תשובות רבי עקיבא איגר תניינא קנ״גTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 153
א׳רמב"ם פ"א ה"א מהל' חגיגה ונשים חייבות במצוה זו, והראב"ד בהשגות דראוי לפסוק כאביי דאשה בעלה משמח':
1
ב׳והנלע"ד בהקדם דברי תוס' קדושין ל"ה ע"א ד"ה משום דהוי שמחה וכו' וי"ל דמוקי קידוש היום וכו' והנה על תירוצם יש לפקפק דא"כ אמאי משני הש"ס משום שמחה דאינו לכ"ע הו"ל למנקט ק"ה דהוא אליבא דכ"ע, ולזה נראה ליישב קושייתם בפשיטות דהא מה דאמרי' ולר"י דאמר וכו' ותפילין מ"ע שלהז"ג, והיינו כמו שפירש"י דכך מבואר בסוגי' דערובין דצ"ו דאמרי' שם ע"כ לא פליגי וכו' אבל באשה לא פליגי ש"מ מ"ע שלהז"ג היא, ובתוס' שם הקשו דלמא משום דהוי מלבוש לאיש וכו' וי"ל דהיינו דוקא לאיש וכו', והנה בסוגיא דשבת דס"ב איתיבי אביי וכו' הרי דאביי לא ס"ל דנשים עם בפ"ע ודייק לה מהך דתפלין א"כ לאביי לשיטתי' דבאמה סבר ר"י דתפלין הוי מ"ע שהז"ג ממילא ליתא לפירכת הש"ס וק"ל:
2
ג׳ועדיין אינו מיושב כל צרכו דאמאי לא נקט הש"ס קדוש היום, ולע"ד בהקדם סוגיא דגיטין דמ"ג ע"א אבעי להו מי שחציו עבד וכו' אמר רבא ראוי ליטול ואין לו, ועיין בחידושי הרשב"א דהוכיח דקיי"ל להלכה דקדושיו קדושין, ומה דקאמר רבא ראוי ליטול וא"ל דחויי הוא דקדחי עיי"ש, ולכאורה דחוק מאד דהו"ל לומר דלמא ראוי ליטול וא"ל כיון דהוי רק דרך דיחוי, והיה נ"ל לומר למה דמבואר בקידושין דף נ"א פלוגתא דאביי ורבא דס"ל לרבא במקדש ב' אחיות ואמר אחת מכם מקודשת לי דאינה מקודשת דקדושין שא"מ לביאה לא הוי קדושין, ויעויין בתוס' שם אף דקדושין תופסים בח"ל היינו דבלאו קדושין ג"כ א"ר לביאה אבל לא היכי דהקדושין גורמים איסור הביאה, והנה ודאי אף באומר לב' אחיות ממזרות א' מכם מקודשת לי דמ"מ אינה מקודשת אף דבלאו קדושין ג"כ אין מסורים לביאה, הא מ"מ עתה ע"י הקדושין ניתוסף איסור חדש דהיינו איסור אחות אשה (ואף דאין איסור חל על איסור ולא חל איסור אחות אשתו על איסור ממזרות דאין כאן לא כולל ולא מוסיף מ"מ האיסור אחות אשה יש כאן אלא דלא מחייב תרתי וכדאמרי' ביבמות נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים), וכיון שכן י"ל דרבא לשיטתי' בודאי בחציו עבד וחציו ב"ח לא תפסי קדושין דע"י קדושין א"ר לביאה דאתי צד עבד ומשתמש בא"א אף דמקודם היה ג"כ אסור בה משום איסור עבדות מ"מ עתה ניתוסף איסור חדש איסור א"א מש"ה שפיר קאמר בהחלט ראוי ליטול וא"ל אבל לדידן דקיי"ל כדאביי ביעלקג"ם דקדושין שאמ"ל הוי קדושי' שפיר גם הדין דקדושיו קדושין:
3
ד׳אמנם עדיין יש לפקפק קצת דהנה יש מקום ספק לר"י דס"ל בב"ק דפ"ז דסומא פטור מן המצות אם פטור גם ממצות ל"ת או דפטור רק ממ"ע, והי' נלע"ד ראי' מדברי תוס' ר"ה דל"ג במ"ש דהא דסומא יכול לברך משום דמדרבנן חייב במצות, והרי מ"מ איך יכול לברך וצונו דהיינו מלאו דלא תסור והרי על הך גופא אינו מוזהר וא"כ באיזה כח הוטל עליו החיוב דרבנן אע"כ דעובר על מל"ת, וכן מצאתי שכתב בספר כסא דהרסנא, ונלע"ד עוד ראיה ברורה לזה מסוגיא דיבמות דף ע"ח א"ר יוחנן אי לאו דאר"י הכתוב תלאן בלידה וכו' דאי דאיסורא כתב דאי להיתירא לא כתב, והרי מ"מ לר' יהודא לשיטתי' דס"ל פטור מן המצות משכחת לה בהיתרה כגון דהמצרי שני הוא סומא ונשא לישראלית סומא דאינן מוזהרים על לאו דמצרי ואדומי לא יבא, אע"כ דמ"מ מצווים על ל"ת:
4
ה׳ולפ"ז עדיין קשה דמנ"ל לרבא למדחק ראוי ליטול ואין לו הא משכחת דיש לו יורשים והיינו דלמא ברייתא אתיא כר"י דסומא פטור מן המצות וי"ל דמיירי בחציו עבד שהוא סומא ואינו מוזהר על אשת איש אלא דבן קנין וקדושין וגיטין תופסים והוי קדושי' מסורים לביאה, ומ"מ יש לדחות דלא ניחא ליה לרבא לאוקמי ברייתא כר"י דוקא ניחא ליה יותר למדחק דראוי ליטול ואין לו וק"ל:
5
ו׳ולפ"ז ניחא הא דלא נקט הש"ס ק"ה, היינו דלר"י לשיטתיה ליכא יתור בק"ה די"ל דזכור ושמור לא אתי' לנשים רק לחייב סומא כיון דישנו בשמירה דהא מחוייב הוא במצות ל"ת איתא בזכירה וא"כ מצה וקד"ה תרווייהו צריכי ולא אייתר רק שמחה והוי רק ב"כ דמלמדי' מש"ה צריך למנקט שמחה, ולפ"ז ניחא מה דפסק הרמב"ם דלא כאביי דאשה בעלה משמחה והיינו כיון דבררנו דצריכים לבא דהוי ג' כתובים משום שמחה, וא"כ התינח לאביי מצי סבר דאשה בעלה משמחה דלדידיה ס"ל לר"י דתפלין הוי מעשה"ג ממילא ליתא לפירכת הש"ס אבל לדידן דקיי"ל נשים עם בפ"ע, ומוכח דלר"י הוי תפלין מעשלהז"ג א"כ מכח פירכת הש"ס מוכרחין לומר דהוי מצה ושמחה ג' כתובים א"כ מוכח דנשים חייבות בשמחה ודו"ק:
6
