תשובות רש"י ר״בTeshuvot Rashi 202
א׳השיב רבינו שלמה זצ"ל: נראה בעיני האשה שמנתה שליח לפני עדים במקום אחד, ואמרה בפניהם הריני ממנה את פלוני שבמקום פלוני שליח לקבל גטי. והודיעו את השליח ונתרצה ששליחותו הוגנת. וכ"ש אשה זו שנטמאה בעכו"ם ונאסרה עליו, שליחותה כשר מכמה טעמים: האחד: מאחר שנאסרה עליו, זכות הוא לה שיוצאה מתחתיו, ואפי' לא מינתה השליח [ימסור] הבעל הגט ליד מי שירצה ויאמר כלשון הזה: זכה בגט זה לאשתי פלונית וה"ה מגורשת מיד בקבלתו של זה. דתנן האומר לשלוחו תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור ד"ר מאיר. וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים, שזכין לו לאדם כו'. והא עבד דגמר לה לה מאשה, כיון דזכות הוא לו וזכין לו שלא בפניו מקבלין אע"פ שלא מנהו העבד שליח. וה"ה לאשה היכא דזכות הוא לה. דעבד לא קיימא לן ביה טעם שליחות, אלא דגמר מאשה דכתיב בה שליחות. וקתני כה"ג הוי שליחות. ועוד דבעי מיניה רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כו'. מי אמרי' כיון דסניא ליה כלומר איכא דרחמא ואיכא דסניא. הלכך כי זכה לה ע"י אחר שלא מדעתה, מספקי' לה ומגורשת ואינה מגורשת. ואם מת חולצת ולא מתייבמת. שמעינן מינה דהיכא דודאי זכות לה כי הכא, מצי בעל לזכויי לה בלשון זכייה ואפי' לא מינתו. ואפי' לשאר נשים שגירושן חובתן. כיון שאמרה בפני עדים פלוני יהיה שלוחי לקבל, גילתה את דעתה שהיא חפיצה בגירושין מחמת איבה שביניהם. ומעתה זכות הוא לה ושלוחה גמור הוא, מאחר שנתרצה לעשות שלוחה. דלמאי ניחוש לה, דילמא כיון דלא ידעה ביה, אי צבי אי לא צבי, לא סמכה דעתה ולא הוי שליח. סתמא דמילתא לא משויא אלא מאן דידעה ביה דעביד אי משום דרחים לה, אי משום מצוה. דכה"ג אשכחן טובי גבי שלוחי הולכה. דההוא דשדר גיטא לדביתיהו א"ל שליח לא ידענא לה א"ל זיל הבה ניהליה לאבא בר מניומי דהוא ידעה וליתבי ניהליה. אלמא נעשה אבא שלוחו של זה הבעל, אע"ג שלא נדבר עמו פה אל פה והוי שליח. וטעם האוסרין איני יודע. מכל מקום ילמדו המגרש לומר לשונות הללו שתיהן התקבל וזכה בגט זה לאשתי פלונית, דהוה שליח ממ"נ. וצורנו יאיר עינינו בתורתו. שלמה בר' יצחק.
1