תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ד׳Teshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 4
א׳לק"ק צעמפלבורג
1
ב׳לידידי הרב וכו' מו"ה זאב וואלף נ"י
2
ג׳על שאלתו בשור שהיה חולה איזה ימים קודם שחיטתו שהי' עצור להטיל מים ואחר השחיט' נבדקה השלחופית על ידי המורה ולא מצא בו נקב והכשירו ונתברר הדבר שבשעת פתיחת הבטן היה הגוף מלא מים וגם מרא' השלחופית הי' ברוב מרא' דם ובסופו כולה דם וכשמערו השלחופית הי' בתוכו כמו חצי רביעית דם וגם מקצת אוכלי בשר הבהמ' ההיא אמרו שכמעט לא יכלו לאכלו שהי' בו טעם וריח מי השתין.
3
ד׳הנה בדין ניקב השלחופית כ' בהגהת ש"ע סימן מ"ה דנהגו לטרוף, אך בנ"ד דהמורה אמר שבדקו ולא הי' בו נקב אף דהשלחופית הי' לקוי שהי' רובו מראה דם והיה מקום לדונו בנתמסמס דדיינינן אותו כחסר שמא הוא כשיעור הרופא גררו אותו כמבואר בש"ע סי' מ"ג לענין טחול ובסי' מ"ח וסי' נ', מ"מ כיון דהוא רק מספק דאין אנו בקיאי' בשיעור רופא גררו וכיון דעיקר הדין דניקב השלחופי' הוא פלוגתא דרבוואת' אם טריפה או לא יש לדונו בס"ס ואף דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ כבר פסק בהגהת ש"ע סימן ק"י להקל בהפ"מ, ומה דדחה רומעלכ"ת נ"י דהכא רבו האוסרי' עד שכמעט בטלה דעת המתירי' ולא נחשב לספק כיון דהרמ"א מחליט דטריפה וודאי, והט"ז מדשתק אודיי אודי והפר"ח כתב מפורש כדעת הי"א וכן האחרונים כולם עכ"ד, אין בזה ממש דהיכן מצינו דהחליט הרמ"א דטריפה וודאי הא י"ל דחושש רק לדעת המטריפי' ודן אותו בס' טריפות ואדרבא ממ"ש הרמ"א והכי נהוג משמע דאינו מחליט כן לעיקר הדין וגם זה אפשר דמס' נהגו כן, ומה זו שתיקה של הט"ז לחשבו כוודאי זהו גם כן דמודה דראוי לכל מורה לפסוק לאיסור כיון דהוי פלוגתא דרבוואת', גם הפר"ח לא בירר דבריו לדינא דרך הכרע' רק בביאור דעת הי"א דרך פשט וגם התב"ש אף דכ' על הרמ"א דגם במקום דליכא מנהג ידוע יש להטריף דאיסור זה תלוי באשלי רברבי משמע ג"כ דרק מס' אסרי' לי' והיכי דידוע דנוהגי' להקל שבקי' להו באופן דפשוט דכל מה שהאחרוני' פוסקים לאיסור בדבר הזה וסוגי' דעלמא כוותיהו היינו הכל משום ספק איסור וכיון דהרמב"ן והטור והמחבר סתמו כן לדיעה א' דמשמע דס"ל הכי לעיקר והרי"ף ושארי הראשונים דשתקי' משמע דס"ל דכשר בוודאי לא מקרי רק ספיקא איסור' ובהצטרף ספק הוי ס"ס.
4
ה׳אולם מטעם אחר הי' מקום לפקפק בהיתר זה די"ל דמה דמיקל הרמ"א סי' ק"י בס"ס בחסרון ידיעה היינו דווקא כההיא דהתם בנשמט הגף זה חסרון ידיעה דאין אנו בקיאין לבדוק הריאה בנפיח' כראוי דאולי לא נפחו כראוי מ"ה כיון דמדינ' בס"ס ל"צ כלל לברורי מש"ה אינו מזיק חסרון ידיעה דלא גרע מלא נבדק' הריא' כלל, משא"כ בנ"ד דהשלחופי' הי' ביד המורה וראה אותה לקוי ואולי אם היינו בקיאי' היינו רואים לעין דהוא כשיעור רופא גררו י"ל דא"א לעשות מזה ס"ס, אולם מדברי הש"ך סי' נ"ג סקט"ו שכ' מדברי מהרא"י בהגהת ש"ד סי' פ"ה דבנשבר הגף גם ספיקו דנשבר אחר השחיטה הוי ס' חסרון ידיעה דבקי יכול להבחין אם נעש' מחיי' או אח"כ ואעפ"כ כ' שם להקל בהפ"מ מזה יש ראי' ברורה לנ"ד, ומלבד זה בנ"ד ראי' לסמוך על המור' דראה ומשמש בשלחופית בוודאי מדלא חש לנתמסמס מסתמא הי' ידוע וברור לו שלא היה שום מיחוש הרקבה והשחתה בגוף העור רק שינוי מראה דאינו בכלל ספק מסמוס כמ"ש הש"ך סי' מ"ג סק"ד.
5
ו׳אולם בהצטרפות ריעותא בנ"ד דהבטן הבהמה היה מלא מים אשר כבר טרחו האחרונים למצוא כחו דהתירא דלא ניחוש דבאו דרך ושט, ומסקנת התב"ש סי' נ' דבעי בדיקה בכל האברים הפנימים ובלא"ה אף דיעבד אסור בהפ"מ וק"ו בנ"ד דהי' ריעותא בשלחופית וניכר דהמים אלו יש בהם ריח מ"ר בוודאי תולין הקלל' במקולקל דבאו משלחופי' אולם מה דכ' מעכ"ת בשם ידידי הגאב"ד ש"ל נ"י דיצא לדון בדבר חדש דיש לתלו' אולי נעתק שלחופי' ממקום חבורו ולשם נכנסו המים לגוף והשלחופית לא ניקב כלל ובכה"ג י"ל דמודים תוס' דכשר כמו בנדלדל הושט וא"כ הוי ס"ס ס' ניקב וס' דניקב כשר עכ"ד, ולדבריו י"ל דנ"ד עדיף מבעלמא דאף לדעת התב"ש הנ"ל דבלא בדיקת אברי' טריפה מ"מ הכא דיש להם ריח מ"ר תולין במצוי דמשלחופית באו לגוף והוי ס"ס, אולם ז"א דכבר כתב מעכ"ת לדחות דברי הגאון הנ"ל די"ל דהכא אף להראב"ן טריפה כיון דחזינן דנכנסו לחלל הגוף כדמשמע לישנא דהראב"ן, אך בזה נ"ל שלא להסכי' עם מעכ"ת חדא, דהרי גם הראב"ן כתב ואין להם כח לחזור להגוף משמע דס"ל דאין באפשרו' כלל לבוא משלחופי' להגוף וא"כ שפיר הוי ס"ס ס' כהראב"ן ובוודאי לא באו משלחופית להגוף, וס' שמא נעתק רק מקצתו ומשם להגוף וגם לתוס' כשר. דאינו בכלל ניקבו הדקין, וא"כ כ"ז דלא לשויי' ריעותא מ' השלחופית, אבל לומר דנ"ד עדיף דל"ח לנקובת הושט דרגליי' לדבר דמשלחופית באו והוי ס"ס וכנ"ל, ז"א דאיך נאמר ס' כהראב"ן, הא לראב"ן אינו במציאות שיבואו לשם משלחופית ושוב יש חשש דבאו דרך ושט.
6
ז׳אולם בעיקר יסוד הגאון נ"י לדונו בס' דנעתק ממקומו במיעוטו לא ידעתי מניין לן דעי"ז יכולים המים לכנס משלחופית לגוף וחקרתי אצל רופא מומחה ישראל ובירר לי הענין כי השלחופית הוא כיס שלם מלמעלה ומכל צד רק למטה יש בו נקב קטן משם יוצאים המים להגיד וענין ביאת המי' להשלחופית כי הלב נותן חיות לשאר אברים ומחלק תמצית המאכלי' והמשקים לשאר אברים דרך גידים ולזה שופך הלב תמצית המשקי' להכליות ומהם באי' לשלחופית דרך גיד שמצד ימין וכן משמאל שיוצאים מהכליות להשלחופית ובהגיע הגיד להשלחופית נעש' דק מאוד ושופך מים להשלחופית דרך נקב קטן דק וקלוש למאד שאין ניכר לחוש הראו' מ' דקותו וג"ז הנקב קטן אינו מפולש להדיא כי השלחופית יש לו איזה עורות זה אצל זה והם מנוקבים זה שלא כנגד זה והמים מתאספים דרך הנקבים להשלחופית ואף אם יהי' השלחופית ניטל לגמרי אינם חוזרת להגוף אם לא שניקב השלחופית למעלה אז יכולים המי' לחזור להגוף דרך אותו נקב עכ"ד הרופא, ודבריו מוסכמי' כמעט כלשון הראב"ן רק במה דנשמע מדברי הראב"ן דאין להם כח בשום פנים לחזור להגוף בזה סותרי' דבריו לדברי הרופא הנ"ל וכדברי הרופא מבואר בשו"ת ב"ח סי' קנ"ז דאפשר שיבואו להגוף דרך נקב השלחופית עכ"פ כפי הנראה דע"י ההעתקת השלחופית מהגוף אינו חוזרים להגוף ואין כאן ס"ס, ולזה נ"ל לדינא כיון להתב"ש בדלא"ה בכל מים שבגוף טריפה אף בהפ"מ בלי בדיקת איברים הפנימית והכא בנ"ד דאיכא ג"כ ריעותא דניכר דהם מ"ר ואיכא ריעותא דניקב השלחופית לזה נ"ל דגם בהפ"מ טריפ' כנלע"ד:
7