תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ג׳Teshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 3
א׳לק"ק קאליש.
1
ב׳לגיסי ידידי הרב החרוץ מו"ה שמעון סג"ל נ"י.
2
ג׳ע"ד שאלתך ישראל שהלוה לעכו"ם על משכנות כלי כסף והי' בהם צורים בדמות פסילים בולטים כדרך שאר כלי נכרי' והמלו' פסל מיד הצורו' וענין המשכן הי' באופן זה שהנכרי כתב לו שטר מכירה שמכר הכסף לחלוטי' ואולם בתנאי אם תוך ד' שבועות יחזיר לו מעותיו מחוייב הוא להחזיר לו הכסף ובנתיים שמע המלוה קצת מוציאי' קול שהמה פסילים הנעבדים ואולם העכו"ם הלוה אומר לפ"ת שלאו נעבד הוא וגם מיד כששמע המלוה את זה קראו לעכו"ם א' ובטלו.
3
ד׳מ"ש לדון לאסור מטעם רוצה בקיומו וכתבת דלא מקרי רב"ק אלא היכי דניחא לי' שלא תשבר אבל אם לא אכפת לי' בשבירתו אף דניחא לי' שלא יגנוב ויאבד לא מקרי רב"ק והא דפריך הש"ס ע"ז ס"ד והא ניחא ליה שלא יגנובו ולא יאבדו, מ"מ למסקנא דמסיק שאני ירושת הגר וכו' י"ל דרב"ק לא מקרי אלא היכי דניחא ליה שלא ישבר עכ"ל, אינו נוח לי כלל דאיך תלי זה במסקנ' לומר דדחינן סבר' המקשן והא אדרבא מכח קושי' זו הוצרך לחדש כיון דירושת הגר דרבנן מעיקרא אוקמי לי' ברשות' ומה דהבאת ראיה מההי' דלוקח גרוטאות דבעי דווקא משיכה ומעות והא כיון דנכרי בחדא מקני אם כן רוצה בקיומו דאם יאבד יפסיד מעותו עכ"ל, אין שחר לדברים אלו דאם בחדא מקני ממילא מדינא אסור להחזיר דהוי כמוכר לו ע"ז אלא דמכל מקום שרי כדמסקי' בסוגיין דהוי מקח טעות וא"כ ממילא אינו רוצה בקיומו דאם יאבד לא יפסיד מעותיו דהא הוי מק"ט וברשותא דנכרי קאי ושלו נאבד, תו הבאת ראי' מדכ' הרא"ש דאם הי' לו ערב בעד העכו"ם מותר דלא הוי רב"ק, ומבי' ראי' מההי' דאמרי' בע"ז ס"ד ע"א דע"ז המתחלק' לפי שבריה' וכו' הרי אף דפרכינן עלה דההי' שינוי' אפ"ה הביאו הרא"ש לראי' ומשום דלמסקנ' הכי, ג"ז אינו דהרא"ש מביא זה לראי' דנקטי' מינה לדמיון דביש לו ערב דמותר דע"כ לא פרכי' עלה אלא דביין מא"ל ושניחא לי' שלא יאבד משא"כ בערב דל"ש זה קיימא הסברא להתיר, ואינו עולה על הדעת כלל לדחות למסקנא סברת המקשן דניחא לי' שלא. יגנובו, ובאמת הי' מקום אתי לומר דפרכת הש"ס והא ניחא לי' שלא יגנובו קאי רק על שינוי' דחרס הדרייני אבל לא אההי' דע"ז המתחלקת לפי שבריה והיינו די"ל דעיקר הסברא באם שיפקע האיסור ממנו ואעפ"כ לא יפסיד מעותיו משא"כ בחרס הדריינו דל"ש בי' ביטול ולעולם לא פקע איסורו מיני' בזה פרכי' והא ניחא לי' שלא יגנובו וא"כ בנ"ד לא מקרי רב"ק אמנם אעפ"כ קשה עלי לחדש דבר זה דא"כ יהי' הדין באומר המתין עד שאמכור ע"ז ואביא לך דבע"ז שהשברי' שווי' את מעותו יהי' דמיו מותרי' וכל כי האי הו"ל להפוסקי' לבאר.
4
ה׳ואולם באמת בנ"ד אין צורך לכל זה דנ"ל דאיסור רוצה בקיומו לאיסור דמיו היינו רק היכי דעל ידי קיומו בא לו דמיו כההי' דהמתין לי עד שאמכור ובזה הוי כדמי ע"ז של ישראל וכאלו הוא החליפם כיון דעד אותו מעשה ניחא ליה בקיומו, אבל פשיטא ופשיטא דמ"מ אף שעבר הישראל על האיסור רב"ק מ"מ לא מקרי ע"ז של ישראל לענין דלא תהני לי' ביטול וא"כ ממילא אחר הביטול כמו בנ"ד דפקע שם ע"ז מיני' ממילא מותרים לישראל ליהנות מהם דמה בכך דמתחלה הי' רוצה בקיומו הא עתה נעקר שם ע"ז ממנו ופשוט.
5
ו׳אולם מה שיש לדון בנ"ד אם מהני ביטול העכו"ם וכיון דלא בא העכו"ם ופדאו תוך ל' הוי למפרע של ישראל אף שכתבת בשם הש"ג (פ"ד דע"ז) דכ"ז שיש רשות לעכו"ם לפדות האליל מהני הביטול ע"י גוי מ"מ אחרי שראייתו נעלם מאתנו בוודאי קשה לסמוך ע"ז כי בפשטא דמלתא מורה בהיפוך דמה בכך דיש ביד עכו"ם לפדותו וכי הואיל דבידו לפדותו הוי רק דעכו"ם ולא דישראל וסברת הואיל מועיל רק שיהי' ג"כ של זה להחמיר כמו בחמץ וגם שם ל"א מגו דבידו לפדותו דהוי מחוסר ממונא כמ"ש הראשוני' שם, וכיון דקיי"ל בישראל שהלוה לעכ"ם על חמצו ואמר אם לא אפדנו יהיה מעכשיו שלך דא"ב דלמפרע מקרי חמצו ש"י א"כ ה"נ למפרע מקרי ע"ז דישראל, הן אמת שרצית להביא ראי' להש"ג מהר"ן בסוגיין דהא דקתני במתני' משכנה היינו שא"ל אם לא הבאתי לך עד יום פלוני ה"ה שלך והגיע זמן ולא פדאו דהו"ל כמכיר' ע"ש, והנה ע"כ ל"ל דהביטול הוא מיד בעידן דמשכון לי' מדלא חש בעצמו שמא יגיע הזמן ולא ימצא לו מעות לפדותו ויתיכנו הצורף דא"כ למאי הלכתא כתב הר"ן דהגיע זמן ולא פדאו הא מקודם הוי הביטול ומותר אע"כ דהביטול מתחיל רק באותו שעה שמניחו להשתקע וכיון שכן יקשה לכאורה לפ"ז במשכנה וא"ל אם לא אביא מעותיך לזמן פלוני יהא שלך מעכשיו יהי' מגרע גרע דהא בעידן דמשכני' לא הוי ביטול דעדיין מצפה שיביאו לו מעותיו ומקודם הזמן א"א להצורף להתיכו ואח"כ כשהגיע הזמן ולא פדאו לא מהני הביטול דהא הוי למפרע ע"ז של ישראל אע"כ כדעת הש"ג הנ"ל דכ"ז שביד העכו"ם לפדותו מקרי ע"ז של עכו"ם לענין ביטול וא"כ בשעה שמניחו להשתקע מהני הביטול, אמנם אעפ"כ משום קושי' אין לנו לחדש דין זה מה דלא מסתבר לענ"ד, ואולי הר"ן מיירי בלא מעכשיו, ומה שנ"ל לדון להתיר בנ"ד דהא הוי גם כן מקח טעות ולא נקנה למפרע לישראל ומדינ' מהני הביטול אלא דמ"מ מדרבנן אסור דמחזי כשל ישראל כההיא דגרוטאות, וא"כ י"ל דהוי ספק דרבנן ספק כדעת הפוסקי' דמכרה ומשכנה לישראל שאינו צורף הוי ג"כ ביטול והא דבגרוטאות קיי"ל לאסור היינו דהתם דגם לגבי נכרי הוי בטעות וליכא ביטול כדמסקינן בסוגיין. משא"כ בנ"ד דגבי נכרי ליכא טעות ורק לגבי הישראל וכיון דמדאורייתא בוודאי לא הוי ע"ז ש"י וממילא הו"ל ספיקא דרבנן גם הוי כעין ס"ס ס' שמא באמת אינם נעבדים וס' דשכר' או משכנ' הוי ביטול, ובוודאי אם אפשר להשתדל שהעכו"ם יפדנו תוך ד' שבועות בוודאי דהוי למפרע ע"ז של עכו"ם ומשום רוצה בקיומו לא נאסר כיון דכבר נתבטל ע"י עכו"ם האחר וכנ"ל, אבל אם א"א להשתדל כן והוא הפסד מרובה נ"ל לדון להקל באופן אם יסכים בזה ידידי הגאב"ד במקומך.
6
ז׳והנה חד מחברייא השיב לי דבלא"ה יש לדון דהוי ספק דרבנן למ"ש הב"י רס"י קמ"ו בשם הסמ"ק דע"ז של גוי שבא ליד הישראל מה"ת יש לה ביטול ע"ש ודבריו נכוני' אולם דברי הסמ"ק אלו לאו דכ"ע נינהו דהרמב"ן לא ס"ל הכי, וראי' לזה ממ"ש הר"ן בשמו פ"ד דע"ז וסובר הרמב"ן ז"ל דכל כה"ג בבטולי בעלמא סגי להו אע"ג דע"ז ש"נ שבאה ליד ישראל אין לו ביטול וכו' והזקיקו לומר כן וכו' ומלשון זה משמע דהרמב"ן בא לחלוק שלא נדמהו לע"ז ש"נ שבא לישראל ואם איתא דהרמב"ן ס"ל כהסמ"ק ותקשי על ראיית הרמב"ן דדלמ' באמת כי הדדי נינהו ומדרבנן אין לו ביטול, ומ"מ דיוקא דהש"ס שפיר מדיוקא דקרא ואשריהם דהא מה"ת סגי לי' בביטול ולומר דראיית הרמב"ן הכי דמדייקי' בסוגי' מכדי ירושה הוא להם וא"א דש"ש, ולכאורה לשיטת הסמ"ק לו יהא דא"א דש"ש הא מ"מ מה"ת סגי בביטול כיון דלא עבדה ישראל מעולם אע"כ דבעי לאסוקי הראי' אף לר"י דס"ל דע"ז ש"י אסור' מיד ולדידי' לא בעי' עבודת ישראל ובאמת ע"ז ש"נ שבא לישראל לדידי' מדאורייתא אין לה ביטול, ולזה שפיר יקשה דלמא אסרום במעשה אע"כ כיון דבעי' מעש' מקרי ברשות עכו"ם לאסר' לעולם קיימ' ברשותי' עד שיחזור ויקח ממנו הישראל וה"נ ממילא לדידן אפי' מדרבנן שרי, מ"מ נ"ל דוחק להעמיס כן בכוונ' הרמב"ן גם נ"ל דע"כ לא שרי הסמ"ק אלא בע"ז ש"נ שבא לישראל אבל באם הוא ש"י ואח"כ עבד' נכרי בענין דיכול לאסרה מדאוריי' אין לה ביטול דכל שבשעת עבודת' היא ברשות ישראל מקרי ע"ז של ישראל, וראי' לזה ממסקנא דסוגיין דמסקי' דשליחות עביד והיינו דנ"ל לא דהכוונה דמדין שליחות אתינן עלה דהוי כעבד' ישראל דהא קיי"ל אין שליחות לעכו"ם ומדאורייתא אף לחומר' אין שליחו' אלא דעיקר הסבר' דכל דניח' ליה לישראל אין רשות ישראל מעכבת על העכו"ם לאסרו ובכה"ג אדם אוסר דש"ש כיון דניחא להו לבעלים בהכי וא"כ להסמ"ק למסקנ' וקשה על רע"ק מה בכך דשליחותי' עביד הא לא עבדה ישראל ומן התורה בביטול סגי להו אלא ע"כ ברור בכה"ג כל שבשעת עבודתה היא של ישראל מה"ת אין לה ביטול וא"כ אין ראי' דהסוגי' בעי למידק אף לר' ישמעאל ואם כן ראיי' הנ"ל מהרמב"ן קמה וגם נצבה.
7