תשובות רבי עקיבא איגר תניינא מ״זTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 47
א׳לכבוד הרב רבי סענדר ליב נ"י אב"ד בק"ק גומבין.
1
ב׳ע"ד שאלתו בנטבע במים שאל"ס והעד מעיד ששהה זמן מה כחצי שעה ולא יצא הנטבע:
2
ג׳הנה בענין הכשר העד המעיד, גם דעתי מסכים דאין לפוסלו, כי מחמת תחילת המעשה שמסר כתב הפקודה לסאלטין פשוט דאין לדונו כרודף, ואף כי לא טוב עשה בעמיו שלא גילה רז זה תחילה להאיש ההוא בכדי שימציא לו מנוס ופליטה לנפשו, אעפ"כ אין עליו שם רודף, ולעיני ההמון לא נחשב זה לאשמה, וכמו כן תחילת הרדיפה הוא ור' סיני עם הסאלטיס, יש לדונו לכף זכות שעשה כמערים לעשות עצמו כרודף בכדי שיבטח עליו הסאלטיס כי השג תשיג אותו ויניח הסאלטיס ידו מלרדוף אותו בעצמו, ויהי' בקל להנרדף להציל עצמו, אך סוף המעשה שרדף אחריו וירד לחייו כי ראה שבאו מים עד נפש ונכנס במים עד צווארו ובנפשו הוא. ואעפ"כ לא השיב ידו מבלע, זהו בודאי מעשה רשע ופשע למאד, אולם כפי הנראה מהגביות עדות לא הי' ע"ז ב' עדים דמעידים עליו שעשה כן, אלא שהוא בעצמו אמר כן בעדותו, והוי כמו הרגתיו דפלגינן דיבורו, ואף דיצא קלא פסיק שהוא הי' ברדיפתו עד שנתעלם מן העין, מ"מ בשביל קול אין לפסלו, וגם אפשר דיצא הקול ע"י תחילת מעשה הרדיפה דדנו וחשבו למשפט דמסתמא גם ידו הי' במעל הזה עד סופו:
3
ד׳ולכאורה הי' נראה עוד סניף למ"ש הנ"י פ"ג דסנהדרין (דף רס"ב ע"א) ולאביי לא הוי טעמא וכו' אבל בעלמא בשאר עדיות דלא בעי' עדות גמור ואפילו עד אחד ואשה כשרים ליכא למפסליה עכ"ל, מזה משמע דלעדות נשים לא מפסיל רק רשע דחמס, וכן ראיתי בקצות החשן סי' מ"ו סק"מ, בדעת הנ"י, אמנם לפ"ז יקשה מההיא דהרגתיו דפרכינן הא לאחר שתנשא והכתיב אל תשת, והא הרגתיו לא הוי רשע דחמס וכשר לעדות אשה:
4
ה׳וראיתי להנ"י ספ"ב דיבמות אההיא דהרגתיו כתב וז"ל, ואפילו לרבא דרשע דחמס בעינן, בהא מודה דהא קריי' רחמנא לרוצח רשע, דכתיב אשר הוא רשע למות, וא"כ הא קרינן ביה אל תשת ידך עם רשע עכ"ל, ולא זכיתי להדין, דאטו שאר עבירות דחייבי לאווין לאו רשע מקרי, הא מקרא מלא והי' אם בין הכות הרשע, אלא דטעמו דרבא מדכתיב להיות עד חמס ולא פסלה התורה רק רשע דחמס, א"כ גם רוצח לתכשר, וגם בעיקר קושיית הנ"י לא ידעתי, הא מבואר בסוגיא דסנהדרין דף כ"ז במה דאמרינן ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא עד זומם דממון, דרע לשמים ורע לבריות, א"כ ברוצח דרע לשמים ולבריות גם רבא מודה דפסול לכל עדות שבעולם, ואף לר' יוסי דס"ל דעד זומם דממון כשר לעדות נפשות דחמירא, מ"מ רוצח דחשוד לנפשות פסול לכל עדות שבעולם, ומה"ט ניחא דלק"מ על הנ"י סנהדרין הנ"ל, די"ל דמה דכשר רשע דאינו חמס לעדות נשים גם לאביי, היינו משום דכיון דאינו רע לבריות לא חשיד להעיד בשקר ולהיות רע לבריות להפקיע אשה מבעלה, ואם יבא הבעל אסורה לו אלא דהתורה פסליה לעדות דעלמא מגזה"כ כמו קרוב, מש"ה כשר לעדות נשים. אבל רוצח דג"כ רע לבריות פסול לעדות נשים דחשדינן ליה למשקר. ודברי הנ"י יבמות צלע"ג [אאב"ה שמעתי מאאמ"ו הגאון נ"י לתמוה בסוגיא דשבועות (דף מ"ח ע"א) אמר רבא הוא ואחר מצטרפים לעדות אחרת של ר"ח, הא רבא דס"ל דרשע דחמס בעינן, דרע לשמים אינו רע לבריות ועיין סנהדרין (דף ט' ע"ב בתוס' דפלוני רבעני דהוא להנאתו מקרי רשע דחמס, א"כ הכא בעדות החודש דאינו נוגע רק לשמים יהי' כשר לעדות ממון ולא צריך לרבא לפרש דהוא ואחר מצטרפים וכו', ודוחק לומר דמקרי רע לבריות, דאם אחד נתחייב לחבירו לשלם בר"ח פלוני וע"י עדותן של עדות דיקדשו ב"ד את החודש יתחייב זה לשלם בו ביום, ואאמ"ו נ"י נסתפק בזה אם בעדות זו חייבים העדים מלקות משום לא תענה, כיון דלא תענה בריעך כתיב, י"ל דוקא בריעך, אבל לא בעדות כזה דהוא רק רע לשמים] יהי' איך שיהי' מבואר דרוצח פסול לעדות נשים, ואך בנ"ד מדין פלגינן דיבורי' יש להכשיר העד וכנ"ל:
5
ו׳גם אם מקרי בנ"ד מים שיש להם סוף, בזה אם המים שסביב לגומא לא הי' עמוק וצלול כ"כ שנראה החול עד שא"א שיהי' שט וצף במים ולא יהי' נראה להעומד שם וצופה ומביט במים מקרי מים שיש להם סוף:
6
ז׳ואולם עיקר העומד לנגדינו כחומה בצורה, דהא גם במים שיל"ס בעי' שיהי' שם העד כשיעור שת"נ, כמ"ש רש"י יבמות (דף קכ"א ד"ה מארבע רוחות וכו'). והרואה שנפל שוהה שם בכדי שא"י להיות חי בתוך המים, וכ"כ הרמב"ם פי"ג מה' גירושין הט"ז ושהה כדי שתצא נפשו, וכן מוסכם מכל הפוסקים דעכ"פ לכתחילה לא תנשא במים שיל"ס עד שעמד ושהה כדי שת"נ, ואך לענין דיעבד הן במשאל"ס או במים שיל"ס, אם לא שהה עד שת"כ בזה מצינו דנחלקו גדולי רבותינו ז"ל, דבתשובת שיטה מקובצת סי' כ"א הוציא מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ג דגיטין דהא דבספינה שאבדה נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים, היינו שנשברו הכלים והעצים שלה, והספינה נשארה ע"פ המים, דמשמע דוקא כה"ג דנשאר גוף הספינה שלם הוא דנותנים עליו חומרי חיים, דאפשר דהמים או הרוח יוליכוה ליבשה, אבל נשברה או שטבעה בחזקת מתים הם מה"ת ואם נשאת לא תצא, עיי"ש, וכן דעת חכם א' בתשובת הר"ם אלשקר סי' כ"ו וכ"כ הפ"י גיטין שם בכוונת הרמב"ם הנ"ל, ולפ"ז צ"ל מ"ש הרמב"ם פי"ג ושהה כדי שת"נ, היינו דבלא"ה לכתחילה לא תנשא, דכמו במים שאל"ס חששו חז"ל למיעוטא דלא תנשא, ה"נ במים שיל"ס ולא שהה, דאף דרובם נטבעים למיתה, מ"מ מיעוט ניצולים ולא תנשא, וזהו שלא כדעת הה"מ בביאור דברי הרמב"ם שם הלכה י"ט, דהא דבלא קברתיו או נשאת לא תצא, היינו לפחות ע"י ששהה כדי שת"נ, אולם מדברי הרשב"א בתשובת תולדות אדם המיוחסת להרמב"ן סי' קכ"ח כתב וז"ל ודע כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אעפ"י שלכתחילה לא תנשא, אם נשאת לא תצא עכ"ל, משמע דבלא שהה אפילו נשאת תצא, ומ"מ אינו מבואר דהוא מדאורי', די"ל למ"ש תוס' בכורות (דף כ"ה) דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא, והא דבמים שאל"ס נשאת לא תצא משום דהוי מיעוטא דמיעוטא עיי"ש, א"כ י"ל דבלא שהה איכא ג"כ רוב, דרוב נטבעים למיתה, ומה"ת מותרת, אלא דהוי מיעוטא מעליא ומדרבנן אסורה משום סמוך מיעוטא לחזקה, מש"ה אם נשאת תצא, וא"כ אם מה"ט הוא הוי רק דרבנן, אולם מדברי תשובת הריב"ש סי' שע"ט נראה דאף מה"ת היא ספק א"א כל שלא שהה עד שת"נ ממ"ש שם וז"ל, ואם הי' כאן מי שמעיד בטביעה במים שאל"ס כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן וכו' אבל בכאן וכו' ושהוא ראה בטביעתו ושהה כדי שת"נ וכו' משמע להדיא דכ"ז שלא שהה לא יצאתה מידי איסור דאורייתא, והכי מבואר ג"כ ממ"ש הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ וז"ל, ואעפ"י שיש לחלק ולומר דלא נאמר זה אלא במי ששהה במים אחרי מותו יותר מג' ימים וכו' אבל מי שלא עמד וכו' דהיינו משעה ג' שטבע וכו' עכ"ל, הרי אפילו להקל דנין אותו כחי עד שעה ג'. והייינו דודאי דא"א לדונו דהוי רוב לחיים צ"ל דאין בשיטת המקילים בספק שהה ג' ימים, עכ"פ מוכח דמקרי ספק, ולא דהוי רוב נטבעים למיתה מיד, וא"כ דליכא רובא ממילא אסורה מדאוריתא, עכ"פ לכ"ע להנשא לכתחילה בעי' ששהה כדי שת"נ:
7
ח׳והנה שיעור דשהה כדי שת"נ, לא נזכר במפורש בראשונים זולת בריב"ש כתב בג' מקומות סי' שע"ז, ש"פ, תט"ז, שהוא ג' שעות, ולזה הסכימו גדולי אחרונים, ה"ה תשובת מוהר"א ששון סי' א', ותשו' פני יהושע סי' ז', והרב מהו' דוד בן נח מא"ש בתשובת מקור ברוך סי' י' וכתב וז"ל דלפי האמת לכ"ע מודו דצריך שישהה עד שת"נ, דאל"כ אין כאן עדות כלל, דעינינו רואות מעשים בכל יום שנופלים לתוך המים ושוהים הרבה בתוכה ואח"כ עולים באותו מקום שנפלו או בקרוב לו ונמלטו, ואם העד לא ראה רק שנפל למים, ולא ראה אם עלה אם לא, מי יימר שלא עלה תיכף או אחר שעה, דבשלמא אם עמד ג' שעות שהוא הזמן ששיערו חז"ל שיכול לחיות תוך המים וראה בכל הסביבה שלא עלה, אז ודאי דאין לחוש שנזדמן לו דף או עץ שם ונמלט, וכיון דרוב אין נמלטים אם נשאת ל"ת, אבל כשלא עמד עליו הך שיעור וכ"ש אם לא עמד כלל, פשיטא דאם נשאת תצא, ושיעור ג"ש שכתבתי לא מצאתי מפורש רק בריב"ש, ולא כתב מאין יצא לו זה השיעור, ושמעתי דאיכא למילף מההיא דנחוניא חופר שיחין וכו' כללא דמלתא שנראה לענ"ד ברור בשאר הפוסקים שלא כתבו דבר זה בפירוש להיותו מבואר מעצמו עכ"ל, גם המהרח"ש סי' י"ז הביא לדברי הריב"ש בלי חולק, אלא דמסתפק שם בכוונת הריב"ש אם עד תחילת שעה ג' או בסוף שעה ג', והראשון נראה קצת יותר בדברי הריב"ש עיי"ש, ואף דמצינו גדולי האחרונים ה"ה המהרי"ט בתשובה חלק אה"ע סי' כ"ו ובתשובת ב"ח סי' ע"ט דמקילים דמהני שעה קלה ודחו להראי' דנחוניא חופר שיחין, מ"מ אחרי שלא הביאו דברי הריב"ש, י"ל דאלו ראו לא מלאו לבם לחלוק, וכן ראיתי בתשובת בעי חיי לכנה"ג סי' י"א שהקשה כן על רבו המהרי"ט דאיך הסכים להיפוך דברי הריב"ש וכתב ואולי הוא ז"ל אינו מדבר שם הלכה למעשה רק שכתב לדחות הראי' אבל לענין מעשה לא יפול מדברי הריב"ש ארצה, עכ"ל, ואני לא ידעת מה מצא מקום לתמוה אחרי דבעליל נראה דלא ראה המהרי"ט לדברי הריב"ש אלו, מדלא הביאו כלל, גם בסדר אלי' רבה סי' י"ב הביא לדברי מהרי"ט הללו וכתב וז"ל, הן אמת הוראה זו לכאורה תמוה איך נתסר אשה נגד דעת הריב"ש ז"ל, ובפרט כי הרבנים הנ"ל אשר באו לסמוך על דבריהם לא ראו דברי הריב"ש ואלו ראו ודוחים דבריו החרשתי, אבל עתה שלא ראו ולא עמדו בסודו, איך אנחנו נסמוך לדבריהם ולעשות מעשה כיון שהוא תחת האפשרות שהרבנים הנ"ל אם היו רואים דברי הריב"ש לא היו עומדין על שמועתן, לכן אשר אני אומר, דלענין נ"ד שעמד עליו הרואה ב' שעות יש להתיר גם לפי דברי הריב"ש שבסי' שע"ז וסי' ש"פ נראים דבריו דשיעור שת"נ הוי ב' שעות, ואם אמת דבסי' תט"ז כתב הריב"ש ג"ש, י"ל שהוא ט"ס, והאמת הוא ב' שעות עכ"ל, הרי דהעלה לדינא דבעי עכ"פ ב"ש. ובאמת גם ע"ז יש לדון, מלבד כיון דמדברי הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ אינו מבואר להדיא דסגי בב"ש אלא דמשמע קצת כן. וכדכ' המהרח"ש הנ"ל מ"מ בשביל זה מה"ת לן לעשות ט"ס בדברי הריב"ש סי' תט"ז, והי' יותר טוב לדחות משום זה המשמעות, ולומר דגם בסי' שע"ז וש"פ דעת הריב"ש דבעי ג"ש, גם יש לקיים ברחבה את שתיהן, המשמעות דבסי' שע"ז וש"פ, והגרסא שלפנינו שבסי' תט"ז, והיינו די"ל דהריב"ש בעצמו ספוקי מספקא ליה בההיא עובדא דנחוכיא חופר שיחין, אם אמר בתחילת שעה ג' דעלתה או בסוף שעה ג', מש"ה בסי' שע"ז וש"פ דבא לדון כיון דלא שהה במים נ"י אחרי מותו דהיינו מן ג"ש אחר שנטבע דמעידים עליו, בזה רצה להחמיר דאולי בתחילת שעה ג' הוי כמת ומאותו שעה חושבים הג"י שלא להעיד עליו אח"כ, ובסי' תט"ז השיעור להעיד עליו שמת בזה מחמירין דאין מעידים שמת אלא בשהה ג"ש. גם מדברי רש"י יבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובא וכו' ועלה ברחוק פרסה וכו' משמע דשיעור פרסה יכול לחיות תוך המים, וזה יותר משעה, [זולת אפשר דהילוך פרסה במים הוי זמן מועט]:
8
ט׳מ"ש מעכ"ת מדברי תשובת מבי"ט, שבתשובת ב"י דחשיב שיעור שהיה מה שהי' שוהה אחורי הספינה ערך חצי שעה, לא מצאתי כן שם, אלא שכתב והיו שטים סביבות הספינה עד שיעל על דפנותיה שהיתה כעוגה הפוכה, והי' שם עליה כחצי שעה והספינה היתה נטבעת מעט מעט. אבל היהודים שהיו בתוך החדר אמרו וכו' ולא ראו שום איש שיצא וכו' נראה דמהדעות השהיה לא הי' ע"י מה ששהה בדופני הספינה חצי שעה, דזהו הי' קודם דנטבעה הספינה, אלא דנטבע מעט מעט א"ו דמ"ש ולא ראו וכו' היינו דשהה אח"כ בעת ששטו לספינה קטנה, וגם אחר שבאו להספינה וזה אפשר שיעור ארוך, והב"י שם טען עלה, כיון דהי' טרוד ונחפז לשוט לספינה קטנה. וגם אחר שבא לספינה קטנה הי' הים סוער והולך, א"א לו להעיד ששהה כדי שת"נ עכ"ל, מבואר דהשהיה הי' כעת ששט לספינה קטנה וגם אח"כ, א"כ חצי שעה מאן דכר שמיה. ולזה אף דאם הי' כאן רק איסור דרבנן הי' באפשרות לנו להקל ולסמוך על המהרי"ט והב"ח, ופרח מטה אהרן בתשובה סי' כ' אתי עלה מטעם זה וכתב כיון שהוא מדרבנן ראוי להקל, ודבריו תמוהים, דכבר כתבנו דמדברי תשובת הריב"ש סי' שע"ט מבואר דבלא שהה הוי דאורייתא ואף בשהה קצת, ולא כשיעור עכ"פ ב' שעות נראה דהוי דאורייתא, ואין דנים דזה דרובן למיתה כדהוכחנו מהריב"ש סי' ש"פ וסי' שע"ז דדן כזה להקל לחשוב הג"י משעה ג' אחר שנטובע:
9
י׳מה שכתב מעכ"ת נ"י כיון דהריב"ש לא כתב זה במקור הדין דשהה כדי שת"נ רק דרך גררא סי' שע"ז וסי' ש"פ, לזה י"ל דכוונתו דודאי בשהי' מועטת נחלש כחו וסופו למות, אלא לחשוב הג"י דחשבינן משעת מיתה ממש שזהו מג"ש ואילך, ומעכ"ת כתב דגם בתשו' מטה יוסף כ"כ, במחכ"ת נעלם ממנו דברי הריב"ש סי' תט"ז המפורשים לענין שהיה דעד שת"נ הוא ג"ש, ולזה קשה עלי לפתוח פתח להתיר בדבר אשר להריב"ש הוא ספק א"א מדאורייתא היכי דלא מצינו מפורש בראשונים שחלקו בזה אף דסתמו דבריהם, הלא גם עיני הבדולח הריב"ש ראה דסתמו דבריהם, ולא דן על זה להוציא מדעתם דלא בעי' שיעור שהי' כ"כ, ובפרט דכמה גדולי האחרונים הולכים אחר התייר הגדול בזה המהר"א ששון, פני יהושע, מהרח"ש, מהר"ד בן נחמאש, סדר אלי' רבה כנה"ג, וגם אף למהרי"ט לא מצינו דמיקל רק בשעה קלה אבל לא בחצי שעה, ולמסור הדבר להעד לשפוט בדעתו שלא הי' יכול לחיות עוד, לא נ"ל, והלא בלא"ה כתב רבינו ירוחם נכ"ג ח"ג, וז"ל, מים שיל"ס כמלחמה דמי, ודינו כמו שכתבתי במלחמה. וכ"כ הרמ"ה דמשיל"ס כמלחמה דינו. ויש מהפוסקים דמים שיל"ס כיון דעומד ורואה כל סביבות המים וששהה כדי שת"נ ודאי מת עכ"ל, והן הנה דברי הרא"ש פרק האשה שלום גבי איבעי' ע"א במלחמה שכתב דהראב"ד כתב ע"א במלחמה לא בעי קברתיו, ודייק לה מעובדא דחסא דאנסבה אתתא ולא אפקה הגם הי' מים שאל"ס, אלמא במים שיל"ס אפילו לכתחילה תנשא אף דלא אמר קברתיו וכתב עלה הרא"ש ואין נראים לי ראיותיו דמשיל"ס לא דמי למלחמה, דל"ש למימר בדדמי, כיון דעומד ורואה כל סביבותיו ושהה עד שת"נ ודאי מת עכ"ל, והובאו דברים אלו ג"כ בסדר אלי' רבה סי' י"ב, א"כ אף דאנן פסקינן דלא הוי כמלחמה, היינו באומר ששהה כך וכך, ואנן רואים דבשיעור זה ודאי מת הוא כמו בשהה ג"ש להריב"ש ולא חיישינן דלא שהה כ"כ ואמר בדדמי, וכן להפוסקים המקילים באומר סתם שנטבע ומת, היינו ג"כ דמסתמא חושש הוא ג"כ אולי עלה, ולא אמרינן דמחמת אומד דעתו בדדמי אומר שמת, דמסתמא הוא חושש ג"כ לשמא עלה ואינו אומר שמת אא"כ ששהה זמן רב עד דודאי מת, אבל בנ"ד דאמר ששהה ערך חצי שעה, אלא שאומר שלדעתו א"י לחיות עוד, וא"כ אמר במפורש בדדמי, בזה אין לנו לסמוך על דמיונו, ולא מצאתי היתר ותרופה לאשה הזאת. כן נראה לענ"ד:
10
