תשובות רבי עקיבא איגר תניינא צ״וTeshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 96
א׳לכבוד הרבני המופלג מוה' יעקב בק"ק גרידץ.
1
ב׳על קושיית רומ"פ בהרמב"ם פ"ה מהל' גירושין דמנ"ל דקדם הוא לתוך ד"א ברה"ר דאינה מגורשת אף בכדי שתשוח ותטלנו, הא ברה"ר ליכא קנין ד"א, ונהי די"ל דלדידה תקנו מ"מ משום עיגונא, מ"מ אין לו קנין ד"א ברה"ר:
2
ג׳לענ"ד הא גם בסמטא יקשה, דהא חז"ל תקנו ד"א לטובת הקונה אבל לא בע"כ וכדאמרי' פ"ק דמציעא בנפילה ניחא לי דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני, והיינו דאינו רוצה לזכות בד"א שיהי' חצירו, וכמו שנכתוב בעז"ה [והפשוט לכאורה דאם קדם ראובן לשמעון בד"א ונפל מציאה לשם, וראובן אמר או גילה דעתו דלא ניחא ליה דליקני דזכה שמעון דכל שאין ראובן רוצה בהד"א זוכה בהם שמעון, וכמו כן להסוברים דבמכר ומתנה ג"כ תקנו ד"א, בודאי הלוקח קונה בד"א אף אם קדם אחר בד"א אלו, כיון דלקנות חפץ זה אין שייכות להד' אמות לקנות לאותו אחר דלא מכר לו המוכר ממילא שייכים הד"א לגבי חפץ זה לשמעון, כך הי' נראה בפשוטו לולי שראיתי להב"ש סי' קל"ט סכ"ג דכתב בפשיטות כגון שבא אחר תחילה והיא באה אח"כ אין לה ד"א, הרי אף דלקנות הגט אין שייכות לאותו אחר, מ"מ לא זכתה היא, אבל לענ"ד יקשה מסוגיא דגיטין גבי מחצה על מחצה דפרכינן והא א"א לצמצם, ואמאי לא בפשוטו, דבתחילה קדם אחר בד"א, ובעודו שם באו האיש והאשה לשם זא"ז, דכיון דאז עדיין האחר שם שקדם להם והד"א הם שלו אין זכות לאיש ואשתו בד"א, ואח"כ כשהלך האחר משם זוכים האיש והאשה ביחד באותן ד"א, אע"כ דלא כהב"ש, וא"כ אף בשעה שעדיין האחר עומד שם, מ"מ לענין הגט זכה בד"א האיש או האשה ומי שקדם זכה, וצ"ע] וכיון שכן דקנין ד"א אינו בע"כ דאדם מה בכך דקדם הבעל לד"א, הא רצונו להקנות לה גט בד"א אלו והוי כאומר לא ניחא לי דליקני לי הד"א, ועכ"פ באמר כן במפורש תהי' מגורשת ואינו במשמע שיהי' הדין כן דסתמא אמרינן קרוב לו אינה מגורשת, אע"כ אף אם אין קנויים לו, מ"מ בתוך הד"א של אדם אין קנין לאחר לצאת בזה מרשות המוכר, דהד"א הם שייכים לאדם ולא תקנו חז"ל שיצא החפץ מרשות המוכר מתוך ד"א שלו שיהי' הד"א קונים לאחר, וא"כ גם ברה"ר הכי הוא, כיון דלאו משום קנין חצר לדידיה אתינן עלה:
3
ד׳מה דנסתפק רומ"פ בזרק לה גט תוך ד"א דידה ברה"ר אם נפל שם אז מציאה אם קנתה כיון דהוי חצירה לענין הגט הוי ג"כ חצירה לענין המציאה, לא ידעתי אמאי נקט מעכ"ת ספיקו דוקא לענין ד"א ולא לענין ק' אמה והיא יכולה לשמרו, דג"כ מקרי חצירה להגט לרוב הפוסקים דקיי"ל כר"י ומדינא מגורשת, ואני הייתי על מבוכה זו להפוסקים דבמתנה ומכר לא תקנו ד"א, אם אז נפל מציאה אם זכה גם במכר ומתנה כיון דהוי חצירו למציאה זכה ג"כ במתנה ומכר, ודנתי עפ"י דברינו הנ"ל, דבפשוטו ודאי הדין דאם קדם ראובן לשמעון בד"א, והמוכר הקנה לשמעון בקנין הד"א דאין ראובן מעכב עליו, כיון דלגבי החפץ זה אין שייכות לראובן לקנות בד"א, וכמש"ל, וא"כ אם אז נפל מציאה בודאי הדין דשמעון זכה במכר ההוא, וראובן קנה המציאה זוכה ראובן בדינו דמי שקדם בד"א הוא קונה, והרי הדבר הזה כסותר אהדדי, כיון דאתה אומר דהוי חצר דשמעון לענין המכר, איך היא בזו הרגע חצירו דראובן לענין המציאה, ולומר באמת דזכה שמעון גם במציאה ומבטל כחו דראובן לא נראה כן מסברא, אע"כ דמדת חכמים כך היא בתקנתם דנתנו לאדם ד"א שיהי' חצירו לענין פרטי דברים, פעמים לדבר זה, ולדבר זה לא, אף ששניהם בב"א:
4
ה׳ומה"ט אני מסופק עוד בההיא בנפילה ניחא ליה דליקני וכו' דכתב הנ"י כיון דד"א תק"ח יכול לומר אי אפשי בתק"ח, ביאור הדברים הא ודאי פשוט דאף בחצר ממש שהוא דאורייתא אם רצה שלא לקנות, אין חצירו קונה לו בע"כ אלא דזהו רק היכי דאינו רוצה לקנות החפץ כלל, אבל באותו רגע שרוצה לקנות החפץ, אלא דרוצה לקנותו בקנין אחר כמו בנפילה, בזה יש חילוק, דבחצר גמור קונה לו החצר, כיון דרצונו לקנות החפץ, אבל בד"א דהוא דרבנן אין קונים לו:
5
ו׳והנה בני הרב הגאון מו"ה שלמה נ"י ביאר לנכון, דהא דמהני גילוי דעת דלא לקני לי הד"א, לא דהד"א לא יקנו לו החפץ דכל שזוכה בד"א הוי חצירו ממש ודאורייתא כמ"ש הר"ן גיטין כההיא דקרוב לה, דכיון דהקנו חז"ל לה הד"א הן חצירה ממש ומגורשת מה"ת, [והא דלא נקט הר"ן בפשוטו דחז"ל הקנו לה הגט, והוי הגט שלה מדאורי' כמו בקדושין במעמד ג' דס"ל לרוב פוסקים דמקודשת מדאוריי', דכיון שזכתה במלוה במע"ג, מכח תקנת חז"ל נעשה שלה מדאורייתא, היינו דלגבי גט לא מהני גם קנין דאורי' דבעי' שיהי' הגט בידה כמ"ש הר"ן (דף קפ"ד) דאם מקנה לה הגט בקנין אג"ק לא מהני דמ"מ אין הגט בידה, ומה"ט תמוה לי על הר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דמעמד ג' דהקשה למה לא מהני בשחרור מע"ג, והוכיח מזה דמשטורות אין נקנין במעמ"ג דאין גופן ממון, ומאי ראיה, הא י"ל דמע"ג הוי קנין, אבל מ"מ עדיין אין ביד הזוכה ומש"ה לא מהני בשחרור, דבעי' שיהיה בידו, דהא בכל שחרור דינו כגט מגזרה שוה לה לה ובני הרב נ"י כיון ג"כ לקושיא זו והאריך בזה, לזה הסביר הר"ן, דכיון דזכתה בד"א הוי חצירה מדאורייתא והוי ידה ממש כמו כל חצירה דאיתרבאי משום ידה,] וכיון שכן לא מהני גילוי דעת שלא יזכו לו הד"א החפץ, דכל שזוכה בד"א הוי ממילא חצירי, ולא מהני גילוי דעת כמו דלא מהני בחצירו, אלא ע"כ דהכי אמרינן דגלי דעתיה שאינו רוצה לקנות הד"א ולא נעשו חצירו, וא"כ אפשר הדין דאם נפל בתוך ד"א ב' חפצים ואמר שרוצה לקנות אחד בקנין ד"א ועל השני נפל וגלי דעתיה דדוקא בנפילה רוצה לקנותו, די"ל דמ"מ זכה גם בחפץ ההוא, דכיון דרצה לקנות הד"א לקנות על ידן החפץ השני ממילא נעשה חצירו, ולא מהני הגילוי דעת על אידך החפץ, או דלפי דברינו הנ"ל דתקנת חז"ל כך הי' שנתונים לו הד"א להיות חצירו לפרטי דברים מיוחדים, א"כ י"ל דמהני גילוי דעת שלא ירצה לזכות בד"א לענין קניית החפץ הזה, וצ"ע לדינא:
6
