תשובות רש"י ק׳Teshuvot Rashi 100
א׳מעשה בבחור אחד שנשא אשה ועשו לו חופתו בבית רבינו שיחיה, וכל צרכי חופתו התקינו בבית אחר הסמוך לו, ושכחו ולא ערבו מערב שבת: ושאלו את ר', אמר יבוא אותו בעל הבית ויבטל אותו אצל ר'. אמ' לו, אם כן נמצא רשותי שלו ושלו שלי, ויהיו שתי רשויות כבתחלה: ושאלנו לר': מפני מה אתה מבטל רשותך אצלו. הנח לו לבעל הבית ויבטל רשותו אצלך, ויהיה הכל רשות אחד לטלטלו מזה לזה. אמר (ל) [להם]: כביטול רשותי אצלו, כך ביטול רשותו אצלי, שהצורך של שנינו הוא. שאף אותו בעל הבית נהנה מסעודת החתן ונצרך הוא לסעוד בסעודת החתן הנעשית בתוך [רשותו]. שאינו יכול לילך ולסעוד בתוך ביתו, שאין שם תבשיל אלא לחם וחבית של יין הכל מונחים ברשותי, ואף אני צריך למה שיש ברשותו. אבל אם אין הצורך אלא לאחד ממנו, כגון שאין אותו בעל הבית סועד בסעודה בתוך הבית, ונמצא הצורך שלי, היה לו לעשות לאותו בעל הבית לבטל את רשותו אצלי. לפי שהצורך שלי היה לו לעשות הבעל הבית על שלו. והוא אינו אלא כאורח וקא שתק דהוי ביטול. אבל אם אני מבטל רשותי אצלו להיות רשות אחד, אין זה ביטולו: וראייה לדבר מההוא מעשה דינוקא (דישתפוך) [דאישתפוך] חמימי דהוה בשיבבותא דרב, והיה לו לרב מים [חמים] בחצרו. אמר ליה רב לבני ביתו פנין ליה מאני בחצרי ליה ואיבטל חצירי ליה. ולא קאמר, יבא אותו בעל הבית ויבטל רשותו אצלי. ואם איתא, לבוטיל רשות של אותו בעל הבית דינוקא סגיא לידו, ויבא בעל הבית ויבטל לי רשותו, ולא היה צריך לבטל רשותו לפנות את כליו. וש"מ דאין זה ביטול. וכן נראה בעיני ר' אשר ברכות יעטה אמן.
1