תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ה׳Teshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 5
א׳עובדא בא לפני בעצם ירך העוף שנשבר וחזר ונקשר שאשיי' סמוך לראש העצם. נראה לענ"ד להקל בהפ"מ ומניעת שיו"ט, ע' ביו"ד סי' נ"ה סק"ו, ואף די"ל דע"כ לא היקל הש"ך אלא ברוא' שלא נתעכלו אלא דאין אנו בקיאי' אבל בנ"ד דכבר נאכל הבשר שסביביו ואולי אלו הי' קמן היינו רואים דנתאכלו ניבי', מ"מ נ"ל דמשמעות בעל מנח"י כלל פ"ז סט"ו דמפרש לדברי הרמ"א, דמ"ש וטוב להחמיר במקום שאין הפ"מ קאי רק אנשבר, ומשמעו' דקאי אעיקר דינא דהחומרא שהמציא האו"ה לאסור בנשבר בזה סמכינן בהפ"מ להקל, וכיון דאינך פוסקי' לא הביאוהו וא"כ בכל ענין יש להקל, וכיון דאפשר דגם הש"ך יסבור כן יש לסמוך להקל בהפ"מ ובפרט דעיקר דינו דהרמ"א תמוה לי דמה בכך דא"נ הא עיכול בלא נשמט כשר ומניין לנו להוסיף על טריפו' ולומר דנשבר ועיכול טריפה כמו נשמט ועיכול, גם בנ"ד הי' עוד סניף להתיר דהי' ס' במקום השבר אם הוא סמוך לראש המחובר בגוף או לראש המחובר לשוק, ושאלתי לכמה נשים ולא הי' יודעים בדבר, וא"כ הוי כמו ס"ס ס' רחוק מהגוף, ספק לא א"נ, ואף במקום חסרון ידיעה כבר כ' בהג"ה סס"י ק"י בנשבר הגף להקל בהפ"מ בס"ס, וביותר כיון דכבר נאכל הבשר י"ל דלא מקרי חסרון ידיעה עיין תפל"מ סי' ק"ץ שכתב בההי' דמקדיר ומגליד אף דנאבד אסור כיון דמיד נאסר כשהיה קמן מחמת חסרון ידיעה ע"ש, והיינו דווקא כי התם דכבר קם דינא לאיסור קודם שנאבד אבל הכא דלא נתברר השאל' עד אם כלו לאכול הבשר ואז לא הוי חסרון ידיעה ושפיר יש להקל מכח ס"ס, מכל הלין סמכתי להקל בהפ"מ ואחרי ראותי חד מחבריי' מפקפק עמי לאסור בארתי לו יותר בארוכה טעמי ונמוקי שסמכתי להתיר.
1
ב׳הנה בהג"ה סס"י ק"י כ' להקל בס"ס בנשבר הגף במקום הפ"מ ולזה הסכים גם בפר"ח שם בכלל ס"ס דין י"ז וגם בסי' נ"ג סק"י ובסימן נ"ה סק"ט ע"ש, ולענ"ד הי' נראה דבר חדש דע"כ לא היקל בהג"ה אלא למה שנראה בדברי הד"מ סס"י נ"ג דחסרון הידיעה הוא בס' נקיבת הריאה בזה שייך ס' הד"מ שם כיון דס"ס א"צ לברר אינו מזיק חסרון הידיעה אבל למ"ש מהרא"י בש"ד דגם הך ס' אם נשבר קודם שחיט' יוכל להתברר לבקיאים, בכה"ג אף בהפ"מ אין להקל, דאולי אם היינו בקיאי' היינו רואים לפנינו עכשיו שנשבר קודם השחיט', אך צריך אנכי לבטל דעתי נגד הפר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס דין י' ונגד הש"ך סס"י נ"ג דכ' ומכ"ש דכאן הוי ב' ספיקות הרי אף בכי האי גוונא היקל בהפ"מ, וגם שלא במקום הפ"מ לא עשה הק"ו רק מכח דהוי בב' ספיקות חסרון ידיעה אבל לא מסברא הנ"ל ובטלה דעתי נגדם, והנה אף אם ננקוט לסבר' הנ"ל מ"מ יש לדון להקל בנשבר בהפ"מ בס"ס הנ"ל אף דנימא ג"כ אולי לבקי ניכר להדיא דאיעכול, דזהו דווקא אם נודע השבר בעודו דבוק לעוף, אבל בנ"ד שבא לפנינו השאלה עד אם כלו לאכול אבשר ל"ש זה ואף למ"ש התפל"מ סימן ק"ץ שאני התם דכבר נאסר קודם שנאבד וקם דינא אבל בנ"ד שפיר י"ל להקל מס"ס, ומ"ש רופמכ"ת והעתיק דברי הפמ"ג דנזהר בקושייתי הנ"ל וכ' וז"ל ואף דכתב הרב דעיכל לחודי' בלא נשמט אינו מטריף מ"מ סמוך לגוף חשיב כאלו הוא שמיט כמו בגף כמלא קשר הוי כשמוט הו"ה כאן עכ"ל, באמת גם זה עלה בדעתי תחלת השקפה ודחיתי דהא דבגף נשבר הוי כשמוט היינו דיש בו חשש כמו חששא דשמוט דהוא שמא ניקבא הריאה ה"נ חיישינן בנשבר אך לא דנשבר יש בו דין שמוט, ותדע דהרי כ' האחרוני' דאם רואה בשעת מעשה דנשבר הגף וחתכנו לגמרי וכן בכנפיי' מקושרי' שאינם מנדנדי' כשר בנשבר הרי דאין בו ענין שמוטה בעצמותו אלא דחשש ניקבה הריאה יש בו וכיון שכן בנשבר הירך דאין בו רק חשש איעכול ניבי' הקושי' במק"ע הא איעכול בלא שמוטה כשר.
2
ג׳ומ"ש מעכ"ת אף אם נידון להקל בבהמה מ"מ בעוף אין להקל, כיון דר"ח וסייעתו סברי דשמוטה בלא עיכול ג"כ טריפה בעוף והביא דברי ביה לחם יהודא, באמת הס' ההוא לא היה תחת ידי לעיין בו, אולם אומר אני לחולשת שכלי אם הי' בא לפני מעשה בס' שמוטה קודם שחיטה בעוף הי' נרא' להקל בהפ"מ דהרוב פוסקי' ממש חולקי' על ר"ח ואף אם נימא דמ"מ לא הוי ס"ס להקל דמיד דאמרי' את"ל קודם שחיטה תו ל"ל ס' לא אעכול דהוי ס"ס להחמיר ס' איעכול וס' טריפה אף בלא עיכול, נ"ל דגם זה אינו דהרי הב"י קבע בשולחנו הטהור להלכה בין בבהמ' ובין בעוף להקל בשמוט' בלא עיכול ולא נזכר חולק לא בש"ע ולא בהג"ה והרי דאין חוששין לה לספיקא דאורייתא א"כ לא נחשוב זה לספיקא, והנה אם נידון להחמיר היה מקום בזה האופן דנאמר דבאמת אנן חיישינן לדעת ר"ח וסייתו, ומה דלא הביא בהג"ה חילוק היינו כיון דבלא"ה טריפה מכח אין אנו בקיאין אין נ"מ בזה, א"כ ממיל' יצטרך לומר כפי' המנח"י דדברי הרמ"א קאי לנשבר דאל"כ הא נ"מ בהפ"מ, עכ"פ בנשבר מבואר דעת הרמ"א להקל בהפ"מ אף בעוף דקאי אדברי המחבר שכתב בין בבהמה בין בעוף, והנה אדרבא ממקום שבאתי יש ראיה לדברי דאם נאמר דהרמ"א חושש לדעת ר"ח בעוף אף בהפ"מ וע"כ הדברי הרמ"א וטוב להחמיר קאי רק אנשבר וכנ"ל, ממילא ע"כ מה דמיקל הרמ"א בנשבר לאו משום בקיאות דלא אעכול ניבי' דהא אף בעוף אף בלא עיכול טריפה וע"כ דמטעם דל"ח כלל לעיכול בנשבר א"כ ממילא אף בנאבד כשר, ואף אם נימא דמיירי דווקא ברואים דלא אעכול ומשום דנשבר ליכא חשש שמוט' רק חשש דאיעכול מש"ה אף בעוף מותר דבלא שמוט' אף בעוף כשר א"כ ממילא קיימי' דנשבר אין בו חשש שמוטה א"כ ממילא יש לדון להקל בנאבד בהפ"מ כיון דעיכול בלא שמוטה כשר באופן כמו דמיקל בהג"ה בעוף בנשבר לפחות ה"נ יש לדון להקל אף בנאבד דאם נחמיר מחששא דר"ח וסייעתו זהו שייך אף בלא נאבד, והאמת יורה דרכו דדעת ש"ע והרמ"א והאחרונים שלא לחוש לדעת ר"ח וסייעתו בפרט לפי' הש"ך דהרמ"א קאי אף בנשמט להקל בהפ"מ וכיון דקאי גם אעוף הרי בפשיטו' דס"ל דאין לחלק בין עוף לבהמה, וזהו דעת כל האחרונים ומי ישמע להחמיר בהפ"מ לדעת הבית לחם יהודא ומ"ש עוד דהך ס"ס באיזה צד נשבר אינו ס"ס מעליא גם אנכי לא סמכתי ע"ז כי בקל יוכל להתברר ולא הי' זה רק לסניף בעלמא ועיקר ההיתר דאם נחוש לשבורה מ' חשש דשמוטה הוה ס"ס ספק לא נשמט וספק לא אעכול ואם נימא דנשבר יש בו רק א"נ, ממיל' לדינ' הדין להקל בהפ"מ כמו עיכול בלא נשמט, ולומר דשבר הוא בכלל שמוטה מה"ת לומר כן דמשבר הגף אין ראי' דהתם עיקר הטריפות מחשש ניקבה הריאה ואף דממ"ש לעיל מהא דכשר בנשבר הגף בחותכו מיד אין ראי' להקל להוכיח דנשבר אין בכלל שמשוטה די"ל דשאני התם דהשמוטה בעצמו גם כן אינו טריפה רק מחשש נקבות הריאה ומשום הכי בנשבר היכא דליכא למיחוש אין בכלל זה אבל הכא דשמוטת ירך בעצמותו טריפה וה"נ נשבר בסמוך דינו כשמוטה מ"מ תיתי לי דאין ראיה מהגף ואין ראיה מהגף לא להקל ולא להחמיר אם כן אף אם נאמר בכוונת האו"ה דס"ל מסברא כן דנשבר בכלל שמוט ודינו כשמוטה מקום מכל כיון דהרמ"א מיקל דלא מצינו כן באידך פוסקים א"כ ה"נ י"ל דדעת הרמ"א להקל בהפ"מ בנשבר מהך טעמא גופא דהוא חומר' להמצא דבר חדש דנשבר דינו כשמוט, גם כיון דאידך פוסקים לא הביאו כן ולא ברור כ"כ הך מלת' דדינו כשמוט ממש אם כן הוי כמו ס"ס ספק נשבר אינו כשמוט וס' לא א"נ, וביותר נ"ל דאם נימא דנשבר סמוך לגוף הוא בכלל שמוטה א"כ הטריפות מצד עצמו מכח השבר והעיכול אם כן בזה יהא מהני בנקשר ויחדיו ידבקו, אלו היה מטרפא בשבר זו לא היה חוזר ונקשר ועד כאן לא כתב הש"ך סי' נ"ה סק"ה לסטריף בשאשיי' אלא למה דס"ל דהטריפות הוא רק מצד עיכול לחודי' בזה דומה לנשבר במקום צומת הגידי' אבל אם נידון לחוש דנשבר הוי כשמוט א"כ גם השבורה בעצמה בכלל הטריפות יש להתיר מכח דיחדיו ידובקו, זולת דניחוש דמכח שנשבר חיישינן שנשמט, מלבד דדבר זה רחוק גם כבר כתבנו דהוי ס"ס ספק לא נשמט וס' לא איעכול, גם נ"ל דזהו בוודאי נסתר מנשבר הגף דלא מצינו מאן דמחמיר דשמטה אלא מחשש שמא תדחוק בשבר לגופה ותינקב הריאה דהא מה"ט כשר בחותך עד מקום השבר וכנ"ל, לזה נ"ל לדון להקל בנ"ד בהפ"מ ואף בנאבד יש להקל כנלע"ד:
3