תשובות רבי עקיבא איגר תניינא י״אTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 11
א׳לידידי הרב רבי גדלי' נ"י הגאב"ד דק"ק חאדזייטש.
1
ב׳ע"ד שאלתו בשוחט מושכר לג' שנים, וחצי שנה קודם כלות הזמן השכירו אותו עוד לשנה רביעית, ונתן להם ת"כ, אח"כ נשבע בס"ת שלא להיות עוד שוחט אצלם אם חלה השבועה, וכתב ידידי מעלתו לדון דלא חלה השבועה, אף דפועל יכול לחזור, מ"מ ת"כ על דעתם הוי כמו שבועה על דעתם, כמ"ש הט"ז (סי' רכ"ח ס"ק ל') בפועל שנדר שא"י לחזור, ובפרט שהוא ג"כ מלמד אצלם דהוי כדבר האבד, ומבואר (בסי' רל"ד) דנדר א"י להפקיע השעבוד, כ"ש שבועה דא"י להפקיע שעבודו, עכ"ל:
2
ג׳לענ"ד אף אם הוא דבר האבד לא נשתעבד להם בלא קנין, כיון דלא התחיל במלאכתם דעבודתו בעת ההוא הי' מחמת חיובו להם בשנה העברה, ולא מקרי התחיל במלאכתו לענין שכירות של שנה האחרת, ומכח הת"כ לא נשתעבד, דשבועה לא הוי קנין (כמ"ש הרמ"א חוה"מ סי' ר"ט) ולא זו בלבד בדבר שלא בא לעולם, דלא הוי קנין, אלא אפילו בעלמא בנשבע ליתן חפץ זו לפלוני לא הוי קנין אלא דמוזהר ועומד לקיים שבועתו, כמ"ש הש"ך חוה"מ (סי' פ"ז ס"ק פ"א) והט"ז הנ"ל לא כתב רק דחיוב שבועה עליו, וא"י להתיר בלא דעתם, דמקרי עשה לו טובה, אבל שעבוד ליכא, ואך מה שיש לי לדון דלא חלה השבועה אם הת"כ הי' דרך שבועה שאמר אני נותן ת"כ, כמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קנ"ב) ממילא השבועה שניה הוי שבועת שוא, כיון דמושבע מקודם להיות אצלם, ולא חלה השניה לבטל הראשונה, ואף דמ"מ יהי' חיוב עליו להתיר לו שבועתו הראשונה ויחול למפרע השניה בכדי להציל עצמו מאיסור שבועת שוא, [אאב"ה עי' יו"ד סי' רל"ח סי"ז ובש"ך שם] בנ"ד ל"ש כן, דא"י להתיר שבועתו הראשונה בלא דעתם, כמ"ש הט"ז הנ"ל:
3
ד׳אמנם עדיין יש לי לדון דחלה שבועה שניה למה דפסקינן בש"ע (סי' רל"ט ס"ד) דשבועה חלה לבטל את המצוה בכולל, ה"נ י"ל דבנ"ד הוי כולל במגו דחל על זמן שלאחר שנה הבאה, ודבר זה תלוי במחלוקות הרמב"ם והראב"ד (פ"ד ה"י מה' שבועות) דלהראב"ד שם דהוי כולל במגו דחל למחר חל ג"כ היום, ה"נ י"ל לענין לבטל את המצוה חל בכולל כה"ג, והכי מוכח מדברי הרמ"א (סי' רל"ח ס"ו) כיון דחל השבועה השניה שלא לקדשה אחר פסח חל ג"כ שלא לגרשה מקודם לבטל שבועה הא', והא דבנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח לא חל השבועה ולא אמרינן מגו דחל על כזית השניה חל ג"כ על כזית הא', נ"ל לחלק, דהתם א"א לחול השבועה ע"י שעובר תחילה על השבועה לאכול כזית הראשון, אבל בנ"ד שנה שניה הוא בפ"ע תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד הנ"ל, והנה אם היינו דנין דבנ"ד הוי שעבוד, דמסתפק אני בזה ע"פ מה שכ' בד"מ (סי' של"ג אות ה') בשם המרדכי, דרבים ששכרו מלמד דא"י לחזור, דרבים א"צ קנין, ה"נ י"ל דגם הוא אינו יכול לחזור הי' מקום לומר דאף אם מקרי כולל, הא כתב הט"ז (סי' רל"ט ס"ק נ"ט) דבכולל א"י להפקיע שעבודו, ואף דהש"ך בנקה"כ חולק עליו, מ"מ ממנ"פ אם נדון דמכח חלות שלאח"ז מקרי ג"כ כולל, ממילא נסתר דעת הש"ך מההיא דקונם שאני עושה לפיך דיפר שמא תעדיף או שמא יגרשנה, ונימא דחל מיד בכולל במגו דחל לאח"ז כשיגרשנה או שתעשה העדפה, אע"כ או דבכזה לא מקרי כולל, או דגם בכולל א"י להפקיע שעבודו, ומ"מ יש לחלק קצת, דזמן דממילא קאתי מקרי כולל, משא"כ עשיית העיקר שיהיה העשיה דלאח"כ בכלל העדפה או מעשה הגירושין כיון דתליא במעשה לא מקרי כולל, ומה"ט י"ל ג"כ במצה דלא אמרינן מגו דחלה על כזית השני דמחוסר עדיין אכילת כזית הראשון שיהי' יכולת החלות על הזית השני:
4
ה׳ולזה נראה לענ"ד דהוי ספיקא דדינא וצריך שיתיר לו שבועתו, דאף בנשבע מ"מ הסכמת הפוסקים דבשעת דחק מתירים, וה"נ בנ"ד כמ"ש מעכ"ת דהוי שעת דחק, וההתרה יהי' מאנשים שאינם מבני העיר, דלא הוו נוגעים, [אאב"ה כדאיתא בש"ע סי' רכ"ח]:
5
ו׳אולם נ"ל ע"י ההתרה זו אינו רשאי להיות אצלם רק שנה אחת הבאה, ולא יותר, דבזה יש לחוש בהיפוך לשיטת הרמב"ם דנ"ד לא מקרי כולל, ומ"מ חל השבועה על השנה שלאחר שנה הבאה, דזה לא מקרי הותר מקצתו, דלא הותר אלא שלא חלה על שנה הבאה, אבל מ"מ חל על שעה שלאח"כ, וכ"כ במפורש בתשו' רדב"ז (ח"א סי' רע"ח) בנשבע ליתן הקרן ורווחים דחל על קרן ולא על הרווחים, א"כ בנ"ד חל על השנה השניה, דלא מהני ההתרה של עכשיו, דאין מתירין עד שיחול הנדר, ואפילו דעבד לא מהני, כדאיתא (סי' רכ"ח סי"ז) ועיין שו"ת קול אלי' (סי' ל"ט) ובדברינו נסתלק השגתו שם על הפר"ח, כן נראה לענ"ד:
6
ז׳ידידו עקיבא.
7
