תשובות רבי עקיבא איגר תניינא קכ״הTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 125
א׳לכבוד חתני חביבי הרב ר' הירש נ"י בק"ק ווילעהן.
1
ב׳מה דהקשה מעכ"ת על הב"י א"ח סי' תרע"א ונראה שהעולם נוהגים וכו', דדעתם כדעת תוס', הא דבר פשוט שכן הוא, שזה ממש דעת תוס':
2
ג׳נראה בפשוטו דלדעת תוס' הא דקרי להו מהדרים מן המהדרים אף דלא יוכלו לעשות הידור דנר לכל אחד ואחד, וסוף סוף אינם עושים רק הידור אחד, והיינו דהך הידור דמוסיף והולך עדיף, ולהרמב"ם כפשוטו דעושים הא והא, א"כ היה נראה דטעם הנוהגים שלא קבלו עלייהו להיות מהדרים מן המהדרים, ודי להם בהידור אחד ובחרו בזה דמוסיף והולך, וכנראה מהרמב"ם דכתב תחילה כיצד יעשה וכו' מנהג הספרדים וכו', והא ודאי דוחק לומר דס"ל להרמב"ם דטעמנא דמנהג ספרד דס"ל כתוס', דהרי לא הביא הרמב"ם כלל דעת חולקים, א"ו הכוונה בפשוטו דבספרד עושים רק הידור דמוסיף, א"כ אם אחד רוצה לעשות מובחר יותר למנקט תרווייהו בידו משובח יותר, לזה בא הב"י לומר נהי דהרמב"ם הי' ס"ל כן בדעת מנהג ספרד, כיון דהרמב"ם פשיטא ליה כפירושו דמהדרים מן המהדרים עושים תרווייהו ולא הי' לו צד אחר אבל אנן דלפנינו שיטת תוס' טוב יותר לומר דטעם המנהג דסוברים כתוס' ממה דנימא דלא רצו לעשות המובחר יותר וא"כ אין רשות במקום ההוא לעשות שניהם:
3
ד׳ומה דהקשה חתני מעכ"ת אחרי דהטור כתב כהתוס' דאם החצר לפני בית מדליקים על פתח החצר, א"כ אמאי שני הטור ללשון הגמ', הא לשיטת תוס' הפשוט כמ"ש תוס' דעולה לב' בני אדם כמשמעו, בפשוטו לק"מ, דודאי אין כוונת הטור לפרש בכוונת הסוגיא, דהא להדיא איתא לשני בני אדם אלא דהטור ס"ל בפשט הסוגיא כתוס', אלא די"ל לפי המנהג דהשתא דהכל עושים כמהדרים מן המהדרים, דמוסיף והולך וממילא לא ידליק יותר מאיש וביתו כדכתב הטור מקודם וכשיטת תוס', וס"ל להטור מה"ט גם בב' בתים פתוחים לחצר, נהי דמדינא מחוייבים להדליק כל אחד, מ"מ עכ"פ ראוי שלא יהיה סמוכים זה לזה ממש, ויהיה מקום מיוחד לכל אחד, וכמ"ש מהר"א לשיטת הרמב"ם דעושים ב' הידורים אלא דהטור ס"ל דג"ז אינו מספיק, וטוב יותר להדליק רק נר איש וביתו, אבל מ"מ היכא דלא אפשר כמו בב' בתים הפתוחים לחצר קיימא סברת מהר"א דלא יהיה מקום א', א"כ נר שיש לו ב' פיות ודאי הוו סמוכים, לזה נקט הטור דעולה לב' נרות בליל ב':
4
ה׳מ"ש חתני נ"י בדבריו וכ"כ ה"ה, אין זה שיטת תוס' אלא דמדליק בב' פתחים בתים הסמוכים והוי באמת לא' משמאל ובדיעבד יצא, וכ"כ הלח"מ:
5
ו׳ומ"ש חתני נ"י להקשות על המג"א סק"ז דלאיזה מכוון הביא דברי היש"ש דמאי נ"מ בזה:
6
ז׳זהו רק דקדוק על גדול האחרונים דבפשוטו בא לומר דרך קושי' על לשון הש"ע דהדלקה עושה מצוה, משמע דתליא בזה, וע"ז כתב דלא תליא בזה, דלכ"ע לא יצא דהרואה, ומה דהביא זה בשם היש"ש אף דהם דברי תוס' מפורשים ריש ערובין וריש סוכה, היינו די"ל דכתב רק למ"ד הנחה עושה מצוה, הטעם דהרואה אומר וכו', כמו בהדליק בפנים והוציא לחוץ, אבל למ"ד הדלקה עושה מצוה לא אמרינן כלל סברא זו, והטעם בזה ובזה רק מטעם דהדלקה במקומה בעי' ואף דבהי' תפוס ועומד צ"ל לטעמא דהרואה, מ"מ י"ל דבהנך ל"ש כ"כ דהרואה יאמר, וכמ"ש הט"ז סי' תרע"ה לזה הביא דברי היש"ש דכתב כן לקושטא דמלתא, דלענין הך סברא לא מצינו פלוגתא, ובאמת הא המחבר ג"כ ס"ל כן, דהרי בסי' תרע"ה כתב בהדליקה בפנים הטעם דהרואה יאמר, הרי דס"ל אף דמוכח כן רק למ"ד הנחה עושה מצוה, מ"מ גם לאידך מ"ד דהדלקה עושה מצוה אמרינן הכי, א"כ ה"נ גבי הדליקה למעלה מך' הו"ל להש"ע למנקט טעמא דהוא אליבא דכ"ע, וביותר נראה דכוונת המג"א לדינא, דהרי בסי' תרע"ה סק"ב סותר לדבריו בסי' רס"ג ס"ק כ"ג, דכתב לדייק מדנקט הדליק בפנים ולא הדליק בחוץ, מוכח דבחוץ ממקום למקום שרי, והרי דיוק זה מוכרח אף למ"ד דהנחה עושה מצוה דהטעם משום דהרואים, מדלא נקנט יותר הדליק בחוץ והניח מממקום למקום, מוכח דהטעם דהרואה רק ע"י שהרואה יראה שאינו מדליק במקום הדלקה יאמר דלצרכו הוא דאדליק וכן מה דדייק שם נהיש"ש דמשמע בהדליק תוך ך' והניח למטה יצא, א"כ ממילא לדידן דבפנים מקום שמדליקים יהי' דיוצא, וליכא טעמא דהרואים וצ"ע:
7
ח׳מ"ש חתני מעכ"ת נ"י ליישב בהקדם, דקשה על הרא"ש דבהדליקה מבפנים למאי כתב הטעם דהרואה, וע"כ דס"ל דלמסקנא משום טעם הרואים, לא מטעמא דהדלקה במקב"ע דבפנים מקרי ג"כ משום הדלקה כמו לדידן, א"כ י"ל דהיש"ש ס"ל דגם בלמעלה מך' ל"ש טעם דהדלקה במקב"ע:
8
ט׳הנה יסוד הקושי' על הרא"ש, כבר עמדו בזה האחרונים הב"ח והט"ז והפר"ח, מ"ש מעכ"ת דבפנים מקרי מקום הדלקה, בזה מגרע דבריו בישובו על היש"ש, כיון דמפורש בתוס' ריש ערובין וריש סוכה דגבי למעלה מך' למ"ד הדלקה עושה מצוה בודאי פסול איך שייך דהמהרש"ל חלק מדעתו ובסברא על תוס' ויותר טוב היה לחתני נ"י לומר כמ"ש הב"ח והט"ז, דלמסקנא דחינן לגמרי סברת דהדלקה במקב"ע, וא"כ ראה היש"ש דהרי"ף והרא"ש מדכתבו בהדליק מבפנים לטעמא דהרואה, מוכח דפליגי על תוס' וס"ל דל"א כלל הדלקה במקב"ע, ונחית היש"ש בתרווייהו:
9
י׳ובההיא עניינא בדברי הט"ז סי' תרע"ה סק"ב מ"ש לדייק מלשון ה"נ הרואה אומר דמשמע דיותר מסתבר גבי תפוס בידו סברא זו ממה די"ל כן גבי הדלקה בפנים, והוא דקדוק קלוש, דכיון דכבר שני ליה כן שייך שפיר ה"נ כדמצינו זה פעמים הרבה והיה נראה להמתיק הדבר, כיון דהתרצן אמר לעולם דהנחה עושה מצוה, וטעמא משום הרואה ולדידיה גבי תפוס נ"ח ועומד מדינא לא יצא ולא מטעם הרואה יאמר, וא"כ איך שייך ה"נ, הא להך מ"ד רק בזה הטעם משום הרואה, וביותר דלכאורה המקשן השני דפריך מדרבא דהדליקה בפנים לא ידע ממימרא דרבא דהי' תפוס ומהפלפול הקדום, דאל"כ הא כשהכריח לומר לטעמא דהרואה, א"כ מאי חזית דטעמא דרבא בהי' תפוס משום הרואה, ובהדליקה בפנים משום דהדלקה עושה מצוה, דלמא בהיפוך דהנחה עושה מצוה, ובהדליקה בפנים מדינא לא יצא, ובהי' תפוס משום הרואה, אע"כ דהוא מקשן אחר, א"כ ל"ש לישנא דהתרצן ה"נ הרואה, כיון דהמקשן לא ידע מפלפול הקודם, ולזה הוכיח הט"ז דהכא לא מסתבר כ"כ לטעמא דהרואים, א"כ המקשן ידע אידך מימרא דרבא, אלא דס"ל דבהדליק בפנים ל"ש סברת הרואה, והוכיח מזה דהדלקה במקב"ע, ובהי' תפוס באמת הטעם משום דהרואה, והתרצן השיב דמ"מ ה"נ וכו' היינו בדרך ולטעמך, דלדבריך דהדלקה ע"מ מודית דטעמא דהי' תפוס משום הרואה, ה"נ י"ל דהנחה ע"מ, והכא בהדליקה בפנים משום הרואה דגם בזה י"ל דטעו הרואים, כך היה נראה לענ"ד:
10
י״אאולם עכ"ז איני מבין מה ביקש הט"ז בהקדמה זו, דבזה מגרע גרע דאם היינו אומרים דטעמא דהרואים שייך בזה כמו בזה, היה נייח יותר לומר כיון דבתפוס ממילא הטעם רואים, ממילא מה"ת להמציא סברא דהדלקה במקב"ע וקיימינן גם בהדלקה מבפנים מטעם דהרואה יאמר, אבל להקדמת הט"ז דל"ש הכא כ"כ טעמא דהרואים א"כ חזינן דלהמקשן מסתבר יותר להמציא הסברא דהדלקה במקב"ע ממה דנימא בזה טעמא דהרואים, א"כ אף דהש"ס דחי דליכא קושיא למ"ד הנחה עושה מצוה, די"ל דגם בזה שייך מפני הרואים, מ"מ לדידן דקיי"ל דהע" ראוי לקיים על הסברא פשוטה כהמקשן, ואמאי ניקו לומר בהיפוך דיותר מסתבר גם בזה טעמא דהרואים, מטעם דהדלקה במקב"ע, גם בזה היה ראוי לדחות גם תירוץ ב' דהב"ח שהובא במג"א דנ"מ לדידן דבפנים מקום חיובא, היא גופא קשיא, כיון דהמקשן ידע סברת הרואה, אלא דס"ל דגבי הדלקה בפנים ל"ש כן, מנ"ל לדידן להמציא סברא זו ולא כפשוטו מטעם דהבמ"ב, אבל רואים ל"ש בזה, ולדידן דבפנים מקום הדלקה באמת יצא, ואיני עומד היטב על עומק כוונת הט"ז בזה:
11
י״בוראיתי להפר"ח סי' תרע"ה מדמי למ"ש הר"ן דבחצר שבו ב' פתחים מב' רוחות דמדליק בשניהן מחמת מראית העין דאינו מברך, ה"נ לטעמא דהרואה אומר לצורכו אדליק מדליק בלא ברכה, וא"כ לא הו"ל להרי"ף להשמיט טעמא דהדלקה במק"ע והניח בקושיא, ואינו מהדומה, דזהו משורש מצות הדלקה לעשות בענין שיהיה היכרא דהוא משום מצוה ולא יטעו הרואים במקום שיש לתלות דלצרכו וליכא היכר לא קיים כלל המצוה, ושאני בחצר שיש לו ב' בתים מב' רוחות דהתם הדלקה ברוח אחד כדינו, אלא דהרואים יחשדוהו שפושע ואינו מקיים מצות הדלקה, בזה הוי רק חשדא ואינו מברך, אבל בהרואה אומר דלצרכו אדליק אין הכוונה דיחשדוהו דמבטל מצות חנוכה אלא דהחסרון בעצמות המצוה, דכך הוא המצוה שיהיה בענין דמעשיו מוכיחים עלה, דעושה משום מצוה וזה הפרסום:
12
