תשובות רש"י קי״גTeshuvot Rashi 113
א׳מעשה בא לפני ר' מחבית אחת שלאחר שהיתה מזופפת שמו בו קמח כדי לתקן היין. ושאלתי לר': אם יש בה אסור חמץ בפסח או לא. וענה לי: בתוך הפסח אסור ולאחר הפסח מותר. והשבתי לו: והלא חמץ שעבר עליו הפסח הוא. והביא ראיה לדבריו מיהא דאמר רב במסכת פסחים פ' כל שעה, אמר רב חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור, שלא בזמנו (לאחר הפסח) במינו אסור שלא במינו מותר וכו' עד שלא בזמנו שלא במינו אטו מינו לא גזר. ושמואל מתיר טפי דאמר בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר, שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר (כר' שמעון) דאמר לעיל חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר ולא כלום. ור' יוחנן אמר וכו' עד אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב, שלא בזמנו בין במינו ובין שלא במינו מותר כר"ש. וקפריך מי אמר רבא הכי כו' עד הני מילי בעיניה, אבל ע"י תערובת מותר. והך חמץ ע"י תערובת הוא נתערב ביין, ולהכי מותר אחר פסח: וגם יש כן אנשים ששוברין את קדרותם וקערותם, ואין רוצין להשתמש בהן לאחר פסח, ועושין כרב דאמר קדרות בפסח ישברו. ומביאין ראיות לדבריהן דאמר' הלכה כרב באיסורי ואין ר' מודה בדבר, דסבר ר' הכא לא אמרינן הלכה כרב, משום דחזינן בההיא דקתני אמר רבא הלכתא כר' שמעון דאמר חמץ שלא בזמנו בין במינו ובין שלא במינו מותר. והכי אמר לי מורי: דאמרי הלכה כרב באיסורי, היינו בדוכתי' דלא חזינן הלכה כמאן. אבל הכא חזינן בהדיא דהלכתא דמתיר ע"י תערובת.
1