תשובות רבי עקיבא איגר תניינא קכ״דTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 124
א׳לידידי הרב ר' הירש בק"ק לאבעשין.
1
ב׳אשר כתב להקשות על מ"ש הנ"י פ"ק דמציעא דאם הוא חב לחבירו מלוה ומסר פקדון למלוה וטען להד"ם דיכול להחזיקו לעצמו המלוה דכל האמר להד"ם כאומר לא נאנסה דמי, א"כ היכי פרכינן, שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת, מגו דאי בעי אמר להד"ם, דלמא יש לו מלוה אצלו, ואם יטעון להד"ם יחזיק בממונו ולא יפרע לו:
2
ג׳זהו בלא"ה קשה בלא דברי הנ"י, דאף אם נימא דא"י להחזיק לו המלוה וצריך לבא להב"ד לטעון כצורתו, מ"מ פשיטא דאם בא לב"ד ואמר אני חייב לפלוני אבל מסרתי לו פקדון וטען להד"ם דמהימנינן לי במגו דלא הודה ההלואה, וא"כ יקשה דמאי מגו איכא דלהד"ם, דלמא יש לו מלוה אצל הבעלים ויטענו בב"ד ויהמנו במגו:
3
ד׳ולזה נ"ל דודאי אינו קושיא, דבכל פעם ניחוש דיש לו מלוה וליכא מגי, דמ"מ יקשה אם השומר יודע בעצמו שאין לו מלוה ביד הבעלים לא יצטרכו לישבע, ובידם להפקיע עצמם משבועה לומר תחילה אני מוחל לך כל מה שאתה חייב ונצטרך להאמין לו נאנסה במגו דלהד"ם, ואם ניקוט הקושיא דלמא הקרא מיירי באמת ביש לו מלוה ואינו רוצה למחול חובו, שוב אין הקושיא חמורה כ"כ, כיון דצריכים לאקומי קרא בגווני מוקי קרא בשטר, דהא ג"כ אוקימתא רוויחא, וק"ל:
4
ה׳תו הקשה מעכ"ת בדברי הרמב"ן בסוגיא דשטר כיס היוצא על היתומים, דבתחילה הקשה קושיית תוס' דנימא משואי"ל משלם, ותירץ כדתירצו תוס' דהא ביורשים לא אמרינן מחוייב שבועה ואי"ל משלם, ואח"כ באותו דיבור הקשה אמאי לא טענינן להו נאנסה, ותירץ דמיירי בטוענים שהחזיר אביהם עיי"ש, א"כ א"כ אין התחלה לקושיא הראשונה כיון דטוענים ברי שהחזיר אביהם איך שנינן דכ"ע אית להו דר"ח וטעמא דדייני גולה דמימר הוי אמר, ואיך שייך זה, הא היתומים טוענים ברי דהחזיר אביהם בפניהם, או שאמר להם כן, א"כ היאך שייך דהיה לו לצוות, הא באמת צוה להם כן, או דידע שיודעים כן, ולזה צ"ל כך, דלס"ד דלא ידע מסברא דמפקד הוי פקיד, ולא היה לנו טעם אחר בדייני גולה אלא דס"ל דלא מהימן החזרתי במגו דנאכסה, א"כ מכח קושי' דנטעון נאנסה היה מוכרח דמיירי בטוענים ברי שהחזיר אביהם, אבל התרצן משני דבאמת אפילו החזרתי טוענים, אלא דמיירי דאין טוענים בברי כלום, ואמרינן בין על טענת נאנסה בין על טענת החזרתי דמפקד הוי פקיד, וזה ברור. וכיון שכן יקשה הקושי' עכ"פ על המסקנא דמיירי ע"כ דאין טוענים ברי, א"כ מ"ט דדייני א"י, הא הוי משואי"ל, ולזה הוכרח הרמב"ן לתרץ דביורשים לא אמרינן כן ונכון, כן נראה לענ"ד:
5
