תשובות רבי עקיבא איגר תניינא צ״בTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 92
א׳וע"ד שנשאל רומעכ"ת ראובן נתן חפצו לשמעון לשם קנין לתוך ידו כשהוא ישן, או לחצירו כשהוא ישן, ובן במציאה כה"ג אם קנה שמעון או לא:
1
ב׳גרסינן בגיטין (דף ע"ח) נתן בידה והיא ישינה ניעורה קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך עיי"ש, מבואר בעודה ישינה לא מתגרשה, וטעמא כתב הרא"ש שם דישינה לית בה דעת כלל, וביאר הרשב"א והר"ן אף דבגט לא בעינן דעתא דידה, מ"מ אין שמור בידה ובעינן עכ"פ שיהיה גט במקום המשתמר, ומדמו לה לשוטה שא"י לגרשה כדאיתא פ' חרש, וכיון דבגט דהוא בע"כ אפ"ה לא מקרי יד לקנות הגט בשעה שהיא ישינה, אי מטעם אין בה דעת, אי מחמת דאינו משתמר בידה, ק"ו לענין מתנה ומציאה דא"י לזכות לו בע"כ, כ"ש דישן לא קנה, אע"ג דלענין קנין חצר חצר עדיף מציאה ומתנה מבגט, היינו דחצירה מטעם שליחו' איתרבאי, בזה במציאה ומתנה דהוי זכות, זכין לאדם, משא"כ בגט דחוב הוא לה ואין חבין לא נעשה חצירה שלוחה משא"כ נתן בידה ממש, הסברא שיהא עדיפא לקנות הגט דבע"כ משארי דברים שאינם בע"כ, וכיון דישינה לית לה יד לקנות הגט, ק"ו לקנות מתנה ומציאה, לא מבעי' לשיטת רש"י כתובו' (דף ל"א) דמבואר שם דלענין ממון אינו קונה מה שבידו רק מדין הגבהה או משיכה עי' מגיני שלמה ופ"י שם דפשיטא דל"ש כן בישן, אלא אפילו לדעת תוס' שם ד"ה דאי בעי' גחין וכו' דזהו גופא הוי קנין במה שהוא בידו, מ"מ בישן לא מהני כיון דאפילו בגט לא מהני, אך כ"ז בנתן בידו ממש, אבל בנתן לחצירו של שמעון, נ"ל דמהני דחצירו כשלוחו במידי דזכות אע"ג דהוא ישן ואין לו יד לא אמרינן כיון דבטל יד הבעלים באותו שעה, ממילא בטל יד שלוחו, וא"א להחצר להיות שלוחו לקנות כמו במת המשלח דבטלה השליחות, דבישן לא מקרי בטל כח המשלח, כיון דממילא יהיה לו יד כשיקוץ ולא מחסר מעשה, וכ"כ הר"ן פרק הזורק בעשאה שליח לקבלה שנתן הבעל הגט לש"ק בשעה שהיא ישינה דמתגרשת, ועי' בב"י (סי' קל"ח) דכתב אף לטעם הרא"ש הנ"ל דלית לה יד דלא מקרי בת דעת, מ"א נתנה לשלוחה מהני, וכתב הטעם דאל"כ לא היה לנו להכשיר למסור הגט לש"ק אא"כ נדע שהיא נעורה בשעת קבלת גט, עיי"ש:
2
ג׳ולענ"ד ראיה מפורשת מסוגיא (דף ע' ע"ב) כתב גו לאשתו ואחזו קורדייקוס וכו' במאי קמיפלגי, ר"ל מדמי לישן, ור"י סבר ישן לאו מחוסר מעשה וכו', הרי להדיא דבשעה שעושה השליח שליחותו הוא ישן מהני דלא בטל כח המשלח כיון דלאו מחוסר מעשה הוא, ומעצמו יהיה לו יד כשניעור משנתו, וה"נ בשליח קבלה שלה, עכ"פ מפורש בהר"ן ובב"י דמוסרים גט לש"ק שלה בשעה שישינה, וכן בנ"ד לענין חצירו בשעה שהוא ישן דקנה דחצירו כשלוחו, ונ"ל לדינא בגט באמרה תזכה לי חצירי ונתן הגט לחצירה בשעה שהיא ישינה דמגורשת כמו בנתן לש"ק שלה, וכדדייק לישנא דהר"ן שם דאחר שכתב הדין הנ"ל בנתן לשלוחה כשהיא ישינה דמגורשת סיים וז"ל, ומיהו בחצירה כיון דבעינן שהיא עומדת בצד חצירה כל שהיא ישינה אינה מתגרשת ע"י חצירה עכ"ל, משמע דוקא בגוונא דבעי' שתהא עומדת מצד חצירה, דבזה חצירה מדין ידה איתרבאי, בזה בעינן שלא תהא ישינה, דכיון דבישינה לית לה יד ל"ש דחצירה יהא ידה, אבל היכי דלא בעינן עומדת בצד חצירה, כגון שאמרה תזכה לי חצירי, דקנה חצירה מדין שליחות כמ"ש הר"ן ר"פ הזורק גם בישינה מתגרשת כ"ז נראה בפשיטות:
3
ד׳אולם מה דאיכא לעיוני במציאה שנפל לחצירו בשעה שהוא ישן אם קנה דלכאורה למ"ש הנ"י פ"ק דמציעא בשם הר"ן דחצר במציאה לא מדין שליחות זכה, דהא הוי תופס לבע"ח דל"ש בגוי' מגו דאיבעי זכי לנפשיה, אלא דזכה מדין יד אף שאינו עומד בצידו דכל מה דמשתמר בדבר דזכות הוא לו מקרי ידו, שגם מה שבא לידו כי ניחא ליה דליקני הוא נתנו בחצר המשתמר והוי ידו אריכתא עיי"ש, א"כ דמדין ידו הוא, י"ל כשנפל המציאה לחצירו אם בעל החצר ישן דלית ליה יד לא קנה חצירו:
4
ה׳אמנם נ"ל לדינא דגם במציאה זכה לו, דהרי בלא"ה דעת הראב"ד הובא בהרשב"א דגם בגט נתנו לחצירה כשהיא ישינה מגורשת, והרשב"א כתב דאפשר לצדד כדבריו, דלא דמיא לשוטה, דאין לה חצר כיון דאין לה יד, דהתם אין לה יד כלל, אבל ישינה, אע"ג דהשתא אין לה יד, מ"מ ראויה להיות לה יד, דלאו מחוסרת מעשה, הלכך אפילו השתא יש לה חצר כיון דהיא משתמרת עיי"ש, וכן הה"מ העתיק בשם הרשב"א שהוא צ"ע לדינא, א"כ לדעת הראב"ד פשיטא דזוכה במציאה, ואף להחולקים דס"ל דבגט לא מגרשה, מ"מ הא רוב הפוסקים ס"ל דבמציאה ג"כ חצירו קונה מדין שליחות וכן דעת תוס' פ"ק דמציעא, ולדידהו גם בישן קנה כמש"ל, ובפרט שדברי הנ"י בשם הר"ן הנ"ל תמוהים לי מאד, כאשר הבאתי כבר בשו"ת, דהא להדי' אמרינן פ"ק דמציעא דלא ילפינן קטן מקטנה, דגבי איש לא אתרבי כלל חצר משום יד, א"כ איך אפשר דבמציאה קונה רק משום יד וצ"ע, א"כ לדברי רוב הפוסקים נראה דבנ"ד זכה במציאה ולו יהא אלא ספק קנה מספיקא, וכמ"ש הרא"ש פ"ק דמציעא דכל שזכה מספק במציאה נעשה הוא מרא קמא, ולא מהני בתפס אחר מידו עיי"ש. וביותר נ"ל דגם להר"ן זכה במציאה, והיינו די"ל דוקא בגט דחוב הוא ולא הוי יד אלא בסמוכה לה ובעי' גם כן מנשתמר לדעתה כמו ידה, וכמ"ש הב"י בפשיטות באה"ע (סי' קל"ט) דמ"ש הטור דבעי' משתמר לדעתה היינו לאפוקי אם הוא חצר גדיל דכשעומדת במזרחו אין מערבו משתמר לה לדעתה וזרק במערבו אינה מגורשת עיי"ש. הרי אף דחצר משתמר בעצמותו וגם עומדת בצידו, מ"מ צד האחר שאינו משתמר מכחה ומדעתה לא מקרי יד, דידה לא מקרי אלא כשמירתה עליו, א"כ בישינה דלא משתמר לדעתה לא קנתה חצירה, דכמו נתן בידה לא קנתה דאינו משתמר, ה"נ חצירה לא הוי בידה אף דמשתמר, מ"מ אינו משתמר לדעתה, משא"כ מציאה במשתמר בעצמותו הוי יד אריכתא להר"ן כיון דזכות לה, הרי דבמידי דזכות אף באינו משתמר לדעתה, דהא אינה עומדת בצידו, מ"מ מקרי יד, א"כ י"ל אף בישן קנה אף דאין לו יד, היינו משום דאינו משתמר בידו משא"כ בחצר דמשתמר ולא מגרע במה שהוא ישן, כיון דא"צ כלל לשמירתו להיות עומד בצידו, אם כן י"ל דגם להר"ן זכה במציאה, וכנ"ל, כן נראה לענ"ד:
5