תשובות משיב דבר, חלק ב פ״דTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 84
א׳ב"ה אור ליום ב' כ"ב שבט תרלד. כבוד ידיד ה' וידי"נ הרב הג' חריף ובקי וכו' כש"ת מ' אלי' משה נ"י, יהי ה' עמו ויאושר שמו ויבורך טעמו מכתב מעכ"ת נ"י הגיעני בצירוף הקונטרס. ולחביבותא דמר ניהו רבא נפנתי לראות בטיבו. והנה את אשר העלה ליישב פסק הרא"ש והשו"ע לענין דקל שנטע למצות לולב שחייב בערלה. דברי מעכ"ת נ"י מאירים וברורים וראוי לומר ע"ז חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים:
1
ב׳אכן בעיקר מה דשאילנא בנוטע אילן של טערקעשע פעפער אם חייב בערלה. ומעכ"ת נ"י הרחיב החקירה בהא דא' ר"מ שהפלפלין חייבין בערלה. בזה אין דברי מעכ"ת נ"י נראין:
2
ג׳ראשית את אשר החליט מעכ"ת נ"י דכמו שנראה שהרמב"ם פוסק דלא כר"מ כך דעת שארי פוסקים והרא"ש שלא הביאו ג"כ בה' ערלה הא דר"מ אין הדבר כן. ובפי' מבואר בתר"י ר"פ כ"מ לענין פלפלי רטיבתא בפה"א השיגו על הרי"ף דכמו שחייבין בערלה הה"נ לענין ברכה, וכ"כ בכ"מ ה' ברכות פ"ו בשם הרמ"ך שהשיג על הרמב"ם בזה הלשון ממש. ומר דגברא רבא הוא יבין שהי' זה בעיני תר"י ורמ"ך דבר פשוט שהפלפלין חייבין בערלה וכך השיג הרא"ש שם. הרי דגם הרא"ש ס"ל הכי והרשב"א יישב פסק הרי"ף לענין ברכה. משמע דבערלה מודה דחייב וכ"כ בשו"ת מהרי"ט ח"ב בחלק יו"ד סי' ל"ד בפי' והכי ודאי שיטת רש"י דהא דר"מ הלכה הוא שהרי פי' בסוכה (ל"ה) הא דס"ד שאין הפלפלין חייבין בערלה. הוא משום שהעץ שפל כמין רותם כו' והתוס' הקשו הא כמה עצים שפלים הם וצ"ל דס"ל לרש"י דבאמת למדנו מדרשא זו דאפילו עץ שפל מיקרי עץ. וא"כ ודאי כך הלכה:
3
ד׳איברא הכי נראה דעת הרמב"ם שלא הביא הא דר"מ כדרכו בקודש להביא כל פרטי דינים המפורשים. מוכח דס"ל דלאו הלכה כר"מ וכמש"כ מהר"ם חביב בס' תוספת יוהכ"פ. ובתר רישא אזיל הוא הרי"ף שפסק פלפלי רטיבתא בפה"א. ולא מצד הסברא שכ' הרשב"א ז"ל אלא מעיקר הדין שפוסק דלא כר"מ לענין ערלה וה"נ בברכה. אבל לא נתבאר עדיין טעם הרי"ף והרמב"ם ז"ל ומש"כ מעכ"ת משום דר' יוסי דא' הפנימי למאכל והחיצון לסייג כו' חולק על ר"מ אין בזה כדי ליישב את הדעת. ואין כדאי להאריך בזה ונראה שלמדו מהא דפוסק בגמ' חולין (כ"ה) בשקדים המרים קטנים פטור מן המעשר. ותרווייהו חד טעמא למש"כ התוס' בסוכה שם דהא דס"ד דפלפלין פטורין מה"ע היינו משום דסופו להתייבש ולא יהי' מאכל והפי' דעיקר מטעתם כדי לייבש. וה"נ בשקדים דאע"ג דקטנים ראוי לאכילה מכ"מ עיקר מטעתם הוא שיהי' גדולים ויהי' לתבלין ולרפואה. ואחר שפסק הגמ' דפטור מן המעשר ה"ה דפטור מן הערלה וה"ה פלפלין והרא"ש כ' בשם בה"ג דשקדים מרים קטנים בפה"ע והוא בה"ג של רי"ג. אבל בה"ג שלפנינו שהוא מר"ש קיירא מבואר להיפך וכ' הרא"ש דאע"ג דפסק בגמ' דפטור מן המעשר הוא משום דלא נגמרו. ולטעמי' אזיל דפלפלין חייבין במעשר ובערלה ורק שקדים מרים קטנים פטור מן המעשר ולאו משום דלאו פרי עץ הוא אלא משום דלא נגמרו. וכבר נתקשה המעיו"ט בזה וגם הגר"א או"ח סי' ר"ב נשאר בצ"ע בטעם הרא"ש. ובעניי נראה דהרא"ש ס"ל דקטנים כ"ז שהם מתוקים אינם ראוים להצמיח. ובמעשר הוא תנאי מיוחד דבעינן ראוי להזריע כמש"כ התוס' במס' ר"ה (י"ב ב) דלמדנו מדכתיב את כל תבואת זרעך הכי וזה לא שייך לערלה ולברכה. וא"כ פלפלין רטיבתא חייבין במעשר ובערלה ובברכה בפה"ע. אבל הרי"ף לית לי' זה הטעם בשקדים מרים קטנים שהרי תנן במס' מעשרות פ"א מאימתי שקדים חייבים משתגמר הקליפה. ואי' בירושלמי הקליפה הדקה וא"כ גם קטנים כבר הגיע לזמן חיובן וא"כ שפיר אפשר להוכיח מהא דשקדים דכמו כן פטורים מערלה. וכמו כן הפלפלים פטורים מערלה וממעשר ודלא כר"מ. ור"מ ס"ל זה וזה לחיוב אכן בה"ג שכ' דשקדים מרים קטנים בפה"ע. לענ"ד אין הכרח לומר דגם בה"ג ס"ל הא דפטור ממעשר משום דלא נגמר כמ"ש הרא"ש אלא טעם אחר יש בדבר. והנה הרא"ש כ' בפשיטות דערלה ומעשר וברכה דמיין להדדי לפי סוגיא דצלף. פי' דאע"ג דקאמר מעשר אילן דרבנן וערלה דאורייתא אין זה משום דיש שינוי בין ערלה למעשר בפי' פרי. אלא משום דאין חיוב בתו"מ אלא דגן תירוש ויצהר כידוע שיטת רש"י ותוס' ורמב"ן ז"ל. אבל שיטת גאוני קדמאי ואחריהם הרמב"ם ז"ל דפרי האילן חייב בתו"מ מה"ת כמו ערלה. וא"כ הא דאי' מעשר אילן דרבנן דוקא צלף והכי מפורש הנוס' בשאלתות פ' קדושים סי' ק' מעשר צלף דרבנן דאע"ג דלענין ערלה מיקרי עץ מאכל. מכ"מ לענין מעשר דכתיב ואכלת לא מיקרי צלף הכי משום שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא אלא בבשול ושתי'. כמבואר בשאלתות שם בטעמא דב"ש דאסתפק להו אי מין ירק הוא. ונהי דב"ה ס"ל דמין אילן ודאי הוא לענין ערלה וכלה"כ מכ"מ לענין מעשר אינו חייב אלא מדרבנן וכן אי' בר"ה (ט"ו ב) מעשר חרובין דרבנן דוקא חרובין וכדאי' בירושלמי מעשרות פ"ג ה"א לא תתובני חרובין חרובין מאכל בהמה פי' עיקרו מאכל בהמה. אלא בזמן בצורת הוא מאכל אדם כמו דאי' בשבת (ל"ג) דרשב"י ובנו איברי להו חרובי למזוני. ובויקרא רבא פי"ג צריך יהודאי לחרובי עבדי תתובא הא מיהא אינו דומה חיוב מעשר מה"ת לערלה. מעתה בטל הראי' מהא דחולין דשקדים מרים קטנים פטורים מן המעשר דלאו עיקר מאכל הוא. מכ"מ חייב בערלה ומברך בפה"ע שהרי בפי' מדמה הגמ' ברכה לערלה לענין צלף זהו דעת בעה"ג. איברא גם זה אינו אלא לבה"ג דגריס בהא דר"י אמר רב צלף של ערלה בחוץ לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין מבואר דבא"י קיי"ל כר"א דקפריסין חייב בערלה. וגריס כ"ז הנוס' דאי' לפנינו לחלק בין מעשר צלף לערלה אבל הרי"ף הביא הא דרב צלף של ערלה זורק כו' ולא גריס בחו"ל וכן פסק הרמב"ם. והנראה דלא גרסי הכי וע' בפ"ח על או"ח שכ' ג"כ כזה וס"ל דערלה ומעשר שוין ממש. מעתה אחר שפסק הלכה דשקדים מרים קטנים פטורין מן המעשר. ה"ה מן הערלה ומברכת בפה"ע וה"נ פלפלין פטורין מן הערלה ומן המעשר ומברכת בורא פה"ע:
4
ה׳נחזור לענין דרוב פוסקים ס"ל דפלפלין חייבין בערלה זולת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. וגם בדעת הרי"ף לא למדנו אלא מדעת הרמב"ם ז"ל שהרי ידענו שהרמב"ם עמד ע"ד הרי"ף בדיוק יותר משארי פוסקים ז"ל שלא הי' להם דעת הרי"ף בקבלה איש מפי איש כמו הרמב"ם ז"ל מפי רבו הר"י מיג"ש ז"ל כמש"כ בס"ד באורך בקדמת העמק הראשון אות ט"ו. והנה במה דשאילנא בנטיעת טערקעשע פעפער. כמדומה שזה המין אינו נאכל ברטיבתא כמו פלפלין סתם. וא"כ לית דין ולית דיינא שאין בו ערלה אבל אם נאכל ברטיבתא ג"כ ראוי לנהוג בהם ערלה. ומש"כ מעכ"ת נ"י דתחילת נטיעתו בוואזאני' הוא כדי להריח. אין בזה כדי לפטור מן הערלה והרי זה דומה לנוטע דקל למצות לולב או אתרוג למצוה דמכ"מ חייב בערלה. דמכ"מ עץ פרי מאכל הוא וכמ"ש מעכ"ת נ"י ה"נ במה שמכוין להריח. עוד הי' בדעתי לדקדק בדין פלפלין מסוגיא דנדה פרק ה' בענין טומאת אוכלין. שכבר הערו התוס' ביומא (פ"א) אך אין השעה נותנת להאריך יותר כמו שראה המוכ"ז שי' רוב טרדתי. אחר כותבי נודעתי כי טערקשא פעפער הוא מין ירק ממש:
5
ו׳ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין.
6