תשובות רש"י קצ״גTeshuvot Rashi 193
א׳מעשה בשם רש"י ז"ל: מעשה באדם אחד שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו הכתובה והביאו לבית חתנות לפני הזקנים שאיחדו שם. ואחר שראו הכתובה עמד החתן וקידש ארוסתו ומינו עדים כשרים להיות עידי קדושין. ובא אחד מאותם העדים וחתם בכתובה וחתם גם את חבירו.
1
ב׳שמע רבי ואיקפד ואמר: שתי טעויות טעה אותו העד. אחת: שאין דינם של עידי קדושין לחתום בכתובה אלא עידי קנין שטר הכתובה צריכין לחתום בכתובה ולא עידי קדושין. ואחת: שחתם את חבירו, דאין עד חותם לעד חברו. שאין העדים חותמין אלא מפני שהיום הם כאן ולמחר ילך אחד מהם, או שניהם, במקום אחר ויביאו [בית דין] את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חברו. או שמא העדים אינם בעין שיעידו ויש בני אדם שמכירין חתימת יד העדים. ועכשיו כשמביאין שטר, שחתימתו מכתיבה אחרת, אין כאן הכרת יד העדים. או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראים לו חתימתן של שטר ושואלין אותו אם זה כתב ידו, אם אינו מכיר בחתימתו נמצא השטר פסול. וע"כ צריכין העדים לחתום כל אחד בחתימתו: ומתוך כך צוה רבי למחוק חתימת העדים, שלא תהא הכתובה שטר פסול. שהכתובה אינה מתקיימת אלא בחתימה שלא תהא חתימתה פוסלתה. וחתימת עידי כתובה וקנין כתובה הרי הוא כחתימת שטר, דכתובה אינה [אלא] כשטר בעלמא.
2
ג׳וכך הוא הקנין והחתימה: אחד מן העדים תופש כנף בגדו ונותן ביד החתן, דעד הוי במקום כלה שהוא כמו לוקח. וקימא לן כמאן דאמר קונין בכליו של לוקח ואתיא לן כלי מקרא דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו והחתן מקנה לה ע"י שהעד נותן בידו כל תנאי כתובה. וצריכין העדים לעיין בכתובה כדי לידע התנאים. ואם אין פנאי לכך, שואלין לחכם סכום התנאי של כתובה כפי מה שהוא, הן רב הן מעט, נ' או ק' ליטרין, והולכין וחותמין הכתובה. ואם אין שהות לחתום בו ביום, יכולין לחתום כל זמן שירצו, שלא אמרו חתימה בו ביום אלא בגט. דתנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, נכתב בלילה ונחתם ביום כשר, דחד יומא הוי אבל שאר שטרות וכתובה יכולין לחתום כל זמן שירצו, אלא כדי שלא יהיו מרננים קרובי הכלה שאין בקיאין בכך, על כן חותמין בו ביום משום הסר ממך עקשות פה.
3