תשובות רש"י ר״אTeshuvot Rashi 201
א׳מצאתי תשובת רש"י: ששאלת על אשה שעשתה שליח לקבל את גיטה ונתעצל השליח בשליחותו, ועשתה שליח אחר וקיבל זה השליח האחר גט שאינו הגון. וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל ונותן לו גט כשר. דעתי נוטה: שלא בטלה שליחותו [של ראשון בשביל שליחותו של שני], שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגילוייא גטה [דעתא בגיטא] ואינה כמבטלת בפנינו. ונחלקו בה רבי יוחנן וריש לקיש דתנן וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה ונתקדשה, אם שלה קדמה קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין. ואיתמר לא קדשה עצמה וחזרה בה מהו. ר' יוחנן אמר חוזרת, דאתי דבור ומבטל דבור [ור"ל אמר אינה חוזרת, לא אתי דבור ומבטל דבור]. ואיתותב ר"ל מדתנן פ' השולח, השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששילח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא, הרי זה בטל, טעמא דבטלה אבל גילויי דעתא לא אשכחן דמבטל. ועוד מדקתני אם מהשגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, והוינן בה פשיטא ומשנינן לא צריכא דמהדר עילויה [מעיקרא] לביטוליה, מהו דתימא כאילו בטליה מעיקרא דמי קמ"ל. ועוד דאביי ורבא פליגי בגילוי דעתא בגיטא והלכה כאביי דאמר לאו מילתא היא, וכ"ש [הכא] דליכא גילוי דעתא לבטולי אבל [אלא] לאהדורי בתר גירושין וכל הקודם קודם. ואנן סהדי דכל היכא דתתגרש ניחא לה שהרי כמה ימים חזרה אחר גירושין. ועוד דתנן בפסחים חבורה שאבד פסחה ואמרו צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצאו שחוט, והם לקחו ושחטו, אם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה. אלמא היכא דשלו נשחט ראשון אעפ"י שקדמה לקיחתן לשחיטתו קתני הם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה. אלמא אעפ"י שמחזירין לעשות שליחותן על ידי עצמן, לא בטלה שליחות מן השליח. שלמה בר' יוסף בלאנ"ט [בר' יצחק].
1