תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ט״זTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 16
א׳לק"ק ברלין
1
ב׳לכבוד ידידי ש"ב הרב הגאון המפורסים מו"ה מאיר ווייל נ"י.
2
ג׳מה/// דתמה רומפמכ"ת במ"ש הרמב"ם פי"ב מהלכות אישות ובהל' נחלות דא"י להתנות ולעקור ירושה דלחקת משפט כתיב, אם כן כי פרכי' ב"ב קכ"ו לימא מתני' דלא כר"י וכו' הו"ל לשנויי שאני הכא דלחקת משפט כתיב.
3
ד׳גם אנכי עמדתי בזה זה ימים רבים, אבל לדידי לא הי' כ"כ תמיה מתקיימת כי בלא"ה סוגיא זו תמוה לכל השיטות דדייקו ממימרא דר"כ נחלה הבאה לאדם ממקום אחר וכו' דמשמע דנחלה הבא לו מעצמותו כגון נחלת אב לבן א"י להתנות ולומר שלא אירש וחתרו למצוא טעם לזה דדעת הרז"ה כיון דהוא מידי דממילא, ולדעת הר"ח כיון דעדיין אין לו כלום בנכסים לא מהני סילוק, ודעת הרמב"ן וסייעתו כיון דראוי ליורשו בכל שעה הרי הוא כאלו זכה בהן דלא מהני סילוק בעלמ' בלא קנין, ולכולהו שיטות הנ"ל יקשה סוגי' הנ"ל הכא לא קמחיל הא באמת אפי' מחל לא מהני והרמב"ן במלחמות הקש' כן על הרז"ה דלשני במידי דאתי ממילא שאני (וזהו ממש כעין קושייתי על הרמב"ן) ולדעת הר"ח והרמב"ן מתיישב קצת דזהו באמת דמשני הש"ס דא"א לו לעקור שום דבר בלתי מחילת הזוכה, ומש"ה בכסות ועונה יכול להתנות דהיא מחלה, משא"כ בירושה דא"א להבן למחול, אי מטעם דאין לו עדיין זכייה בהם, אי מטעם דזכה בהם כבר מש"ה אין ביד האב לעקור ממנו הירושה, ומ"מ כפי הגירסא הכא לא ידע קמחל בוודאי קשה, ובאמת ביסוד הקושי' נרא' דהרגיש בזה הה"מ בהל' אישות שכתב ואל יקשה בעיניך מה שאמרו עי"נ דהטעם דלא ידע ומחל דוודאי דאפי' ידע ומחל אין בדבריו כלום. וכ"כ קצת המפרשים עכ"ל.
4
ה׳ונראה די"ל דהתרצן משני לפי דעתו דהמקשן דמ"מ לא מהני כשלא מחל הבן, אבל לקושטא דמלתא דאפי' ידע לא מהני כדמוכח מכח מימרא דרב כהנא הנ"ל, והטעם או מדרשה דלחקת משפט או מאינך טעמים הנ"ל, גם הנ"י כתב דלא מצי מחיל במה דלא בא לידו של בן ואפילו הוי מצי מחיל וודאי לן דלא מחיל, והיינו ג"כ דהתרצין משני לרווחא דמלתא, דאף אם היה הדין דמהני מחל, מ"מ הכא לא מחל, ואדרבה לשיטת הרמב"ם מתיישב קצת יותר, כיון דהמקשן דמדמי לההי' דר"י ע"כ דלא ס"ל דרשא דלחקת משפט, לזה משני לו כפי דעתו וטעמו כדמצינו כן כמה פעמים, משא"כ להרמב"ן והר"ח כיון דהתרצין בא לחדש דבעי' דווק' מחילתו של הזוכה אמאי נקט דלא ידע ומחיל והו"ל למנקט האמת דהכא ל"ש כלל ענין מחילה.
5
ו׳ובעיקר הקושי' על הרמב"ם שמתי עיוני קצת ע"ז, ונ"ל ליישב עפימ"ש השיטה מקובצת בשם הרשב"א וז"ל הא דאמר רב עשו חז"ל חיזוק כשל תורה, תמו' לי דא"כ בפירות אמאי תנאו קיים, ואין לומר דירושה שכיח ועבדו רבנן חיזוק דהא ליתא וכו' ונ"ל דירושה דאיתא בדאורייתא תנאו בטל אף בשל דבריהם, אבל פירו' דלא אשכחן כוותי' בדאוריי' אף הם לא עשו חיזוק בשל דבריהם, אבל למה דאמרינן לעיל דעשו חז"ל חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לא ניחא לי בזה, ואפשר דהו"ה דהו"מ לאקשויי הכי אלא דעדיפא מיני' אקשי לי' עכ"ל, ותירץ זה של הרשב"א לחלק בין שרש דאורייתא כתבו ג"כ בתוס' ב"ב מ"ט ואולם מתורתו דהרשב"א הנ"ל למדנו דתירץ זה אינו מספיק רק למסקנא דעשו חיזוק כש"ת בזה מהני שרש דאורייתא קרוב יותר לשל תורה, אבל לפי הס"ד דבדאורייתא תנאו קיים אלא דעשו חיזוק יותר משל תורה, בזה ל"ש לומר דהוא דווקא ביש לו שרש דאורייתא, דהא אדרבא מה דהוי של תורה יותר גורם שיהי' תנאו קיים, והוצרך הרשב"א לשינויי' דעדיפא מיני' פריך.
6
ז׳והנה בלח"מ ביאר לנכון דהרמב"ם ע"כ ס"ל דירושה מקרי ידע ומחיל, ואם כן בהכרח דקושית הש"ס מאונאה קאי לאביי דלא מחלק בין ידע ומחיל, ומש"ה שפיר משני הש"ס דעשו חיזוק כש"ת ובשל תורה בטל מטעם דרב ס"ל כר"מ, והא דבפירות לא עשו חיזוק, היינו כיון דאין לו שרש דאורייתא, אולם עדיין יקשה לרבה דמסיק בב"מ דרב ס"ל כר"י ושאני אונאה דלא ידע ומחיל, א"כ יקשה מ"ט דרב דס"ל הכי דהלכה כרשב"ג דל"ל לרבה קיימי' לפי הס"ד דעשו חיזוק יותר מש"ת דהקושיא מאונאה ליתא לרבה דשאני אונאה דלא ידע ומחיל, ז"א דהא בלא"ה א"א לומר כדס"ד דעשו חיזוק יותר מש"ת, א"כ אמאי בפירות לא עשו חיזוק, והכריח הרמב"ם מזה דלרבה דקיי"ל כוותי', ע"כ ס"ל דטעמ' דרב בירוש' מקרא דלחקת משפט, וא"כ י"ל דסוגי' דב"ב אזלא לאביי דלדידי' אין הכרח כלל לדרשא דלחקת משפט, דהא לדידי' טעמא דרב כפשטא כיון דס"ל כר"מ, ואדרבא הא כיון דס' רב כר"מ, ממילא ליתא לדרשא דלחקת משפט דהא ל"צ קרא לזה דבלא"ה בכל מקום תנאו בטל וכיון דרב בעצמו בוודאי ל"ס לדרשא דלחקת משפט, א"כ מה"ת לומר כן לדידן. מש"ה שפיר פריך לימא מתני' דלא כר"י, אבל לדידן דקיימ"ל כרבה מוכרח דטעמא מקרא דלחקת משפט כנלע"ד.
7
ח׳ובדרך פלפולי בעלמא אמרתי ליישב בזה קושי' הל"מ העצומה במה דפסק רבינו כריב"ב דיחזור לבני משפחתה דעשו חיזוק כש"ת, א"כ אמאי אמרינן בסוגיי' דלטעם דריב"ב קאמר וליה לא ס"ל, והיינו די"ל דבעיקר קושי' הרשב"א הנ"ל דמ"ש מפירות, יש לומר דבאמת מיירי הכא רב דווקא בירושת נצ"ב דלכולהו אתנהו והוי שכיח משא"כ בפירות, אמנם כ"ז לאביי דטעמא דרב דבשל תורה תנאי בטל דס' כר"מ, משא"כ לרבה אליבא דרב דבשל תורה תנאי בטל מטעם דלחקת משפט כתיב וכנ"ל, ממיל' ליכא לקושי' דפירות, דהא בפירות אף בדאורייתא תנאי קיים, ושפיר י"ל דאף בירושת נכסי מלוג עשו חיזוק ולפ"ז י"ל דבסוגי' דפריך מאונאה דע"כ דקאי לאביי וכנ"ל, ולדידי' מוכח דרק בנכסי צאן ברזל עשו חיזוק, ומש"ה שפיר פריך מריב"ב דסתמא קתני היורש את אשתו דאף נ"מ בכלל, אבל לדידן דקיי"ל כרבה דשפיר י"ל דאף בנ"מ עשו חיזוק י"ל גם בההיא דריב"ב הטעם משום חיזוק וק"ל.
8
ט׳ובההיא עניינא תמהני דעכ"פ לפי המבואר בסוגי' דב"ב א"א לו לעקור להתנות נגד התורה אלא ע"י דידע ומחל ממאי דאית' במתני' דפיאה ספ"ו אם אמר הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה, וכ' הרמב"ם העיקר שבידינו דכל המתנה עמשכ"ב תנאו בטל אלא בדבר שבממון עכ"ל, והרי בפיאה דל"ש ידע ומחיל בכה"ג גם בממון לא מהני וצ"ע.
9
י׳ואדכרנא מלתא שהייתי מסתפק לטעם הרמב"ן וסייעתו דלא מהני מחילת הבן דכבר זכה זכיי' מרובה דא"א לו לסלק בלא קנין, לפ"ז בראובן בן יעקב שמחל לא' שהי' בע"ח של אביו אם נימא דמהני מחילתו דל"ש טעמא הנ"ל דאף אחר שזכה ממש דהיינו אחר מיתת אביו מהני מחילה בעלמא בלא קנין, אמנם לקושטא דמלתא נ"ל דמ"מ לא מהני דמחילה בחוב הוי כמו קנין בדבר שבעין דבמה שכבר מוחזק זה בממונא במחילה בעלמא זוכה בו כמו קנין אבל כל שלא זכה לגמרי בחוב כמו דא"י להקנות דהוי כמו דשלב"ל ולאו בר הקנאה ה"נ לאו בר מחילה הוא, וגם לענין זה למחול לאחר גם להרמב"ן הוי כמי שלא זכה בה כלל ואין לו שייכות כלל למחול רק לענין לסלק מהירוש' דיזכה בו שאר אחיו ולענין הך זכיי' יש לו שייכות, בזה צריכא לטעמא דהרמב"ן דזכה כ"כ דלא מהני סילוק בעלמ' ודוק:
10