תשובות רש"י י״דTeshuvot Rashi 14
א׳אליך שורק הנטועה בקרן בן שמן מבחר קרוחיות ועטולית כולה זרע עלי עין. פאורות שלחתה ותשרש שרשים למלאות ארץ, נטישותיך באו עברו ים. באבי אביך עמדת, לא החרת בריבותך זרע הקודש בם. אשכולתיך הבשילו ענבי שמחת מלך ואחזת מרעיו והסך נסך שכר, טעמך עמך וריחך לא נמר. אין זרק גיר והנה לא צרך מאתי. אני עץ חולת האחוז אשר בנות עץ החיים, שתול על יובל. חמסי וקבלי על קני היאורים אשר השיגוך במחפת שוא. אל צמרתי כי רחבה, ואל ענפיו כי רחבות, ואל חורשי כי מצל, ואל קמתי כי גבהה. השיאוך יכלו לך ליגעך להלאותך לצור לי שורשי אין, וענפים לא המה, וקומה לא כן, ופרי לא נמצא. עדי לא עוררנו בהגעת יונקתו ושלוח קצירך, והרגזתנו לעלות להיוודע שרשי המעט, ויובש וכמש עלי תאות פרי אל אשר לא נודע. ויום הזה נצבת אל עין המים בין משאבים, אשר עליו תצאנה היוצאות לשאוב. הפכין הגלילין והחביונות אל עין גנים נוזלים מן לבנון. ומה זה נשאת לכוף שרשיך הטובים ולשלוח עליותך להשקות אותן מערגות, מטע עין רוגל הניתן לכביסה, רפוש ודלוח לא עבר עליו לשקוע מימיו ולהציל עבדו מרגש מרפס ומדלח רגל אדם. ולו הואלת לישב לו על יד נהרותיך וינקי רבי קטפוך מים הגדול, אשר כל הנחלים אליו ילכון, כי עתה תבא לך אשר שאלתו, ותאמר אך תהו כליתי כחי כי תמצא עלי כמשים, ופריי נד וטעמו טפל. הנה מקור מים חיים לא מצאו לך, ומה ימצאך מקור אכזב ונחל יבש. יגיעוך יונקותיו ולא ינאוך, וארץ כבול תקרא להם. הנני החתום צעיר עם הנקוב על ספר משיחת החבר, המשלשל ברתוקות ממולאים בתרשיש פז וישפה משובצים אופיר במלואותם. אשר נקב ר' נתן בר' מכיר בר' מנחם בר' מכיר, הנודע במקומנו אמת נודע לטוב ומימיו אנו שותים ופריו לחכנו מתוק. והוא גזעו לא החליף, לא סגסג עליו, לא המיר פריו. אזן שמעה, אשרתהו עין ראתה, תעידהו הולך וטוב עם השם ואנשים, בלול בכל, במקרא ומשנה, תלמוד, הגדה ופיוט. הנני עוטר עטרת שלום ואמת, תבואהו ברכת טוב ושלום מאשר ברכתו שלום.
1
ב׳שאילותיו הגיעו לידי ורגז לבי בהן, כי קדמני בהן בדברים אשר לא הגיתי בהן לפני מלמדי, כי חסר לחם ועדי לבוש ורחיים בצוואר. שמשתי לפניהם וימי כלו אצלם, ומאשר שבתי פה לא עמדה לי שעה להקביל פניהם [מאבל] לחש וקשה, חוש מאחת זה לי עשרים וחמשה שנה. ראיתי באיגרת חביבי ששמע בהם דברים רבים ולא ישרו לי ומה תשירנה דברי, חדל שיחים וקט ושחים, את אשר יסרוני כליותי, ואף אם יגורתי ליבוש [לי יבוא]. את אשר עם יועצינו לא אכחד. ואם חפץ בי ורחש לבי דבר טוב יקחני חביבי אליו. אך אם אולי אקדר באחד הדין בחרירת סדקות, יוסיף הוא לחצוב לסתת בהן וירחיב לבא וממנו וממני יכונו יחד.
2