תשובות רבי עקיבא איגר תניינא קי״אTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 111
א׳לידידי הרב ר' יואל נ"י בק"ק דריזען:
1
ב׳מ"ש מעכ"ת נ"י על קושייתי ששמע ממני בתוס' זבחים (דף מ"ה ע"ב) בד"ה אבל, דלמ"ל קרא בדם למעוטי מנותר הא אין איסור חל על איסור, והקשיתי הא אמרינן ביבמות גבי אחות אשה דמתלי תלי וקאי, דלאחר שפקע האיסור הראשון חלה השני, וא"כ איצטריך קרא להיכא דבישל הדם. דפקע איסור דם, כדס"ל לתוס' בכמה דוכתין דקיי"ל דם שבשלו אינו עובר עליו:
2
ג׳וכתב מעלתו לחלק דדוקא במיתה דהיא מידי דממילא ולא מחסרא מעשה והכל למיתה עומדים, משא"כ בההיא דדם דמחוסר מעשה דבישול:
3
ד׳לענ"ד הא חזינן דדבר שבידו אף דמחוסר מעשה עדיף מדבר שאינו בידו ואינו מחוסר מעשה, דהא קיי"ל במקדשה לאחר שימות בעלך לא מהני, ובתרומה אמרינן דלכי יתלוש מהני דהוא בידו ולא מטעם דמעצמו יוגמר התבואה ולא יהי' צריך לקרקע, דהא תוס' כתבו בסנהדרין (דף ט"ו ע"א) דאף דכל העומד לתלוש כתלוש מ"מ לענין תרומה לא הוי כתלוש, ולומר דכל מחובר עומד לתלוש, הא בסוגיא דקדושין פרכינן עלה מדין גירות ושחרור דהוי בידו, הרי דליכא חילוק:
4
ה׳ומ"ש מעכ"ת בשם הירושלמי דלאחר שיחלוץ יבמך לא מהני ולאחר שימות יבמך מהני, שאני התם, דהחליצה הוי ב' לריעותא אינו בידו ומחוסר מעשה, והירושלמי אזיל למ"ד דאדם מקנה דבר שלב"ל, דמ"מ בעינן שלא יהי' ב' לריעותא אינו בידו, ומחוסר מעשה, דהוי כתרי מי יימר דמקרי לא עבידא דאתי דמודה ר"מ כדאמרינן פ"ג דבב"מ, אבל זהו ברור דבידו במחוסר מעשה עדיף מאינו מחוסר ואינו בידו וכנ"ל, ויעויין בשו"ת צמח צדק סי' ס"ט בביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה דאף דאיסור טריפות בטל, מ"מ איסור דנולד לא בטל דהוי דבר שיל"מ, וכתב עלה ואי דאיסור נולד לא חל על איסור טריפות דקדמה, הא הוי איסור כולל דמגו דחל איסור נולד על בצים הכשרות, חל נמי על האסורות עיי"ש ואמאי לא כתב בפשטות, דמ"מ אחר הביטול דפקע איסור טריפות חל איסור נולד, והי' לכאורה סייעתא מזה למעכ"ת נ"י דבמחוסר מעשה לא אמרינן מתלי תלי וקאי:
5
ו׳הנה מלבד דהתם הוי ג"כ תרתי לריעותא אינו בידו לבטל ומחוסר מעשה, לדידי לא ס"ל כלל לחלק בענין מתלי תלי דבכל ענין אמרי' כן, וההיא דצמח צדק ניחא, דאם לא הי' חל איסור נולד רק אחר ביטול דטריפות, א"כ הוי נולד האיסור בתערובות, והוי כההיא דגיגית בא"ח סי' ש"ך וביו"ד סי' ק"ב דלא אמרי' בי' דין ישל"מ, והכא עדיף טפי, דל"ש לומר דאיסור נולד יחול אחר הביטול, דכל שאתה צריך לו מדין ביטול ל"ש לחול נולד, דהא כבר בטלה, לזה הוצרך הצ"צ לבא עלה מדין כולל, [ואזכיר לרומפכ"ת מה שכתבתי בגליון הצ"צ הנ"ל במ"ש דהוי כולל, לענ"ד אינו כן, דדוקא בנבילה קודם יוה"כ דחל יוה"כ מדין כולל, דבהגעת יוה"כ אמרי' מגו דחל יוה"כ על הכשירות, וכן בתרומת חמץ שנתחמצה קודם פסח אמרינן דבהגעת פסח מגו דחל על חמץ אחר חל נמי על זה, אבל בנתחמצה בפסח דליכא עתה ענין הגעת זמן ולא נתחדשה עתה ענין איסור וחינוץ של תרומה זו אינה גורמת איסור לשארי חמץ לא הוי כולל, וה"נ בביצה זו דלידתה ביו"ט לא גרמה איסור לשארי איסורי נולד, וראיה לזה דא"כ טמאה שנתנבלה דמבואר ר"פ ג"ה דלא הוי כולל ולא אמרינן דכשנתנבלה הוי כולל, דמגו דחל נבילה על טהורות, א"ו דכולל הוי רק היכי דהמעשה עצמה דדנין שיחול גורם האיסור על האחרות]:
6
ז׳מ"ש מעכ"ת להוכיח דבריו מההיא דפ"ג דשבועות דנשאל על הראשונה עלתה שניה תחתיה, וכתב רש"י הטעם דחכם עוקר הנדר מעיקרו, ואמאי לא כפשוטו דמתלי תלי, אע"כ דבמחוסר מעשה לא אמרינן כן:
7
ח׳יפה הרגיש, וביותר הו"ל להקשות לטעמא דרש"י אם הי' כזה באשה שאמרה שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה, והבעל היפר הראשונה לא חל השניה, דהא קיי"ל דבעל לאו מעקר עקר רק מיגז גייז, וכמו שדקדק בשו"ת מהר"ם מינץ הובא בש"ך סי' רל"ח ס"ק כ"ו, ויקשה אמאי לא אמרינן דלבתר דפקע הראשונה חלה השניה, אבל באמת המהר"ם מינץ יהיב טעמא דבשבועה בעי' שיחול בשעת ביטוי שפתים, ואנכי בעניי אמרתי לדחות ראיות המהרמ"מ מלשון רש"י הנ"ל, דהנה במתני' דשבועות איתא פלוגתא דריב"ב ורבנן בנשבע לקיים המצוה, וכיון דטעמא דרבנן דלא חייל מחמת דליתא בלאו והן, ממילא פליגי רק לענין קרבן, אבל לא למלקות, כדאיתא שם (דף כ"ה) גבי לא הנחתי תפילין וכן איתא להדיא בר"ן נדרים (דף ח' ע"א) והא דאמרינן במכות (דף כ') גבי שלא אחרוש ביו"ט דלא חלה השבועה אף דשם מיירי לענין מלקות, ובהא ל"פ רבנן על ריב"ב דחייב מלקות בלקיים המצוה, לענ"ד מוכח מזה דריב"ב ס"ל דרק בקיום מצות עשה אכילת מצה וכדומה, אבל בקיום ל"ת שלא לאכול נבילות לא חל דהוא בכלל אין איסור חל על איסור, וכ"כ להדיא בתוס' שם (דף כ"ז) בשם הירושלמי [אולם בתוס' לעיל (דף כ') ד"ה דכי, מבואר דס"ל דדברי ריב"ב אף בקיום ל"ת, וכן. נראה מלשון רש"י (דף ד') ד"ה אינו חייב, וכן לקמן (דף כ"ח ע"ב) ד"ה הרי יצאתה, וצ"ע,] ויעויין בש"ע סי' רל"ח ס"ו, מי שנשבע וכו', ובש"ך שם מחליט שמי שפוסק כרבא, א"כ בנשבע שלא אוכל, ואח"כ נשבע שאוכל ונשאל על הראשונה כיון דלמפרע נעקר הראשונה לא הי' מעולם שוא, וקם השבועה שאוכלנה, ובזה פשוט דוקא ע"י התרת חכם דנעקר מעיקרא, אבל ע"י הפרת הבעל הראשונה לא חלה השניה דבעידנא דיצאה השבועה מפיו נעשה שוא, ולא חלה כלל עיי"ש היטב:
8
ט׳ולפ"ז י"ל מה דנקט רש"י בטעמא דרבא משום דחכם עוקר מעיקרו, היינו דלישנא עלתה שניה משמע בכל דיני שבועה אף לקרבן, וביותר דהא דייקינן שם לההיא דרבא ממתני' הא חיובא יש, ומתני' הא מיירי אף לקרבן וכדקתני במתני' עלה זה שבועה שחייבים עליו קרבן, גם י"ל דלענין איסור לא הוי חדוש, דבכל איסורים אמרינן מתלי תלי, א"ו דאשמעינן לענין קרבן די"ל דלא חלה השניה דליתא בלאו והן, דאלו היה נשבע אז שאוכל היה שבועת שוא ולא חלה השבועה לזה נקט רש"י הטעם דחכם עוקר מעיקרו, ומה"ט למפרע לא היה שוא, ואלו הי' נשבע שאוכל הי' חל למפרע ומקרי שפיר איתא בהן, ונבוא לדינא, דבהפרת בעל כה"ג באמת לא חלה השניה לענין קרבן דליתא בלאו והן, דאלו נשבעה שאוכל לא הי' חל דהוי שוא, אבל לענין איסור ומלקות דלא צריך להיות איתא בהן ובאנו עלה רק מדין אין איסור חל על איסור, בזה אמרינן דמתלי תלי, ובזה מיושב קושיית הר"ן על הרי"ף דהשמיט הך מימרא דרבא, ולפי הנ"ל ניחא, דלענין מלקות ליכא חידוש, דגם בעלמא אמרינן מתלי תלי, והחידוש רק לענין קרבן, דלא נ"מ לדידן, ודו"ק:
9
י׳מ"ש ידידי מעכ"ת בדין מחוייב שואי"ל, עוד לא שמתי עין בזה, וכעת נתחדש לי גרגיר אחד דחביבא עלי כי חדתא היא לי לא אמנע מלהודיעהו, בתוס' בב"מ (דף ג') ד"ה ובכולי בעי וכו' הקשו על רש"י מסוגיא דנסכא, ונ"ל ליישב, די"ל דגם בדרבנן אמרינן משואי"ל, והא דאמרי' בחשוד בדרבנן דפטור דהוי תקנתא לתקנתא, היינו למ"ש תוס' בסוגיא דההוא רעיא לחד תירוצא הא דאמרינן דבחשוד שכנגדו נשבע ונוטל, ולא אמרינן משואי"ל משלם בלא שבועה שכנגדו היינו דבחשוד מדין פטור לגמרי, דהא הוא טוען אני אשבע ותיקנו ששכנגדו נשבע ונוטל עיי"ש, א"כ מה"ט מקרי תקנתא לתקנתא, דיסוד התשלומין אף בשבועה דאוריי' הוא רק תקנה כיון דאומר אני אשבע, אבל בעלמא דכל משואי"ל משלם יש לומר דגם בדדבנן הכי הוא, וההיא דמנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור, ולא אמרינן א"י לישבע משלם, י"ל למ"ש הרא"ש פ' השואל הובא בש"ך סי' צ"ד סק"ה, דאין שבועת התורה באינו יודע, א"כ י"ל דמש"ה בנ' ידענא ונ' לא ידענא הוי משואי"ל, היינו דעל הך דטוען א"י אין שייכות לישבע דשבועה א"י ליכא כלל מה"ת, משא"כ במנה לי בידך והוא טוען א"י דהוי רק שבועה דרבנן יכול לישבע שא"י ולא מקרי כלל א"י לישבע, דבדרבנן גם א"י שבועה הוא, דהא באמת נשבע שא"י ונכון:
10
