תשובות רש"י קפ״טTeshuvot Rashi 189
א׳[א]: פעם אחת נפטר מת בחולו של מועד והיה ר' [לר'] לבוש חדש וחס עליו שלא לקורעו על המת. ורצה להפשיטו קודם יציאת נשמה, והביט בבית צואר חלוקו ומצאו שנקרע כבר על מת אחר, ונסתכל באיחוי וראהו רפה. ואמ' אין קורעין לא מתוך השלל ולא מתוך המלל אלא מתוך איחוי אלכסנדרי שהוא יפה וחזק, כדמפרש במועד קטן, ולקרוע מן הצד שלא במקום אותו איחוי לא היה יכול לכוין והניח לבושו החדש עליו וקרעו משום שמצוה בעליון, כדאמרינן היה לבוש עשרה לבושים אינו קורע אלא את העליון, על אביו ועל אמו קורע את כולן, וכשהוא קורע פונה פתיחת סרבלו כנגד לבו כדי שיראה הקרע לעגמת נפש.
1
ב׳[ב]: ובשעת הקבורה היו שם מוחים ואומרים שלא לומר צידוק הדין מפני המועד ואף לא קדיש מפני שהקדיש לא בא אלא בשביל הפסוקין של צידוק הדין. ועמד ר' ואמר צידוק הדין ועליו אומר קדיש, לפי שאין זה הספד וחילול המועד אלא הודאה וקבלת דין מן השמים.
2
ג׳[ג]: וכשחזר משם נכנס לבית האבל לנחמו [ולדבר על לבו והוא יושב] כדאמרינן התם, אבל אחרים מתעסקין בו לנחמו ולדבר על לבו והוא יושב על כסאו כשאר [בני] אדם ומקבל תנחומין: וקשה לר' לישב מחריש, כי מה תנחומין יש בשתיקה, ופותח ומדבר לאבל בדברי תנחומין כזה: ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וכי חסד הוא זה שמשלם לאיש כמעשהו, פורענות הוא זה, אלא משלם לאיש ממעשהו, כלומר מעסקי גופו ומעמלו אתה תשלם לו גמולו ונוטל בניו וגידוליו כדי לכפר עליו, והוא פדיונו, וזהו חסד גדול שאתה גומל לבריות. ולמד ר' מעולא דאמר בבבא קמא בהדיה תנחומא דבבלאי למה לי, דאמרי מה איפשר לן למיעבד, הא איפשר להון למיעבד עבדי. ואזל איהו ופתח בבית האבל: אל תצר את מואב, וכי תעלה על דעתך כו'. אלא שתי פרידות העתידות לצאת מהם, רות המואביה ונעמי העמונית כו'. בתו של ר' על אחת כמה וכמה, שאילו היתה ראויה לזרע ולהיבנות, תעמוד בעולם. ולכך אין להקפיד עליה. [ד]: ולא חש ר' להברותו סעודה ראשונה, שהרי אבילות לא חלה עליו עד לאחר המועד, ומה מקום להבראה זו. וכשעבר המועד שחלה עליו אבילות, כבר עברה סעודה ראשונה ובטלה ההבראה.
3
ד׳[ה]: ולאחר המועד ראהו מתעסק בתיקון חביותיו בימי אבילות ונמנע ר' מליכנס אצלו לנחמו. כי אמר לנו שאפילו על ידי אחרים בבית אחד אסור לעשות מלאכתו, ומה לי לנחמו ועבירה בידו.
4