תשובות רבי עקיבא איגר קנ״זTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 157
א׳לכבוד אבא מארי הודי והדרי הרב רבי משה נ"י
1
ב׳מה דבדק לן אבא מארי נ"י בשבת (דף ד' ע"ב) ודלמא הנחה הוא דלא בעי. על פירש"י דבא מכח הוכחה דא"כ ודאי הכי הוא. ואמאי נקט בש"ס לשון ודלמא:
2
ג׳הנה בפשוטו י"ל דההוכחה רק דעקירה שניא מהנחה. אבל מ"מ אינו מוכח דבעי ממקום ד'. די"ל דעקירה בעי ממקום מונח ממש ולא מאויר. אלא כיון דעכ"פ מוכח דעקירה גרע. לזה פריך ודלמא בעי ממקום ד':
3
ד׳אולם לאשר ידעתי שאאמ"ו נ"י אינו צריך לא לדידי ולא לדכוותי לשדר לן ספיקותיו ולשאול שאלותיו לצעיר ימים וחכמה כמוני היום ואחשבה לדעת שמטרת כוונתו אך לשעשע בדברי מאהבה אשר הטביעה הטבע בלב אבות אל בנים. וירא אנכי שבדברי אלו מעטי הכמות והאיכות עוד לא ימצא א"א נ"י מבוקשו לשבור צמאון אהבתו. על כן אוסיף עוד לדבר. ואומר דהנה התוספות דבור המתחיל ודלמא הנחה וכו' כתבו וקשה דלמא הא דלא מחייב ב' משום דלא מחייב אתולדה במקום אב:
4
ה׳ונ"ל ליישב למה דהקשו תוס' (דף צ"ז ד"ה למימרא וכו'), הקשה הר"פ מנ"ל דמחייב אתולדה במקום אב. דלמא הא דמחייב ב' היינו בנודע וחזר ונודע וכו'. ואומר ר"י דא"כ לא היה ר"י משמיענו שום חדוש עיי"ש. ולכאורה קשה, הא מ"מ יש חידוש דחייב שתים. דמניה ידעינן דאפילו עקירה לא בעי ממקום ד' אמנם ל"ק מידי. דהא אמרינן לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה דכמאן דמליא דמי. ובזה אין חילוק בין הנחה לעקירה. וכיון שכן מיושב קושיית תוס' הנ"ל היטב דשפיר מוכח מדלא קתני רע"ק מחייב שתים. היינו אף אם אינו מחייב אתולדה במקום אב. מ"מ משכחת דחייב ב' בנודע וחזר ונודע. והחידוש דאפילו עקירה לא בעי ממקום ד'. אלא על כרחך דבאמת עקירה בעי:
5
ו׳ובזה מיושב היטב קושיית אאמ"ו הרב המובהק נ"י על רש"י. דהכי אמרינן. דהא כפי דקתני התם רע"ק מחייב אפשר למטעי ולספק דדלמא הנחה לא בעי דיש מקום סברא לחלק ממילא מוכח דהאמת כן היא. מדלא קתני רע"ק מחייב שתים לאשמועינן דאפילו עקירה לא בעי. דודאי אם לא היה שום סברא לחלק בין הנחה לעקירה לא היה הוכחה כלל. די"ל מה דלא קתני מחייב ב'. היינו דבהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. ובנודע וחזר ונודע אין חידוש. לזה הקדים. דהא באמת יש לטעות דדלמא הנחה לא בעי. ממילא ההוכחה קיימת מדלא קתני להדיא דחייב ב' לאפוקי מסברא זו. ע"כ משום דבאמת עקירה בעי:
6
ז׳ומה דהכריחו לרש"י זה. ולא בפשוטו. דמקשה דלמא הנחה לא בעי. דהיה קשה לרש"י דמה מרויח רב יוסף בתירוצו דה"מ ר' היא. דמ"מ יקשה ודלמא הנחה לא בעי וכקושיית תוס', וכן קשה על מה דמשני ר"ז ה"מ אחרים דמה מרויח בזה. הא מ"מ לא שמעינן רק הנחה ולא עקירה. ובמהרש"א בתוס' ד"ה זרק ונח. הרגיש דתוס' הו"מ להקשות בפשיטות על ר"ז. אבל באמת יותר הו"מ להקשות. דמה הועיל ר"ת בתירוצו דגרסי' בהזורק יתיב ר"י וכו'. הא זהו מספיק על ר"י. דמה דקאמר רבי היא היינו ההיא דהזורק מרה"ר וכו' דלא ס"ל דמיירי ברה"י מקורה, אבל מ"מ עדיין ישאר הקושיא על שינויא דר"ז דאמר ה"מ אחרים היא. דמה מרויח בזה הא עדיין קשה דלמא הנחה הוא דלא בעי ולזה הוכרח רש"י לפירושו. והיינו דמדרע"ק מוכח דס"ל דעקירה בעי והוי קושיא אלימתא. והרויחו בתירוצם דה"מ ר' היא, וה"מ אחרים. דעכ"פ אינו הוכחה ויכולים לסבור דגם עקירה לא בעי:
7
ח׳ולפ"ז מיושב היטב גם קושיית תוס' ד"ה זרק ונח וכו' במ"ש דלגירסת ר"ת בהזורק. יתיב ר"י וקשיא לי' אתי שפיר דר"י היה מתני דברי ר"י על ר'. וע"ז הקשו ובסמוך דפריך והא אתמר וכו' הו"מ למיפרך הא דקשיא ליה לר"י בהזורק דר' לא מחייב אתולדה במקום אב וזהו אינו קושיא כ"כ דבפרכא זו דר' לא מחייב ב'. ליכא קושיא רק על העקירה דדלמא בעי לזה עדיפא פריך דאפילו על הנחה ליכא ראיה. וכדמוכח בהא דפרכינן ודלמא כאביי, אבל באמת לענ"ד קשה ביותר. דעדיין יקשה איך אמר ר"י ה"מ ר' היא. והיינו ההיא דהזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע הא ר"י בעצמו הקשה בהזורק על דברי ריא"ש. וא"כ אין קיום לדברי ריא"ש. דר' מחייב ב', וא"כ עדיין קשה דלמא עקירה בעי:
8
ט׳ולפי הנ"ל מיושב היטב. דהא כפ"מ דביארנו בכוונת תוס' בהזורק הנ"ל דעיקר הקושיא רק לפי האמת דמיירי ברה"י מקורה דבזה א"א לומר דמיירי בנודע וחזר ונודע. דא"כ ליכא חידוש דחייב ב', אבל אלו לא מיירי ברה"י מקורה. שפיר היה מקום לומר דמחייב ב', ומיירי בנודע וחזר ונודע. והחידוש דאפילו עקירה לא בעי ד' וכיון שכן רווחא שמעתתא דר"י לנפשיה ס"ל דר מיירי ברה"י שאינו מקורה. ולזה ס"ל דמה שקיבל ריא"ש מרבותיו דר' מחייב ב' מתקיימת היטב דליכא עלה קושיא ומיירי בנודע וחזר ונודע. והחידוש דאפילו עקירה לא בעי. מש"ה אמר ר"י שפיר ה"מ ר' היא. אלא דבהזורק הקשה על שמואל לשיטתיה. דאמר לא חייב ר' אלא ברה"י מקורה. וליכא למימר בנודע וחזר ונודע. דא"כ מאי למימרא, אבל מ"מ ס"ל לר"י דקבלת ריא"ש מרבותיו היא אמת. דר' מחייב ב'. וקושייתו בהזורק רק על שמואל לשיטתיה ודוק היטב:
9
י׳אך עדיין יש לפקפק קצת. דמאי פריך ר"י בהזורק על שמואל דלמא הא דאמר שמואל לא חייב ר' רק ברה"י מקורה. לא דקדק כן מדלא נקט רה"ר באמצע כדס"ל ר"י לנפשיה. דאין זה דקדוק. אלא דס"ל לשמואל בפשיטות דעקירה בעי ודאי ממקום ד' וכיון דקיבל מרבותיו דר' מחייב שתים. מוכח דמיירי ברה"י מקורה וא"כ שפיר י"ל דמיירי בנודע וחזר ונודע. והחידוש דחייב שתים דמזה נדע דמיירי ברה"י מקורה. ומשום דכמאן דמליא דמיא. ואלו לא היה אמר דחייב ב' היה אפשר דלא מיירי במקורה או דאף במקורה לאו כמליא דמיא. אלא דחייב על ההנחה דאפשר דלא בעי מקום ד' כדסבירא ליה לרע"ק. ויש ליישב:
10
י״אאח"ז מצאתי שהרשב"א ז"ל הקשה קושיית אאמ"ו נ"י ומה שנראה לענ"ד כתבתי. בנך ועבדך אני:
11
י״בעקיבא
12
