תשובות רבי עקיבא איגר קפ״בTeshuvot Rabbi Akiva Eiger 182
א׳לחתני ידידי הרב רבי שמואל מבראדי
1
ב׳אשר הקשה לי בגיטין (דף ע"ג ע"ב) ברש"י ד"ה ואין חוששין ואי לתרומה בת כהן לא מפסלא וכו'. הא מדכתב רש"י תחילה אי משום כהונה הא גרושה היא. משמע דהיה מקום לומר לפסלה לכהונה. והיינו דאתי כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, א"כ מה דחה רש"י דלתרומה לא מפסלה אלא בביאת עבירה. הא לר"א בלא ביאת עבירה נעשית זונה. גם אנחנו עמדנו בזה. ואמרתי דרש"י ס"ל כמ"ש תוס' יבמות (דף ס"ט ע"א ד"ה לא פסולי) דאף לר"א לא עשאה זונה רק לאפסולה לכהן אבל לא לתרומה, ולכאורה עדיין קשה דלמא באמת מיירי בביאת עבירה כגון דהמגרש הוא כהן ונתחללה בביאתו ואסורה בתרומת בית אביה, והיה נראה לכאורה להוכיח דבאמת הדין דכהן שגירש ולנה עמו וראוה שנבעלה דלא אמרי' בזה אין אדם עושה בעילתו לא בעילת זנות. לא מבעי למ"ש המ"ל בשם הרדב"ז דאם היא נדה כיון דבלא"ה עושה עבירה בביאתו אבדה, החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ ה"ה הכא בכהן המגרש. אלא אף למה דדחה המ"ל דמ"מ י"ל דהוי חזקה. דמה דיכול למעבד בהיתר עושה. מ"מ י"ל בכהן המגרש שאני. למה דמבואר בקדושין דס"ל לאביי קידש לוקה אחת בעל לוקה שתים. ורבא אמר קידש אינו לוקה בעל לוקה שתים הרי דבבעילה בלי קדושין ליכא רק לאו אחד. ובביאה ע"י קדושין לוק' ב' משום לא יקח ומשום לא יחלל. א"כ ממילא ה"ה בקידש בביא' דעבר על ב' לאוין. א"כ י"ל דל"ש לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכל מה דמצי למעבד בהיתר עושה דאדרבא יותר היתר בלא קידושין דעבר רק על לאו אחד. וע"י קידושין עובר בב' לאוין:
2
ג׳ולענ"ד דזהו סברת הש"ג בשם הריא"ז דבגרושה שנשאת לאחד ונתגרשה וחזר הראשון ובעלה דל"ש לומר אין אדם עושה בעילתו בע"ז והיינו דאמרי' בקדושין שם. דאינו לוק' רק בביא' ע"י קדושין וא"כ מגרע במה דמקדשה בביאה. וא"כ יש לומר דמשום הכי לא רצה רש"י לפרש דמיירי בכהן. דבזה לא שייך הפלוגתא אם חוששין לקדושין. דבכה"ג ליתא כלל לסברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אמנם לענ"ד דליכא ראיה לזה דבלא"ה ניחא. די"ל דחוששין לזנות היינו שהביאה הי' זנות בעלמא, לזה דקדק רש"י דלמאי נ"מ דאי לכהונה והיינו כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. דאז שפיר לישנא דחוששין לזנות. דהמגרש היה ישראל דהפסול רק בביאת זנות. דע"י קדושין דליכא ביאת זנות מותרת לכהן אם תתאלמן מזה. הא גרושה ממילא פסולה לכהונה. ועל זה כתב ואי לתרומה הא לא מפסלה גם לר"א וכנ"ל, ואם המגרש כהן ממילא ביאתו בין בזנות בין ביאת קדושין נתחללה. ואיך אמר חוששין לזנות הא בעולה בפנינו. ובודאי בין כך ובין כך נתחללה. ואך מ"מ בלאו ראי' נלענ"ד לדינא בזה סברא גדולה דלא אמרי' בכה"ג אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואודיע לחתני ני' מה שאמרתי בביאור דברי תוס' בסוגיין ד"ה א"כ מאי אף וכו' דהוי תרתי מילי דסתרי אהדדי דלכאורה תמוה. דהא תוס' כתבו מקודם דלר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה נקיט שפיר חוששין לזנות. וא"כ מאי פרכינן מאי אף דלמא באמת הברייתא כרבי אליעזר. ולזה קאמר דחוששין אף משום קדושין. היינו דאזלינן לחומרא לחוש לקדושין, וכן חוששין לחומרא לזנות וליכא סתירה בדבר:
3
ד׳ואמרתי דלכאורה קשה איך כתבו תוס' דלר"א ניחא. והיינו ע"כ דמפסלא לתרומה. דהא בלא"ה גרושה היא. והרי באמת כתבו תוס' ביבמות הנ"ל דאף לר"א לא נפסלה לתרומה, וא"כ דברי תוס' סותרים אהדדי. וזה איזה זמנים שעבר פה חכם אחד ואמר לי שהראה לו ידידי הגאב"ד ליסא שכתב לו רב אחד קושי' זו. והשיב לו דכוונת תוס' לענין כהונה דנפקא מיניה דאם נישאת לכהן לוקה שתים משום גרושה ומשום זונה. וכדאיתא בקדושין (דף ע"ז). ולפ"ז ניחא דכ"ז לת"ק דס"ל דאין חוששין לקידושין ודנין לודאי דזינתה. שפיר שייך לומר דחוששין לזנות ללקות ב', אבל על ר"י ב"י שפיר פרכינן מאי אף משום קידושין, דהא כיון דחיישת לחומרא לקידושין ממילא לא שייך לומר דחיישינן ג"כ לחומרא לזנות דממה נפשך דלכהונה הא ממילא גרושה היא. ואי ללקות ב' הא הוי ס' דשמא היו קידושין וליכא לאו דזונה וא"כ אם באת ללקות משום זונה ע"כ דדנין ודאי לזנות. ואיך קאמרת חוששין לקדושין והוי תרתי דסתרי ולפ"ז ראיה מוכרחת מסוגיא. מדפרכינן מאי אף, דעל כרחך כדברי תוספות יבמות הנזכרים לעיל דמה דאמר ר"א עשאה זונה. דמכל מקום לא מפסלא לתרומה. דאם לא כן שפיר שייך אף. דחיישינן לשניהם לחומרא לחוש לקדושין ולחוש לזנות למפסלה מתרומה, וכבר כתבנו דמוכח דרש"י סבירא ליה גם כן הכי. וראיתי במ"ל (פ' י"ח ה"א מהל' א"ב) שכתב על דברי תוספות יבמות הנזכר לעיל והוא חידוש גדול בעיני עד כאן לשונו. ולענ"ד הא הראיתי דרש"י ס"ל כן ושיש בזה סעד גדול מסוגין וכנזכר לעיל. חותנו ידידו עקיבא
4
