תשובות רבי עקיבא איגר תניינא צ״זTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 97
א׳להרב רבי פייבל תאומים נ"י בק"ק חאדזיטש.
1
ב׳מה דהקשה מעכ"ת נ"י להסוברים בש"ע חוה"מ סי' ר"ט במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם דקנה כולה, א"כ מאי פרכינן ב"ב (דף קנ"ז) מהא דבע"ח גובה שבח דהני דאקני, הא מ"מ כיון דמשעבד ליה ג"כ גוף הקרקע דהוי דבר שבא לעולם חל ג"כ על השבח:
2
ג׳זה ימים רבים עמדתי בזה, אולם זהו הכל כפי תשו' האחרונים שנקטו להקדמה דיש סוברים דבמקנה כאחד דבר שבא לעולם עם דבר שלב"ל קנה הכל, אבל באמת לא מצאתי כן, כי בהגהת ש"ע (סי' ר"ט) איתא מי שמקנה לחבירו דבר שלב"ל, י"ל דדמי לקני את וחמור שיתבאר לקמן (סימן ר"י) והיינו דקנה מחצה כדפסקינן סי' ר"י, ונקט בלשון י"א לאפוקי מדעת הסוברים במרדכי דבמקנה מטלטלים ומעות בחליפים דל"ק כלל, אי משום דס"ל להך שיטה להלכה דקני את וחמור ל"ק כלל, אי משום דס"ל דמטלטלים ומעות גרע דדוקא בקני את וחמור הוי כאומר את מחצה וחמור מחצה, מש"ה אין האיש מפסיד חלקו בשביל החמור, משא"כ מקנה לאחד ב' דברים יחד, י"ל דהיכי דלא קנה הכל לא קנה כלל, וכמ"ש בהגהת מרדכי שם, אבל בהיפוך לומר דמקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם דקנה הכל לא מצינו, דאף דקני את וחמור קנה הכל, היינו דיזכה מי שיוכל לזכות, והוי כקנה לו לחוד הכל אבל דבר שלב"ל כיון דלאו בר הקנאה הוא במה יקנה, ומה תועלת במה שמקנה לו גם דבר שבא לעולם, ואף למאן דס"ל במרדכי שם במקנה מעות ומטלטלים בחליפים נקנה הכל ונ"ל ראיה לזה מסוגיא דב"ב (דף קכ"ז) דפרכינן לר"מ דמקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למ"ל, הא אם יפלו לו אח"כ מטבעות במה יקנה, הא כל כמה דלא באו לידו ל"ש בהו הגבהה ומשיכה, וק"ס ליכא דהא מטבע אינו נקנה בחליפים וקנין אג"ק, דלמא מיירי באין לו קרקע, בפרט למ"ש תוס' בב"ק (דף י"ב) דקנין אגב מדרבנן, ולפי שיטה הנ"ל ניחא דמ"מ יכול להקנות לו בק"ס איזה מטלטלים שיש לו ביחד עם המעות שיפלו לו אח"כ ויקנה הכל,] היינו משום דעכ"פ מעות בר קנין הוא, אבל דבר שלב"ל דלאו בר קנין לא, וכדאחלק הסמ"ע סי' ר"ג, ומוכח כן מסוגיא דב"ב הנ"ל, מדפרכינן רק לר"מ, אבל לרבנן דס"ל א"א מקנה דבר שלב"ל ניחא, הא מ"מ יקשה דיקנה לו איזה דבר שיש לו עם הנכסים שיפלו לו אח"כ ביחד, ואטו בגברא ערטילאי שאין לו כסות ושום דבר להקנות לו, אע"כ דזהו לא מהני, דמ"מ לא קנה דבר שלב"ל וברור:
3
ד׳תו כתב מעכ"ת נ"י ליישב דעת ספר ברית שלום, דכתב דאם טען פרעתיך ת"ז זוזא זוזא דנאמן, דבכה"ג דרך לפרוע ת"ז, והשיג בספר באר יעקב, דא"כ מאי פרכינן ממתני' דבחזקת שנתן, דלמא מיירי דטען דפרע זוזא זוזא, וכתב מעכ"ת לתרץ, דהתם לשכירת בית דכתבו תוס' דבכל ענין אינו פורע כיון דהוי ספק דשמא לא יבא לידי חיוב, לא הועיל רו"מ בזה כלום, דהרי מדפרכי' תשובתא לר"ל ולא הקשה גם לאביי ורבא, הרי דלא נחית להקשות מכח הסברא דהוי ספק בחיובו, ואף דתוס' כתבו דהו"מ לומר ולטעמך דגם לאביי ורבא לא ניחא, מ"מ עכ"פ המקשן דנקט הקושיא דוקא לר"ל שפיר קשה קושיית הבאר יעקב, דהא פרעון זוזא גם ר"ל מודה, וא"כ ליכא קושיא על ר"ל יותר מעל אביי ורבא, ובלא"ה לא מסתברים דברי הברית שלום הנ"ל דמלבד דמסתימת הפוסקים לא משמע כן, גם אמאי גובים מיתמי ת"ז בלא שבועה, נטעון שמא הי' אביהם טוען דפרע זוזא זוזא, וביותר לשיטת הרמב"ן דטענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא:
4
ה׳ומדי דברי בהא אזכיר מה דנ"ל בדברי תוס' הנ"ל דהו"מ לומר ולטעמך, דהקשה שם המהרש"א דמאי פרכינן מסיפא בחזקת שלא נתן, הא התם דמי לשכירות בית דאפילו אביי ורבא מודו, ומה דתירץ המהרש"א כיון דבידו לבנות דמי לחוב דעלמא, לא נ"ל, דהא תוס' כתבו דבשכירות בית חושש שמא יפול הבית של משכיר, הרי דחושש לאונסים, א"כ ה"נ שמא יארע לא אונס שא"י לבנות:
5
ו׳ונ"ל דבלא"ה צריכים להבין, דאיך מדמינן סיפא דמתני' לחוב ת"ז הא אלו ידעינן שדעתו לבנות בגובהו כמו כותל חבירו חייב לשלם מיד ולסייע בכולו כמו שהדין באפריזא ובקבעתא דדורא רק מחמת שאינו ניכר וידוע לנו דעתו כמה רוצה להגביה, אי' הב"ד יכולים לחייבו יותר ממה שסמך וכיון שכן זה הסומך שיודע בעצמו שרוצה להגביה כותלו כמו כותל חבירו הוא יודע בעצמו שמחוייב בכולו, ואלו הודה בפנינו על רצונו זה הי' מחוייב מן הדין בכולו, א"כ הני ממש אח"ז, וצ"ל כיון דמ"מ כיון דאין חבירו יכול לתבעו בב"ד לסייע בכולו, כיון שאינו ניכר גילוי דעתו, וא"י לתבועו רק על מה דסמך, ממילא מתרצה בטוב להמתין לו עד שיגמור כותלו וידע כמה יתבע ממנו, ושפיר דמי לת"ז, אף שידע בעצמו שמחוייב, מ"מ באמת חבירו רצונו להמתין לו עד יגמור כותלו ויהי' מבורר החיוב, ומעתה ממילא לא קשה מידי קושיית המהרש"א, דשפיר פריך הש"ס לאביי ורבא דס"ל אדם פורע תוך זמנו, ה"נ יהא נאמן לומר פרעתי, דל"ש שמא יארע אונס ולא יבנה, דהא היא יודע בעצמו אף אם יאנס ולא יבנה, מ"מ הוא מחוייב לשלם, כיון דדעתו באמת היה להגביה כותלו וניחא ליה בבנין חבירו, ודמי שפיר לחוב ברור:
6
ז׳ומיושב בזה מה דתמוה לי במ"ש הרמב"ן בההיא דאחזיק לאורדי, דבסמך לו תקרה דנאמן לומר שנתן, דבזה ידוע לכל דמחייבים ליה רבנן, כיון דמשתמש בכותלי הבית עיי"ש, ותמיהני, א"כ מאי משני הש"ס מי יימר דמחייבו ליה רבנן הא בדעתו לסמוך התקרה ויודע דאז יחייבו לו רבנן ומקדים לפרוע מקודם, ולפי הנ"ל ניחא דבזה שפיר אמרינן כקושיית המהרש"א דחושש אולי יארע אונס ולא יבנה ולא יסמוך התקרה ועל רצונו לחודי' בזה חושב דלא מחייבים ליה רבנן כיון דבאמת לא נשתמש, ולדעתו דבלא מעשה השימוש באמת אינו חייב, הוי ספק אצלו שמא יאנס ולא יבא לידי חיוב ונכון:
7
