תשובות רבי עקיבא איגר תניינא י׳Teshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 10
א׳לכבוד ידידי הרב רבי מיכל נ"י אב"ד בק"ק ליפנא:
1
ב׳מכתב קדשו הגיעני היום, ולעוצם טרדותי השתרגו עלו על צוארי הכשילו כחי בעו"ה, וא"א למלאות רצון אוהביי להשיב לכל אחד מיד כמבוקשו, ולאשר המוכ"ד נחוץ לדרכו, ומבוקשו להשיב על ידו לרומעכ"ת נ"י, הנני להשיבו בקיצור נמרץ:
2
ג׳ע"ד אשר הערה רומפכ"ת בתיקון סידור הבלוי והאומן ישראל הבא לתקנו מוכרח לו להניח הנייר ולדבקו עם פאפ על מקום היפה, ופוגע בשמות שאינם נמחקים אם יש בזה משום איסור מחיקה, ויצא רומ"פ לדון ממה שראה בספר רוקח על משניות הביא בשם בית הלל בהלכות ס"ת שהקשה להסוברים, דכתבו על האבנים כל התורה, איך סדהו בסיד, הא הו"ל מחיקות השמות, נשמע מזה דמקרי מחיקה, וע"ז כתב מעלתו לחלק דסיד שאני דדרכו בהמשך הזמן אוכל מה שתחתיו, אף שלדברי ר"ש דשלחו נוטירין שלהם וקלפו הסיד, תיכף הי' ולא במשך זמן, מ"מ לר"י דלא קלפו כלל הסיד, בודאי בהמשך הזמן אוכל הסיד האותיות, מש"ה הוי מחיקה עכ"ל, בודאי ט"ס במכתב רומעכ"ת, דהא ר"י הוא דהשיב לר"ש דשלחו נוטירין וקלפו, אלא דצ"ל דקושיית ב"ה לר"ש דס"ל דלא קלפו, ועכ"ז א"י הא לר"ש כתבו על הסיד ואין כאן מחיקה:
3
ד׳ואולי כוונתו דמר דקושיית ב"ה סובב על מה דהקשה ר"ש לדבריך איך למדו אומות העולם התורה ולא הי' ס"ל דקלפו, הי' לו להקשות לר"י ליתסר משום מחיקה, אולם לענ"ד אדניקום להוכיח דהוי מחיקה שיהי' קושיית ב"ה קושיא, ניזל בתר איפכא ליישב הסוגיא דלא יקשה קושיית הב"ה ונידוק מזה דלא הוי מחיקה, ועי' בס' לוית חן על התורה פ' כי תבא, שחקר בנטף שעוה על אותיות בס"ת אם הס"ת פסולה, דהאותיות המה כמחוקים, ודן דע"כ לא הוי מחיקה מדסדהו להאבנים בסיד, וכתב לדחות למ"ש המהרש"א בח"א עלה דההיא דבא גבריאל ולמד ליוסף ע' לשון, דע' לשונות הם מלבד לה"ק, א"כ כתבו על האבנים ע' לשונות ולא לה"ק, וכיון דהשמות בלע"ז למחקם כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' קע"ט) עכ"ל:
4
ה׳והנה ביסוד הדין בשעוה נראה מדברי המג"א (סי' ל"ב סכ"ג) שכתב ואם נטף שעוה וסילקה מותר, משמע דפשיטא דבלא סילקה התפילין פסולים, וכ"כ ג"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' ד') ובשו"ת פרח שושן (כלל ב' סי' ב') זולת בשו"ת מעיל לדקה (סי' כ"ה) כתב להכשיר, א"כ ממה דפסלו המג"א וסייעתו הנ"ל מוכח לכאורה דהוי מחיקה:
5
ו׳אמנם נראה דאדרבא מוכח בהיפוך, דאלו כן מה מהני סילק השעוה, הא זהו לא מקרי כתיבה והוי כחק תוכות ובגט פשוט להלכות גיטין (ססי' קכ"ד) פקפק בזרק עפרות זהב על האותיות דלא מהני גרירה, אבל באמת הא מבואר להדי' בש"ע א"ח (סי' ל"ב ס"ג) וביו"ד (סי' רע"ו) דמהני גרירה, א"כ מכ"ש בשעוה, ומדמהני גרירה מוכח דלא הוי מחיקה לגמרי, אלא כיון דדבר מה מודבק על האותיות ואינו ראוי הס"ת פסולה, א"כ י"ל דלענין איסור מחיקה לא הוי מחיקה כיון דיכול לגרור השעוה, ויחזרו האותיות כמקדם, אולם בדיבוק הנייר בפאפ דנראה דא"א לקלפו שיהיו האותיות קיימים, י"ל דהוי מחיקה, וכן משמע בדברי פנים מאירות, (ח"א סי' מ"ה) דהביא ג"כ הקושיא בהא דסדהו בסיד דהוי מחיקה, והוכיח דסיד לא הוי מחיקה, ונקט הטעם דלאחר שקולפין ניכר הכתב והיו טוחים בסיד עב שיכול לקלפו בלי גרירת השם ולא דמי לזורק על השם זהב, משום דא"א לגרור עד שיגרור הכתב שתחתיו והוי כמוחק השם, [וקשה לי, דאם הוי מחיקה אמאי כשר בגרר הזהב] אבל סיד מתפרר ונופל וכתב קיים, ולכך סדו בסיד ולא הוי כלל מחיקת השם, ולפ"ז כשהשם נכתב על הכותל בבה"כ שכבר סדו בסיד, ואם יסודו על כתב זה א"א להעביר הסיד האחרון עד שיקפיל כל הסיד הוי כמוחק השם, עכ"ל, ותשובה זו איתא במעיל צדקה (סי' ס"ג) בקיצור, ושם כתב דהתיר לסוד בסיד כותלי בה"כ שנכתבו מישן שמות שא"נ והשיב להתיר בראיה זו מההיא דסדהו בסיד ע"כ משום דסד בסיד לא הוי מחיקה, כיון דלאחר שגירר הסיד רשומו ניכר והנראה דהפו"א חזר בו אח"כ לענין היתר כותלי בה"כ, דכיון דכותבים על הסיד אין סיד האחרון מתקפל בלא הסיד הראשון] והגאון מ"צ השיג דשאני ההיא דסוטה דלא הי' כתב בדיו על האבנים, אלא דהי' כתב חקק, ולא הי' הסיד כ"א מחסה ומסתור הכתב דבקל יוכל להסיר הסיד וישאר הכתב שתחתיו שלם כמו שהשיב ר"י שקלפו הסיד, והרי הוא כמדבק אותם שעוה, אבל כתיבת דיו בודאי סיד לא מוחקו ומאבדו ממש, ועוד הסוף שהסיד מכלה הדיו שתחתיו כטבע הסיד, ועוד שא"א לקלפו וישאר הכתב תחתיו שלם, עכ"ל, הרי דדעת הגאונים הפמ"א והמעיל צדקה דאם א"א לקלפו בענין שישאר הכתב שלם מקרי מחיקה, גם במה דבדפוס לא נתכוונו לקדוש השם והש"ך כתב (סי' רע"ו) וכן שם קודש שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, מצינו רבים חולקים בתשו' פמ"א הנ"ל, ובתשובת חות יאיר (סי' ט"ז) ועי' משבצות זהב א"ח (סי' ל"ב) דמפקפק ג"כ על הש"ך:
6
ז׳ולזה לענ"ד אם א"א ע"י נכרי, יעשה כך, להניח על כל שם ושם נייר בלי דבק או לדבק מעט בשעוה דלא הוי מחיקה וכנ"ל, ואח"כ לדבק הנייר בפאפ דיהי' הנייר הב' מדובק על נייר הראשון שמניח על השם ולא הוי מחיקה, דאם יקלפו הנייר השני יהיו אותיות השם קיימים, כיון דהדבק פאפ לא הי' על השם, ומצאתי אח"כ עצה זו בפנים מאירות (ח"א סי' מ"ה) לענין ציור בכותלים בבה"כ:
7
ח׳חידוש בעיני שמעכ"ת כתב דברוקח הביא קושיא בשם ספר בית הלל דאיך סדהו בסיד הא הו"ל מוחק, וכן בשו"ת פנים מאירות הנ"ל הביא כן בשם בית הלל, ואנכי ראיתי בבית הלל הל' ס"ת (סי' רע"ו) הקשה באופן אחר, אהא דפסקינן בא"ח (סי' ל"ב) דבזרק עפרות זהב על אזכרות אין לו תקנה, דאסור להעביר הזהב, דהו"ל מוחק, והא קלפוהו להסיד אף דהי' שם כתוב שמות עכ"ל:
8
ט׳ואיני מבין קושיא זו, דבעפרות זהב מכוון על הדיו, וככתב אותיות בזהב, מש"ה הו"ל מוחק, אבל הסיד הי' טוח על שטח פני הכותל ולא על האותיות בתמונתן, ולא הי' בסיד תמונת אותיות, ואין על הסיד שם כתב ולא מחיקת כתב:
9
