תשובות רש"י קנ״דTeshuvot Rashi 154
א׳מעשה בגוי אחד שהוציא ברזא מן החבית ולא החזירה בשוגג, שלא היה בקי בענין (יהו) [יהודים] והתיר [ר'] לשתות מה שבתוך החבית. ובלבד שתהא הברזא קצרה, שלא תהא הברזא עוברת עוביו של חור תוך חבית. וראה משכשך ליה בשמועה להוציאה, והוה ליה יין נסך. ולניצוק חבור לא חיישינן, דכי האי גונא לא הוי ניצוק חבור, כדמוכח בע"ז ומה שנפל למטה ודאי אסור, דנגע אע"פ שלא נתכוון לנסך אסור בשתיה, כדאמר' בע"ז ההוא דסליק לוליבא ונגע לוליבא ביין ואסר ליה בשתייה, וכן אמ"ר אבל אם בא גוי ונגע ביין ולא נתכוון לשום נגיעת יין, שלא היה יודע אם היה יין או לא מותר אפילו בשתייה וכההוא דר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי דהוו יתבי וקא שתו חמרא. אתא ההוא גברא ואמר ליה, [תא אשקינן] לבתר דרימא חמרא גוי לכסא איגלאי מילתא דגוי הוה ושריוה למשתי ההוא חמרא. דאמר רב אי סלקא דעתיה דרבנן כי הני חמרא שתו, דאמרי ליה לגוי, [תא אשקינן] אלמא דבשלא נתכוון לשם יין מותר.
1