו לעמלי תורה בירושלים ומש"ה נהגו הסוחרים שאין יכולים לבלות מעשר כספים שלהם כדי שילמדו המה לתת לאחרים עמלי תורה. ובאמת אם אותו סוחר רוצה לפרוש עצמו לתורה איזה משך ולאכול מעשרו יחולו ברכות על ראשו. ואחר שכן נהגו ג"כ לקנות ספרים ללמוד בעצמו או להשאילם לאחרים. והוא קודם לאחרים כדין מע"ש שהמצוה שיאכל בעצמו בירושלים יותר משיחלק לאחרים מעתה מי שקונה ספרים במעשר כספים עפ"י אותו מנהג. יכול למוכרן לאחרים שהרי מע"ש ג"כ למ"ד ממון בעלים הם אפשר ליתנם במתנה ולמוכרם כדאי' במס' קידושין (נ"ד ב) וכמו קדשים קלים לריה"ג דאי' במס' פסחים (צ') דאפשר למכור. וכמו בכור בזה"ז שהוא ממון בעלים כדאיתא בב"ק (י"ב) ה"נ מע"ש למ"ד מ"ב הן. אלא דאנן קיי"ל כר"מ דמע"ש ממון גבוה הוא וליתנהו בנתינה ומכירה. אבל מעשר כספים שאינו מפורש בתורה פשיטא דממון בעלים הם ואפשר למוכרם. אלא המכירה יהי' בזה האופן שהי' בידו היינו שיהא הלוקח מחויב להשאילן בשעה שלא יהי' נצרך לעצמו כמו מכירת מע"ש למ"ד ממון בעלים הן שהלוקח מחויב לאוכלם בירושלים כדין מע"ש והיינו שכתב הט"ז בסי' רמ"ט כשקונה בעדו ספרים צריך לכתוב עליו שהוא ממעשר למען ידעו בניו ולא יחזיקו להם עכ"ל. מבואר דשייך בהם ירושה שהרי שלהם הוא אלא שמחויבים להשאילם בשעה שאין הספר נדרש להם. שהרי עמ"כ הופרש מעשר כספים שיבאו לתלמוד על ידיהם. וה"נ בע"ח גובה חובו מספרים הללו בזה האופן שיהי' נוהג בהם דין מעשר להשאילן לכל מי שחפץ ללמוד בהן ואע"ג שבס' פ"ת הביא בשם משנת חכמים להסתפק בזה. כך דעתנו נוטה. הא מיהא אינו יכול בע"ח לגבות אותם הספרים שיהא שלו ממש. אבל כ"ז בנוהג לקנות ספרי תלמוד ופוסקים. משא"כ מי שמפריש מעות לקנות ס"ת אינו יוצא ידי מעשר כספים הללו. ומש"כ בבה"ג שיכול לעשות מצוה שאינו מחויב בה ולא מצוה שהוא מחויב בה. והוא מסוגיא דחגיגה (ח') שיכול להביא נו"נ ממע"ש ולא קרבן חובה. וא"כ הי' רשאי לקנות ס"ת ג"כ אבל כ"ז אינו אלא באופן שיגיע מזה המעשר לזה התכלית שהופרש מתחילה כמו מע"ש שמקריב בהם קרבנות שיאכל בירושלים. וה"נ מעשר כספים הניתן לצדקה יכול לצאת בהם הצדקה שאין עליו חובה ולא שהוא חובה. אבל לקנות אתרוג וכדומה ממע"ש ודאי לא שייך כלל למעשר אפילו אינו חובה. כמו אם יש לו כדי לצאת י"ח אלא שרוצה להשיג מהודר יותר ודאי אסור ממעכ"ס וה"ה לקנות ס"ת. ומי שנוהג כן ה"ז טועה ואינו יוצא מצות מעשר כספים כלל. ומכ"מ הרי המנהיג להפריש המעשר לעצמו וכסבורין שכך כשר לעשות והרי אין כופין ליתן מעשר כספים כדין. איך שהוא המעות שלו ממש וכן הס"ת וכדומה וממילא בע"ח גובה ממנה ואין בזה הורדה ושנוי מקדושתה ובכ"מ שתעמוד ה"ה בקדושתה אם לא שהקדיש ומסר לצבור אינה של בעלים עוד. אבל כ"ז שאין ידוע שכן אין ראי' ממה שהיא עומדת בהיכל ביהמ"ד שמסרה לרבים שהרי כך דרך ס"ת אפי' של יחיד להעמידה במקום קדוש והוי ככלים העשוין להשאיל ולהשכיר שבחזקת בעלים עומדין וה"נ הס"ת בחזקת בעלי' הראשונים עומדת ובע"ח גובה ממנה אע"ג שידוע שהיא נקנית ממעות מעשר כך דעתי הדלה נוטה וה' יאיר עינינו בתורתו ויעמידנו על קרן האמת והיא התכלית והחותמת כנפש העמוס בעבודה:
1
ב׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
2