תשובות רבי עקיבא איגר קפ״אTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 181
א׳להנ"ל
1
ב׳ואשר הקשה רו"מ והרבה להשיב על הדברים שהגיד לו אחד ששב מהישיבה אשר אמרתי בישוב קושיית מהרש"א בחולין (דף ק"ג ע"א) בתד"ה ומר סבר וכו' דאמאי לא הקשו כן לר"י. וגם על קושיא עצומה שהוגד בשמי על תשובת הרמ"ע מפאנו מחא לה רו"מ בעוכלא:
2
ג׳הנה מבין השגותיו של רו"מ אני מכיר שזה המגיד לא הבין הדברים לאשורם. או שמעם ושכחם וחזר ויסדם. והוסיף מדיליה וגרע והפך וחבל ובלבל ע"כ מצא רו"מ להשיג. ברם אנכי בעניי כך אמרתי. דלכאורה יש ליישב קושיות התוס' בסוגיין ד"ה מ"ס ר"י בהמה בחייה. וכן קושייתם בדבור שאחריו ד"ה ומ"ס לאו לאברים. והוא די"ל דקרא דכל שבשרו מותר הורה לנו התורה דאף דבכל התורה אמרינן איסור מוסיף, מ"מ כאן לא ליחול אמ"ה על הטמאה, ומוקמינן הקרא אמסתבר דהיינו בטמאה דאיסור אמ"ה בא אח"כ. אבל מ"מ לא אמעט היכא דהוי איסור ב"א מש"ה לר"י דס"ל דלאברים עומדת והוי ב"א לא ממעטי מקרא. דכל שבשרו מותר אחי רק למעט דאין איסור חל על איסור כזה אף דהוי איסור מוסיף. אבל מכ"מ בב"א חיילי. ור"ל סבר דלאו לאברים עומדת כי היכי דאמעיט טמאה דלא ליחול עלה אמ"ה. ה"נ אימעיט דלא ליחול על טריפה עיי"ש. ומצאנו כתוב כן בספר שער המלך פרק י"ז הלכה ח' מהלכות אסורי ביאה. ד"ה כתב הרמב"ם פ"ג מה' מאכלות אסורות] וכתב ליישב בזה תמיהת הפר"ח למאי כתב הרמב"ם ונטרפה בנטילתו. הא אף בנטרפה מקודם ליחול אמ"ה למאי דקיי"ל איסור מוסיף עיין שם:
3
ד׳אולם לכאורה על הרמב"ם אינו מספיק דס"ל דאיסור חל על חצי שיעור. א"כ הא דאימעט טמאה אין הטעם משום דבזה אין אחע"א דהא אף בכזית בשר גידים ועצמות. דלגבי טמאה הוי חצי שיעור אינו חייב משום אמ"ה. וע"כ דגזה"כ הוא, ועיין תוס' שבועות (דף כ"ג) דלתירוצם א' ס"ל דאיסור חל על ח"ש ולתירוצם ב' שם אינו מוכרח. ולפ"ז י"ל דקושיית התוס' הראשונה אהא דאמרינן דהוי איסור ב"א הא בלא"ה ס"ל איסור מוסיף. ולא רצו לתרץ דהיכא דלא הוי איסור בב"א אמעט מקרא דכל שבשרו מותר כמו דממעטינן טמאה. דאזלי לתירוצם א' הנ"ל. דעל חצי שיעור חל איסור אחר. וא"כ ע"כ הא דאמ"ה א"נ בטמאה אף דהוי כזית בצירוף גידים ועצמות אין הטעם משום איסור חל על איסור אלא דגזה"כ הוא. והא דבטריפה חייב. ע"כ הטעם דדרשינן כל מין שבשרו מותר, ולזה שפיר הקשו אף אם אינו ב"א חל על טריפה דהוי מוסיף. אבל אידך קושייתם בד"ה מ"ס לאו לאברים וכו' לא רצו להקשות על ר"י משום דלא אלים כ"כ הקושיא רק לפי הצד דאיסור חל על ח"ש. אבל לאידך צד ליכא קושיא מטעם די"ל דממעטין טמאה דא"א חע"א אבל איסור בת אחת לא ממעטין. ולזה הקשו ביותר על ר"ל דלדידיה דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת בודאי ליכא למימר דטעמא דא"נ בטמאה משום דאין אחע"א דהא בכזית בשר בצירוף גידים ועצמות, ליכא איסור כלל משום טמאה דהא חצי שיעור מותר מה"ת. וע"כ גזה"כ הוא. לזה שפיר קשה דמה"ט לא ליחול ג"כ אטריפה. וכיון דקושיא זו יכלו להקשות לפי כל הצדדים נקטו כן לר"ל. ודו"ק:
4
ה׳אולם אעפ"כ אין תפיסה מזה על השער המלך דאף דהרמב"ם ס"ל דאיסור חל על חצי שיעור. י"ל דג"ז בכלל גזה"כ דאמ"ה על טמאה לא ליחול אף דהוי מוסיף וגם הוי על ח"ש ובפרט לפמ"ש הר"ן בשבועות בשם חי' גלאנטי דהא דאיסור חל על ח"ש הוא מטעם דהוי חמור על קל וכיון דאמרינן דגלי קרא בהך איסור אמ"ה דלא ליחול אף דהוי מוסיף מש"ה אינו חל גם על ח"ש:
5
ו׳אבל עכ"פ מש"כ השער המלך בישוב קושיית תוס' השניי' הנ' זה תמוה. דהא לר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת בודאי מוכח דאין הטעם דגלי קרא בטמאה משום דאין איסור חל על איסור, דהא בכזית בשר וגידים ליכא כלל משום איסור דטמאה אע"כ דגזה"כ הוא ונדחו דבריו בזה לגמרי:
6
ז׳אבל דברי הנ"ל בישוב קושיית המהרש"א עולה כהוגן ומרווח יותר. דעל ר"י לא הוי מצי להקשות די"ל דאמרינן רק משום טמאה ממעטינן. משום דבזה אף באיסור מוסיף אין איסור חל על איסור. ואף בכזית בשר גידים ועצמות מ"מ גם על איסור דחצי שיעור אינו חל וכנ"ל. אבל מ"מ בטריפה היכא דהוי איסור ב"א לא ממעטינן. מש"ה הקשה רק לר"ל. דס"ל ח"ש מותר מה"ת וע"כ הא דא"נ בטמאה אף בכזית בשר גו"ע הוא מגזה"כ והא דהקשו מקודם על ר"י דהא בלא"ה ס"ל איסור מוסיף ולא ניחא להו דזהו ילפינן מטמאה דהיכא דליכא איסור ב"א לא ליחול אבמ"ה. היינו כיון דמכח אידך קושייתם לר"ל מוכרחים לתירוצם דדרשינן כל מין שבשרו מותר. אינו משמע דליפלגו בזה ר"ל ור"י מש"ה הקשו שפיר דבטריפה בלא"ה ליחול לר"י מטעם מוסיף, ונכון:
7
ח׳עוד לו והקושי' שהקשיתי על תירץ הרמ"ע מפאנו כך היא. דשם בתשו' (סי' פ"ה) הקשה לו השואל במתני' (דפי"א דפרה) איזוב שלקחו לחטאת וכו' ונחלקו עליו חבירו ר' יהודה ור"י ור"ש דליתני סתם וחכמים אומרים. והשיב הרמ"ע וז"ל מיום שעמדתי על דעתי אני שונה בה דברי ר"מ ור' יהודה, ופליגי עלייהו ר' יוסי ור"ש ובזה תמה אקרא. דמה יענה בההיא דגיטין רפ"ג הלוקח יין מבין הכותים וכו' דברי ר"מ ר"י ור"י ור"ש אוסרים דבההיא ליכא למימר לשנות דברי ר"מ ור"י דהא פרכינן שם בגיטין דר"י אדר"י. דבההיא דהלוקח יין אוסר דס"ל אין ברירה. ובההיא דהרי זה גיטך ס"ל דיש ברירה, וכן בסוכה (דף כ"ז) הא ר"י דחייש למיתה דתני' הלוקח יין וכו' מבואר דר"י עם ר"י ור"כ ס"ל כחדא דאוסרים. ואקוה שמעתה כאשר יתבונן רו"מ היטב יראה שמכל קושיותיו והשגותיו גם אחת מהם לא נשארה, ממני ידידו
8
ט׳עקיבא גינז מא"ש
9
