תשובות רבי עקיבא איגר תניינא ק״בTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 102
א׳לכבוד ידידי הרב ר' ישראל וורעשנא נ"י ראב"ד בק"ק ראוויטש.
1
ב׳מה דהקשה רומפכ"ת בש"ך יו"ד סס"י ס"ו סי"ג דכתב ומדברי הרב נראה וכו' דבאיסור כחוש אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, והקשה מעכ"ת דהא קיי"ל דדבר בלוע ויוצא מכלי בלא רוטב והיינו כיון דאין לו טעם של עצמו לא נסרך הבליעה בו, וא"כ הקליפה דביצה דמי לכלי ואינו דומה דמחתיכה לחתיכה:
2
ג׳נ"ל דיש לומר כיון דקיי"ל דקליפה אין לו שיעור והוא למעט אפשר דקליפת הביצה לא נבלע בכל עוביו רק מעט מעוביו שהוא במקום קליפה ולשאר עובי הקליפה לא נכנס מקליפה לקליפה דהוי כמו ב' כלים הנוגעים זה בזה, אף דהוא מחובר וגוש א', מ"מ אינו יוצא מצד זה לצד זה, דדוקא מכלי למאכל יוצא בלא רוטב אבל מכלי לכלי לא, וכן מוכח לומר דהלא במאכל איסור חם מונח על הכלי חם ונאסר הכל כדי קליפה ומהני שיקלוף הכלי, ואמא לא נימא כיון דהכלי חם יוצא מקליפה זו לקליפה שסמוכה לה וכן לעולם ותאסור כל הכלי, דהא בלוע יוצא מכלי בלא רוטב, וא"כ תצא מקליפה לקליפה, אע"כ דמצד זה לצד זה אינו יוצא בכלי בלא רוטב ואף דאם נגע איסור חם על גבי הכלי מבחוץ ונאסר כ"ק, ואם בשלו באותו כלי אמרינן דהרוטב מוציא הבלע של קליפה חצונה של הכלי ונאסר התבשיל, ואלו בב' כלים כה"ג שיש בכל אחד רוטב ונוגעים להדדי אין נאסרים כמבואר ססי' צ"ב הרי דבכלי אחד מצד זה לצד זה לא מקרי ב' כלים צ"ל דוקא כשיש בתוכו רוטב, שכח הרוטב נכנס בכל עובי הכלי מש"ה מוציא הבלע כל מה שבעביו, אבל כל שאין רוטב בתוכו מקרו ב' כלים לענין שאין הבלוע יוצא מקליפה לקליפה, ובזה נדחה מה שהוכיח הש"ך דלא כהרמ"א דקליפת הביצה לא מקרי בלוע, מדתלה הרשב"א טעם ההיתר דאין צלי אוסר יותר מכ"ק ולא נקט ההיתר דהוי בלוע, ולדברינו לק"מ, דאלו הים צלי אוסר עד ס' והי' הבלע נכנס בכל עובי קליפת הביצה היה המאכל אסור אף שהוא בלוע, דקליפת הביצה הוי כמו כלי דיוצא בלא רוטב, ולזה נקט הרשב"א דאינו אוסר יותר מכ"ק, וממילא אף לדידן דאין אנו בקיאים ואוסר כל צלי בס' ואנו דנין ג"כ דכל קליפת הביצה נאסרה, היינו דוקא לגבי הקליפה דביצה עצמה, אבל לאסור המאכל כיון דאלו הוא כחוש אינו מתפשט לכל עובי קליפת הביצה רק כ"ק, והוי ב' כלים וכנ"ל, שוב ל"א אין אנו בקיאים כמו לענין בלוע כחוש דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, דאין אנו אומרים בזה אין אנו בקיאים, כיון דכחוש אינו יוצא כלל ולא מתסר אפילו כ"ק, וכמ"ש הש"ך סי' ק"ה, וה"נ בנ"ד כיון דבכחש אינו יוצא כלל ואינו אוסר להמאכל אפילו כ"ק לא אמרינן בזה אין אנו בקיאים וגדולה מזו כתב הש"ך סי' ק"ה לענין בלוע בכלי אם המאכל שמונח תוכו אין בו לחלוחית דאינו נאסר כדי נטילה רק כ"ק לא אמרינן אין אנו בקיאים, ומכ"ש בנ"ד דבכחוש אינו אוסר כלל:
3
ד׳ועדיין הדבר צריך תלמוד, כיון דהכא אם הי' נבלע בכל עובי קליפת הביצה הי' יוצא בלא רוטב וכנ"ל י"ל דהדרינן לכללא דאין אנו בקיאים, כיון דהכא הא דבכחוש אינו אוסר הוא רק מטעם דכחש לא נבלע בכל עובי קליפת הביצה רק כ"ק, ובזה כבר היינו דנין משום דא"א בקיאים דנכנס הבלע בכל עובי קליפת הביצה, וממילא נאסר המאכל בשלמא בדבר כחוש שנבלע בחתיכה אף שבתחילה דנין דא"א בקיאים לענין לאסור כל החתיכה, מ"מ לאסור חתיכה האחרת דנין שהוא כחוש דאינו יוצא כלל אבל לא סתרינן הדבר שהיינו דנין דנאסר כל החתיכה ואנו אומרים אף דנאסר כל החתיכה מ"מ הבלע כחוש אינו יוצא, משא"כ בנ"ד הבלע כחוש יכול לצאת כיון דקליפת הביצה הוי הכלי דיוצא הבלוע בלא רוטב ובאנו להתיר רק דאין הבלוע בכל עובי קליפת הביצה בזה אפשר כיון דלענין קליפת הביצה עצמה אנו דנין מכח א"א בקיאים דנבלע בכל עובי קליפת הביצה ממילא יוצא ואוסר המאכל, וצ"ע לדינא:
4
ה׳שבועות (דף כ"ד ע"א) תוס' ד"ה אלא כדרבא, וא"ת כיון דנבילה סורחת הוי בכלל נבילה וכו' ביאור דבריהם נלענ"ד, דמדחזינן דאיתא בהן ע"י נבילה מסרחת, א"כ מוכח דבשבועה שלא יאכל היו נבילות מוסרחות בכלל, וכן בשבועה שאוכל נבילות דיוצא במסרחת, מוכח דבנבילה סתם מוסרחת בכלל, והיינו ע"כ אף דבסתם שלא אוכל וכן באוכל, אין דברים שאין ראויים בכלל, מ"מ בלא אוכל נבילות וכן באוכל נבילות כיון דנבילות מקרי ג"כ אוכלים שאינם ראויים, וכיון דחזינן דנשבע שלא לאכול נבילות ואוסר על עצמו דבר שאין ראוי גם מסרחת בכלל, וכן באוכל נבילות כיון דנשבע לאכול דבר שאינו ראוי, גם מסרחת בכלל, ולזה הקשו בלא אוכל נבילה לחוד ג"כ להוי כולל במגו דחייל על מסרחת, ותירצו דלא משמע סרוחה בכלל אלא כשאמר ג"כ שחוטות, והיינו אף דמצד אוכלים שא"ר ליכא דהא חזינן דאסר על עצמו אין ראוי דהא נבילה טובה מקרי ג"כ אין ראוי מצד האיסור, מ"מ יש סברא אחרת דמסתמא אין אדם רוצה לאסור על עצמו דבר מותר, והיה לנו לומר דלא אסר על עצמו רק דבר האסור לו, דהיינו נבילה שאינה מוסרחת, ורק באמר נבילות ושחוטות דחזינן דאוסר על עצמו בדברים אחרים ודברים שאינם ראויים דהא כל נבילה הוי אין ראוי, מש"ה גם מסרחת בכלל, וכן מ"ש תוס' בסוף הדיבור גבי לא אוכל תאנים וחזר ואמר לא אוכל תאנים וענבים דהוי איתא בהן ע"י תאנים שוערים, היינו דבשבועה ראשונה שאמר לא אוכל תאנים לא היו תאנים שוערים בכלל דמסתמא אין ראויים אין בכלל שבועתו, אבל בשבועה שניה שלא אוכל תאנים, דגם תאנים טובות הוו אין ראוים מצד האיסור מכח שבועה הראשונה, מש"ה גם תאנים שוערים בכלל, אלו בשבועה שניה לא אמר תאנים וענבים רק תאנים לחודי' היינו אומרים שאין שוערים בכלל, דהיינו אומרים דאינו רוצה לאסור עצמו בדבר המותר, והיה כוונתו רק על תאנים טובות דאסורים לו משום שבועה ראשונה, אבל באמר תאנים וענבים בזה כיון דחזינן דאוסר עצמו בדבר המותר ובדברים שא"ר, דהא התאנים מקרי אין ראוים מכח האיסור דשבועה ראשונה מש"ה אמרינן דאוסר עצמו גם בתאנים השוערים, כן נראה לענ"ד:
5
ו׳ובמ"ש תוס' ועוד קשה לר"י וכו' מדברי התוספתא קשה לי, דמשמע דקושי' לפיר"י דמכח מסרחת איתא בהן, וכמ"ש המהרש"א והלא בלא"ה קשה על הסוגיא דפריך דליתא בהן, הא מתוספתא דאף בקום ועשה חייל לבטל המצוה בכולל, ובהכרח מוכח כהריצב"א דכל שאינו מזכיר האיסור בפירוש חל בכולל אפילו בקום ועשה וכמ"ש תוס' באמת, ומתוספתא שהבאתי יש ראיה להריצב"א, וא"כ ממילא גם לפיר"י דשינוי' דהש"ס דמכח מסרחת הוי כולל ליכא קושי' דלס"ד אין מסרחת בכלל נבילה, מש"ה באוכל נבילות ושחוטות לא חל בכולל, כיון דמזכיר האיסור במפורש, ולבתר דמשני דגם מוסרחת בכלל והיינו היכא דמזכיר גם שחוטות, י"ל באמת דל"צ לומר דאיתא בהן שיחול רק על מסרחת, די"ל באמת דיחול ג"כ על אינה מסרחת בכולל, דלא מקרי מזכיר. האיסור במפורש דמה שאמר שאוכל נבילות לא הזכיר במפורש האיסור, כיון דגם סורחת הוי בשם נבילה, אבל עכ"פ הוצרך לשינויא דמסרחת בכלל נבילה, וצע"ג:
6
ז׳גם קשה לי, כיון דתוס' ס"ל דגם למסקנא איסורי אכילות מקרי אינו ראוי, ואינו בכלל סתם שלא אוכל, ומשמע ודאי דגם באוכל אינו בכלל איסורי אכילות [זולת בר"ן שהעלה לפי גירסתו שנבילה בכלל שאוכל סתם,] א"כ איך קתני בתוספתא דשבועה שאוכל ואכל פיגול ונותר דיצא, הא בסתם שאוכל אין דברים אסורים בכלל, כמו דאין עפר בכלל, וצ"ע:
7
ח׳אאב"ה בהאי ענינא הקשה כבוד אאמ"ו הגאון נ"י ואעתיק פה מה שכתב בגליון תוס' שבועות (דף כ"ג ע"א) ד"ה כגון דאמר שלא אשתה וכו' אפילו שתה ב' זימני וכו', וזה לשונו הטהור, צ"ע דהא התוס' מסקי בסוגי' (דף כ"ד ע"א) דבשלא אוכל סתם אין נבילות בכלל דהוי דברים שאינם ראויים, א"כ בשבועה שני' שלא אוכל אין שתי' בכלל, כיון דנאסר בשתי' מקודם בשבועה שלא אשתה הוי שתי' דברים שאינם ראויים וכדס"ל גבי שבועה שלא אוכל תאנים אם בתר הכי נשבע שלא אוכל סתם אין תאנים בכלל, דהוי אינו ראוי מכח שבועתו הראשונה, וה"נ לענין שתיי', ודוחק לומר דקושייתם לשיטת רש"י דלמסקנא אסורים דלא מקרי אינם ראויים, ולא הו"ל לתוס' למסתמי כולי האי, גם לרש"י ליכא קושיא כ"כ, די"ל דלא מינקט שתה תרי זימני דלר"ש דלית ליה כולל לא חל שבועה שניה על שתיה מש"ה נקט ואכל ושתה דהוי לכ"ע וצ"ע:
8
ט׳ועיין בחידושי רשב"א כתב באכל ושתה לחייב תלת, חדא אאכילה ושתים על השניה כדחזר ואמר שלא אוכל הרי אוסר בשתיה והוי כולל דחייל על אכילה, י"ל דדלמא חייב שתים דקתני לא שתיה בלבד קאמר וכו' וא"כ הך תנא דהאי מתני' לית ליה כולל, וחוזרני בי דאפילו אכל ושתה אינו חייב אלא אחת עכ"ל, ולא זכיתי להבין, דהא מה שחייב על השתיה משום שבועה השניה הוי חד שבועה עם האכילה, וא"א לחייב שתים משום שבועה השניה כדקתני במתני' שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת, ממילא אינו חייב ג', ובתוס' נקטו הקושי' דאפילו שתה ושתה לחייב ב', ועדיפא מזה הו"ל לתוס' להקשות, דאפילו שתה חדא זמנא לחייב ב', דהא עבר עלה בב' שבועות, וזה לא מתרץ בתירוץ א' דהרשב"א, גם מ"ש הרשב"א וחוזרני בי, דאפילו אכל ושתה אינו חייב אלא אחת, הוא תמוה, דאף למאן דלית ליה כולל מ"מ חל שבועה השניה על האכילה, ואולי י"ל דמ"ש הרשב"א וחוזרני בי, היינו שחוזר מכל הפלפול שבדיבור זה דמעיקרא ליתא לקושיא דלחייב ג' דאפילו אכל ושתה אינו חייב אלא אחת, היינו כיון דבשבועה שלא אוכל ואכל ושתה א"ח אלא אחת ממילא א"א לחייב ג' דהא מצד השבועה השניה אינו חייב על האכילה והשתיה אלא אחת, ולישנא דאפילו אכל ושתה לא משמע כן, גם מה הי' ס"ד דהרשב"א להקשות כן, וד' יאיר עיני, עכ"ל אאמ"ו הגאון נ"י בגליון:
9
