תשובות רבי עקיבא איגר החדשות ס״גTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 63
א׳וכעת אודיע לכבודו מה דנשאלתי אתמול מבחור אחד בן כ"ג שנים דמרגיש בעצמו ביצה א' של שמאל מעוכה ונשפך כקיתון ממש, ואין ידוע לו אם נולד כך, או שבא לו ע"י דחיפת אדם. וכדומה ויש לי לדון דספק פצועה דכה מותר לבוא בקהל כמו דדרשינן ממזר וודאי וכו' ה"נ יש לומר פצוע דקה וודאי, ואף דחכמים אסרו ממזר ספק, היינו מטעם מעלת יוחסין, משא"כ בפצוע דקה דאינו מוליד, ויש לומר כיון דאין זה פגם ופסול יחוס רק דמגזרת הכתוב אסור לבוא בקהל, לא שייך גביה מעלת יוחסין.
1
ב׳עוד יש מקום לדון לשיטת תוס' דסוברים דבבהמה שנמצא טריפה דהגבינות שלה אסורה דלא שייך לומר אוקמה אחזקה כיון דלא נתברר בשעתה דאינה טריפה, א"כ יש לומר בנידון דידן דליכא חזקה מבוררת שלא נולד פציעה דקה, ממילא י"ל בהיפך דדנין אותו כשעת מציאתן כיון דעכשיו פ"ד כך הוא מעולם אף דכתב תוס' דכל הטמאים כשעת מציאתן הוא רק לקדשים ולחומרא, היינו היכי דהיה חזקה בהיפוך, אבל הכא די"ל דמעולם היה כך דנין שפיר אותו כהשתא ומחזקינן דנולד פ"ד. אולם למה דקיי"ל יו"ד סימן פ"א כשיטת הרשב"א בגבינות דחזקה דאתי מכח רובא הוי חזקה, א"כ ה"נ הוי חזקה שלא נולד פצועה דקה מכח הרוב דלא הוויין פ"ד וצ"ע לדינא.
2
ג׳ובדברינו יש להמתיק היטב סברת תוס' יבמות פ' ע"ב ד"ה עד שיהא בכולן אע"ג דאמרן לעיל דבעי שיהא לקוי ממעי אמו וכו' מ"מ כיון שניכר מיד וכו' והיינו דלפי הסברא הנ"ל דהיכי דיש לומר דמעולם היה כך הוי חזקה דכשעת מציאתו כן היה ממעי אמו, וביותר דיש להסביר דזהו בעצמו ענין חזקת הגוף, כיון דדנין דיש לגוף חזקה דאיננו נופל בו שום שינוי, א"כ אם תאמר שלא היה לקוי במעי אמו, תצטרך לומר דמה שאנו רואים אותו עתה לקוי, היינו שנשתנה אח"כ וזה נגד החזקה משום הכי מחזקינן שמעולם כך היה, אך לכאורה למה צריך ראיה שהוא סריס ממעי אמו, הא בלא"ה יש לדונו כך מכח חזקה כיון דהשתא הוא סריס כן היה ממעי אמו, ולזה נ"ל דהוי חזקה בהיפוך דבשעה שנולד היה בחזקת הרוב שאינם סריסים, והוי חזקה דאתיא מכח רובא ואמרינן השתא הוא דיצא מהרוב וכל זה כשלא נולד בו ממעי אמו שום סימן סריס, אבל כל שיש לו סימן א' א"כ עכ"פ יצא מהרוב, דאותן שיש להם איזה סימן מסימני סריס, אין הרוב בחזקת מתוקנים כמ"ש תוס' שם להדיא, א"כ תו אזלינן בתר חזקה דהשתא דמעולם היה כן, אף דלשיטת תוס' הנ"ל דחזקה דאתיא מכח רובא לא הוי חזקה, א"א לכוון כן בדבריהם מ"מ לשיטת הרשב"א מסתברים הדברים כנלע"ד.
3
ד׳ובענין זה נ"ל לבאר דברי תוס' יבמות שם במ"ש וא"ת קטן וקטנה וכו' לר"ה דאמר דאמר עד שיהא בכולן, עיין מהרש"א והדוחק גדול למאוד, ומה דהביא ראיה מדברי תוס' שאחר זה דג"כ לאו דווקא נקטו דס"ד עד שיהא בכולן, אינו דומה דהתם עכ"פ עיקר קושיתם רק מכח היסוד דבעי עד שיהא בכולן, ורק לשונם למ"ד הוא קצת שלא בדקדוק, דבאמת לכ"ע סברי דבעינן עד שיהא בכולן אבל לומר דכל יסודם דעד שיהא בכולן אינו צריך לקושייתם, זה כמעט א"א לאמרו.
4
ה׳ונ"ל בכוונת דבריהם, דהרי בלאו הכי צריך להבין דאיך היה ס"ד לתוס' בקושייתם דבלא בירור שהוא לקוי במעי אמו יהא רשאי לייבם, הא פשיטא דבנולדו לו עתה סימני סריס דמידי ספיקא לא נפקא דשמא הוא סריס ממעי אמו, ובוודאי הא דקאמר הש"ס מנא ידעינן וצריכים שאינו עושה כיפה, היינו להקל לפוטר בלא חליצה בזה בעינן ברור שהוא סריס במעי אמו, אבל להתיר לו לייבם אותה פשיטא דאף מספק אסור לייבם. ואף אם נימא דאפילו להקל לא מחזיקינן ליה לסריס ממעי אמו, משום דבשעה שנולד היה בכלל רובא בעלמא דאינם סריסים והוי חזקה דאתיא מכח רובא ואמרינן השתא הוא דיצא מחזקה וכדעת הרשב"א גבי גבינות מ"מ הא בוודאי לר"מ דחייש למיעוטא אף דלא אתילד שום ריעותא וחייש למיעוט שמא הוא סרוס ובעי בירור שאינו סריס ע"י ב' שערות. קודם כ' שנים, א"כ פשיטא דאם נולדו סמני סריס והוא בן כ' ולא הביא ב' שערות דמחזקינן ליה לסריס, דא"א לו להתיר לייבם אותה דבווודאי הוי ספק שמא הוא סריס ממעי אמו דאף דבשעת לידה לא היה בו ריעותא, הא עכ"פ לא נתברר ההיפוך וממילא הוי חששא בעצמותו שמא הוא ממיעוט הסריסים, והוא לכאורה תמיה עצומה.
5
ו׳גם יש לעיין בתירוצים שכתבו וכן פירש רשב"ם פ' יוצא דופן וכו' דמאי ראיה מדברי רשב"ם אלו דמחזקינן ליה לס' סריס ממעי אמו.
6
ז׳ולזה חלקי אמרה נפשי דתוס' בקושייתם היה ס"ל דכמו דסימני סריס דהיינו אינו מעלה כיפה, ואין מימיו מעלה רתיחות, והוא בן כ' ולא הביא ב' שערות מחזקינן ליה לסריס, ה"נ בהיפוך, אם יש לו סימן בהיפוך כגון שמעלה כיפה וכדומה הוי בירור דבשעה זו אינו סריס דכל שלא נשתנה באיברי הזרע על ידי פצוע וכדומה לא הוי סריס רק ביש לו טבע כל סימנים הנזכרים אבל כל שיש לו סימן בהיפוך הוי בירור דעתה אינו סריס, ואף אם למחר ישתנו ויולדו לו כל הסימנים שלא יעלה כיפה וכדומה, מ"מ בוודאי לא היה סריס עתה בשעה שמעלה כיפה, וההיא דעברו רוב שנותיו ולא הביא ב"ש דמחזקינן ליה לגדול אף דמעלה כיפה ואינך דברים היה ס"ל באמת דלא הוי סריס רק כיון דעד סוף שנותיו לא הביא ב' שערות בודאי טבעו לכך, ולא קטנותו גרמה לזה דלא מסתבר שיהא קטן כל כך ומחזקינן ליה לגדול ולא לסריס, ולזה הקשו שפיר דאם עתה מעלה כיפה אף אם למחר יוולדו לו כל סימני סריס דהיינו דלא יהא מעלה כיפה וכדומה או שיהא בן ל"ה שנים ולא יבא ב' שערות, מ"מ עתה בודאי לאו סריס הוא כיון דמעלה כיפה, ומשום הכי לאו הו"מ להקשות לר' יוחנן דס"ל דאפילו באחד מהן דלדידיה כיון דאף בשעה שהוא מעלה כיפה, אפשר שיהא מוחזק לסריס ע"י סימן אחר, א"כ פשיטא דאם למחר יהא נולד לו סימן מה שלא היה אפשר להתברר עתה כמו אין לו זקן. אף דעתה לא אתרע כלל מכל מקום באפשרות הוא דהוא סריס למפרע והי' בכחו וטבעו שלא להעלות זקן, אבל לר"ה דבעינן עד שיהא בכולם היה ס"ל דבבירור שאין לו אחד מהם, הוא בירור שאינו סריס, ומ"מ בלא הקדמת היסוד דבעינן שיהא לקוי ממעי אמו לא הוי מצי להקשות כיון דעתה מעלה כיפה, ואינו סריס תתייבם, ומה בכך דהיה אפשר לומר כיון דבלאו הכי אם מייבם בעודו קטן לא קנאה ולא מפטרה לעלמא ביבום זו ועיקר הזיקה לו להתייבם אותה כשיגדל, ורק כיון דזקוקה לו לייבמה לכשיגדל גם עתה מותר בה ולא מקרי א"א שלא במקום מצוה כמ"ש תוס' יבמות רפ"ד ד"ה תיגלי מלתא וכו' א"כ י"ל דאם נולדו בו סימני סריס קודם שיגדל אף למפרע קודם שנעשה סריס אסורה לו כיון דאינה עומדת להתייבם לו לכשיגדל הוי כמו אינה זקוקה לו, ולזה הקדימו דכל שאינו לקוי ממעי אמו היינו אף אם נסתרס קודם שהגדיל מותר לייבמה כשיגדיל דמ"מ מקרי היה לו שעת הכושר, ולזה שפיר הקשו.
7
ח׳ולזה חידשו בתירוצם דאף אם בבירור אין לו סימני סריס אפשר לו להיות סריס זולת ע"י ב' שערות קודם שעברו רוב שנותיו, בזה השערות מבררים שאינו סריס אא"כ שיש בו כל הסימנים דמוכח מלתא דהם שומא בעלמא וא"כ אם נולדו בו אחר כך סימני סריס והוא בן כ' ולא הביא ב' שערות דבזה מחזקינן ליה עכ"פ מהשתא לוודאי סריס והשערות שלאחר כ' שנים בוודאי הם שומא. אם כן אותן שערות לא הוי בירור שאינו סריס, וממילא הוי ספק דשמא הוא סריס ממעי אמו דאף שהי' מעלה כיפה מ"מ אפשר דהוא סריס דאף אם לא היה נולד בו אחר כך ריעותא דאינו מעלה כיפה היינו מחזקינן אותו לאינו סריס בוודאי היינו דאז היינו דנין להשערות לבירור שאינו סריס ולתלות שאר סימני סריס במקרה בעלמא. אבל כל שנשתנה ונולדו בו כל הסימנים דבזה בוודאי הוא סריס והשערות בוודאי הם שומא, ממילא הוי ספק סריס למפרע, ולזה מביאו ראיה מפירש הרשב"ם פ׳ יוצא דופן דס"ל דבעברו רוב שנותיו ולא הביא ב' שערות דהוי סריס הרי אף דבבירור אין לו סימני סריס מ"מ אפשר שיהיה סריס בלא הסימנים אלא דבהביא ב' שערות קודם שעברו רוב שנותיו אזי השערות בירור דאינו סריס כל שאין הוכחה גדולה שהם שומא על ידי כל הסימנים. ובאמת לפי תירוצם יש לומר דמה דחייש ר"מ שמא ימצא סריס היינו בפשוטו דשמא יעברו רוב שנותיו ולא יביא ב' שערות דבזה בלא שום סימן הוי סריס, ואדרבא אפשר דזהו הוי חששא יותר דאפשר שלא ישתנה בשום סימן ואף על פי כן יהא סריס, אבל לחוש שיהא נולדו בו כל הסימנים, דהיינו אף שעתה מעלה כיפה מ"מ אולי ישתנה ולא יעלה כיפה דזהו הוי כמו נגד חזקת הגוף דלא ישתנה והוי רובא וחזקה דגם לר"מ לא חייש למיעוטא כדאיתא רפ"ג דע"ז, אבל בקושייתם היה סבורים דגם בזה אין חשש דכל שבבירור אין לו סימנים סריס הוי לפי שעה בוודאי אינו סריס דא"א להיות סריס בלא הסימנים ובעברו רוב שנותיו ולא הביא ב' שערות גם כן לא הוי סריס רק גדול והקשו שפיר כנלע"ד בעהי"ת:
8