תשובות משיב דבר, חלק ב צ״אTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 91
א׳ב"ה עש"ק ב' אייר תרמ"ב וולאזין. כבוד ידיד ה' וידי"נ עוז הרב הגאון חריף ובקי כש"ת מ' שלמה הכהן נ"י מו"ץ בק' ווילנא יע"א מכתבו כו' הגיעני והנני לאשר חילי' דמר על אשר העירני על מש"כ הכ"מ בשם הר"י קורקס דהא דאברי עולה קודמין לאימורי חטאות אינו אלא לאחר שנזרק דם עולה ג"כ אבל אם עוד לא נשחט העולה הקטרת החטאת קודם לשחיטת עולה והכי וודאי דייק פירש"י והרע"ב שכתבו אם נזרקו דם שניהם. וחוזרני בי ממ"ש בביאורי הע"ד ומבואר הכי בפרשה שאנו עומדים בה דכתיב בחטאת מצורע ועשה הכהן את החטאת וגו' ואחר ישחט את העולה. וכבר מבואר דבמשמעות ועשה נכלל גם זריקת הדם גם הקטרת אימורין כמ"ש התוס' זבחים (ח') והכי אי' בספרי. הרי מבואר דאחר גמר מעשה החטאת ישחט את העולה והטעם הוא משום דאין מעבירין על המצות. משום הכי מצוה שהחל בה אין מעבירין ממנה עד שגומרה. מעתה אזיל ההוכחה שהבאתי ממעשה יום הכפורים ששוחטין וזורקין דם העולה ומקטירין אבריו ואח"כ יקטיר את חלב החטאת. דשאני התם דלאחר הזאת דם החטאת בפנים. הפסיק הרבה עד שפשט את בגדי הבד ולבש בגדיו. ושוב אין שייך בזה אין מעבירין עה"מ מש"ה מקדימין העולה. משא"כ בחטאת חיצונה מיד אחר מתן דם אין מעבירין עלי' עד שמקטיר את האימורין אע"ג דאיכא דעדיף מינה היא העולה. ומאחר שכן יש לפרש הא דכתיב בפ' שמיני ואת החלב וגו' כאשר צוה ה' את משה. להיפך ממש"כ אלא הי' בקבלה דאין מעבירין עה"מ ואע"ג דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת מכ"מ אם עוד עסוק הוא בחטאת אין לעבור ממנה. ומכ"מ דעת הראב"ד בת"כ פ' מצורע פרק ג' ה"ד כדברינו מכבר. אלא שאין הכרח בפי' הברייתא דת"כ. והנני מסיים בברכת כהן ובהא דכתיב בפ' שמיני וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם והכתיב ידו. ובודאי יש כונה בזה וגם לשון אל העם אינו מדויק ויותר הי' ראוי לכתוב על העם. וע' מש"כ רבינו בחיי ונראה דקודם שנשא כפיו הרים אהרן ידו אחת אל העם שיכוונו לברכתו שהרי לא ידעו מזה שמוכן לברך אותם. ומזה למדו בירושלמי מגילה (פ"ד) והובא בשו"ע או"ח סי' רכ"ח דאסור לישראל המתברכים להסיח דעת בשעת ב"כ. ולא ידענו מנלן דהמתברך צריך לכוין ולשמוע הברכה. אלא מהאי קרא דהכתיב ידו משמעו שהראה להעם בידו אחת שיכוונו דעתם למה שיברך ואח"כ הקרי ידיו שנשא כפיו וברך. המקום ית"ש יזכנו לראות את מעכ"ת נ"י עומד בעבודתו בבית הבחירה ב"ב. ועתה מברכותיו תבורך נפשו העמוס בעבודה רבה ומברך באהבה ומצפה לישועת ישראל להתהלך ברחבה:
1
ב׳ידידו נפתלי צבי יהודה ברלין ומחביבותא דמר ניהו כהנא רבא. הנני להוסיף דברי' בדיוק המקרא בפרשה שאנו עומדים (א) בפ' יולדת כתיב ולקחה שתי תורים וגו'. ובזב וזבה כתיב יקח לו תקח לה והאי לו ולה מיותר. ונראה משום דביולדת כתיב ולקחה וגו' אחד לעולה וא' לחטאת היינו בשעת לקיחת בעלים. וא"כ בע"כ מחויבת להקדיש אותם ואסורה ליהנות מהם תומ"י. משא"כ בזב וזבה כתיב ועשה אתם הכהן אחד חטאת וגו' היינו בשעת הקרבה וא"כ יותר טוב שלא יקדישם עד הביאם אל הכהן כדי שלא יבא לידי מעילה. מש"ה כתוב לו לעצמו היינו להנאתו שיהא מותר ליהנות מהם עד שיתן אל הכהן:
2
ג׳(ב) בזב כתיב וכי יטהר הזב ובזבה כתיב ואם טהרה מזובה ובאמת אין לשון ואם מדויק שהרי דרך הוא לפסוק הזיבה ואם משמעו שאין הדרך להיות כן אלא שמ"מ יהי' כן ולמאי כתיב בזה הלשון. ונראה דכלפי דכתיב וספרה לה ודרשינן לה לעצמה שהיא נאמנת לומר טהורה היא ופסקה מלזוב. והייתי אומר שלא האמינה תורה אלא שאינה נגד החזקה. שהרי אינה מוחזקת שתראה תמיד כמ"ש התוס' ריש מס' גיטין (ב') סד"ה עד אחד והכי והכי אי' בנזיר (ס"ו א) ספיקו טמא אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא כו' הרי דאפי' הוא בחזקת טומאה. מכ"מ ספק חזא אינו רגלים לדבר שודאי חזא עוד מש"ה היא נאמנת לומר שלא ראתה אבל היכא דרגלים לדבר שראתה כמו בשעת וסת וכדומה ס"ד שאינה נאמנת לומר שלא ראתה. מש"ה כתיב ואם טהרה וגו' אפילו הגיע וסתה ובחזקה שראתה. מכ"מ אם טהרה מזובה נאמנת לומר שכן הוא:
3