תשובות רבי עקיבא איגר החדשות י״גTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 13
א׳לק"ק מעזיחאד
1
ב׳לכבוד ידידי הרב המה"ג אב"ד ור"מ מו"ה יצחק איצק נ"י.
2
ג׳ע"ד בתולה מק"ק סלאשע שהיתה משודכת לא' מעירו ונפטר והלך לעולמו וחיים שבק לנו ולכ"י, והניח יורשי' קטנים והב"ד אבוהון דיתמי תובעי' שתתן לחזרה המתנות שקבלה ממנו ב' טבעו' זהב וכדומה, ואף שהיא טוענת שקיבל מידה בהלוואה ד' ר"ט מ"מ אינה נאמנת בזה בשום ענין לגבי ית"ק, עכ"ד.
3
ד׳יש לדון בזה טובא דנאמנת בשבועה לטעון עד כדי דמיהן, אף דמסתמא לית לה מגו דלהד"ם כדרך בנות ישראל להראות את כבודה כזה וכזה ניתן לי מהחתן, וגם מגו דהחזרתי להיתומים ליכא כיון שהם קטנים כמ"ש במהרימ"ט ח"א סי' ל"ג מ"מ יש לה מגו דנאנסו, אף דבנאנס' בחיי החתן נראה דחייבת לשלם מדאמרינן ב"ב קמ"ו כיון דאלו מגנב' וכו' ומשמע אף באנוס מדבעי' לומר מהאי טעמא דקם ברשותה גם לענין שבח. (וחידוש בעיני שלא נזכר מזה הדין בראשוני' ובאחרוני', כי מסברין הי' מקום לדון דפטורה, כיון דלא בא לידה בתורת שמירה רק בתורת מתנה והוי כמו לוקח לל' יום בש"ע חוה"מ סס"י שמ"ו, ועיין בהרא"ש פ"ג דסוכה גבי מתנה ע"מ להחזיר) מ"מ נ"ל דאם נאנסו בידה אחר מיתת המשודך דפטורה, דמיד שמת אין לה רשות להשתמש בהם וקיימן ברשות יורשים, והוי כמו שואל לזמן וכלתה הזמן וא"כ נאמנת בשבועה במגו. דנאנסה, ואף לגבי ית"ק אמרי' מגו כמסקנת הש"ך סימן ק"ן דלא כהרמב"ן עיי"ש.
4
ה׳שוב טענה הבתול' הנ"ל שאמרו לה ב' עדי' מק"ק מעזיחאד שהחתן הנ"ל הגיד לפניהם קודם מיתתו שקיבל ממנה ד' ר"ט בזה נ"ל דאין מוציאי' מידה אף בלא שבועה אף דאין מקבלי' עדים בפני ית"ק, מ"מ הא לכמה פוסקי' בעידי צווא' מקבלין כדאית' בש"ע סס"י ק"י בהגה. ועיין בכה"ג דמספק יכולי' היורשים לומר ק"ל דאין מקבלי', וא"כ בנ"ד דהיא מוחזקת יכולה לומר ק"ל דמקבלי', וביותר דהרשד"ם ח"א בתשובה סי' קצ"ז כ' דאין היורשי' יכולי' לומר ק"ל, דדווקא היכא דיכולי' לומר ק"ל שלא יגבו מאתנו כלל משא"כ בעידי צוואה דעכ"פ כשיגדלו יגבו מהן אלא דהחשש שמא א"י לגבות מהם עכשיו דכשיגדלו יבררו לבטל העדות והוי חשש רחוק וא"י לומר ק"ל, גם הא במהרי"ט חו"מ סי' ז' כתב דבשטר ואיכא עדים שהודה בכה"ג מקבלים בפני ית"ק כיון דעיקר הגביי' מכח השטר.
5
ו׳(א"א ב"ה שמעתי מפי אאמ"ו נ"י דמקהי בה אקהיית' על דברי מהרי"ט ממ"ש הרמב"ן פ"ג דב"ב בסוגי' דרבה בר שרשום שהקשה דאמאי לא אמר הדרנ' ארע' ליתמי אמור רבנן אין נזקקין לנכסי ית"ק, ונדחק לתרץ דלזה לא הי' חושש דהי' רוצה להמתין עד שיגדלו אם יגבה בלא שבועה, ועלה כתב אמאי לא אתי מיד לבי דינא ויתבע את היתומים ונאמן עד כדי דמיו במגו דלקוח ותירץ נהי דאיכא מגו כיון דהם קטנים אין נזקקין להם דלא יהי' שמביא עדי' כלום מקבלי' אותן עיי"ש, משמע דלמד דין מגו מדין עדים דכי היכי דאין נזקקין לקבל עדות על ית"ק ה"נ אין נזקקין לקבל המגו, ואם נימא כדברי המהרי"ט א"כ הוה להרמב"ן בזה לתרץ קושייתו הראשונ' דלא הו"מ למימר אמור רבנן אין נזקקין לנכסי ית"ק דלגבי האי חשש דצררי דמקבלי' עדות הי' מקבלי' גם המגו והי' יכול לתבוע דמיו בב"ד ונאמן במגו כיון דהעיקר הגביי' מכח השטר, ומזה מוכח לכאור' ג"כ דס"ל להרמב"ן דאפי' לפטור אין מקבלי' עדי' בפני ית"ק או עכ"פ בטוען כדי דמיו דהוי קצת נוטל מ"מ אין מקבלי' דהרי הרמב"ן אמר דבכה"ג אין מקבלים המגו ומדמה זה לקבלת עדות).
6
ז׳ואם כן כפימ"ש בנ"ד דעכ"פ נאמנת בשבועה במגו דנאנסה בכה"ג מקבלים העדים לפטרה משבועה דהרי בשטר אין כחו יפה כ"כ, דהא א"י לגבות כלל מית"ק אפי' בשבועה כ"ש בנ"ד דמכח המגו יכולה עכ"פ לגבות בשבועה, א"כ בכה"ג וודאי מקבלים, אמנם באמת זהו ליתא, דאף דהיכא דנאמנת במגו דלהד"ם אלא דצריכה שבועה כיון דאינו טוענת בגופו והוי בכלל נוטל, בזה שפיר יש ללמוד דמקבלים עדים בפני ית"ק לפטור משבועה, בנ"ד במגו דנאנסה כיון דכל כמה דלא נשבע' ליכא מגו דהא בנאנס' תצטרך לישבע, וא"כ בכה"ג אם נימא דמקבלים העדי' ולא תצטרך לשבע, א"כ עיקר גבייתה ע"י העדים דהא כיון דלא נשבעת אין כאן מגו ואיננו, ואינו דומה לשטר דאף בלא העדים השטר בתוקפו אלא דאיכ' חשש צררי', משא"כ בנ"ד אף דעדיפא כחה משטר דיכול לגבות ע"י שבועה, מ"מ בלא שבועה גרע כחה דאין כאן מגו כלל, ועיין הגהת ש"ע סי' פ"ז ס"ו גבי עד המסיוע ובש"ך שם וצע"ג בזה, גם כיון דהוא מוחזקת יש לדון דמקבלים עדים כדפסקי' בש"ע סימן ק"ח דמקבלים עדים שלא בפני בע"ד לפטור, ועיין ש"ך שם דמשמע דהו"ה בית"ק, וא"כ ה"נ אף דאם היא' באה לגבות אין מקבלים העדים, מ"מ לענין זה מהני הקבלת עדות שלא להוציא ממנה המתנות כנלע"ד:
7