תשובות רש"י רל״אTeshuvot Rashi 231
א׳לפי דברי התובעים והמשיבים עליהם, כך נראה לי: אילו היה לוי שומר חנם על הממון הזה ומחמתו יצא עליו קול עושר והכביד עליו המושל לתובעו יותר, משאם לא בא ממון זה לידו, לפדות נפשו ולתת מן הממון שלשה מטובי העיר שהכבידו בפדיונו מחמת ממון זה, כדאמרינן ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא סליקו עליה גנביה, שקליה יהביה נהלייהו. אתא לקמיה דרבא פטריה, אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממון חברו הוא אלא אמר ר' אשי חזינא, אי אינש אמיד הוא, אדעתא דידיה אתו וחייב לשלם, ואי לא, אדעתא דכסא דכספא אתו ופטור. שהרי הפקדון גרם לו שיצאו עליו, עכשיו שקבלו למחצית שכר, יש עליו לשלם חצי ההפסד שבא עליו מחמתו כשאר כל אונסין. דקיימא לן האי עיסקא, פלגא מלוה פלגא פקדון, וההוא פלגא דמלוה כל צדי אונס שיבאו עליה חייב להחזיר, שבשביל שכר, שהיה מצפה בו, בא לו ההפסד: ומה שהוא טוען, שפטרוהו מכל אונס שיבא עליו מחמת מושל העיר ומשרתיו, אין דבריו נראין. שלא הורגלו שרי העיירות בכך ולא אסיק אדעתיה לאתנויי באונסא כי האי. ולא היה דואג שיתבע השלטון לכל אחד בפני עצמו, כי אין דרכו לתבוע אלא לכל הקהלה יחד, וכל אחד יפטור את ממונו על פי הגזרה בכל אשר הוא שם ועליו להביא ראיה בעדים שפירש להם אונס זה, כמו שהוא טוען שאמר להם, ירא אני שמא יצא עלי קול עושר מחמת ממון הזה ויכבידו עלי משא המושל ופקידיו. ואם אין לו ראיה לדבריו אלה, יתיישבו בדבר טובי העיר, כגון ר' יצחק ב"ר יוסף קרובי והנדיב ר' שלמה ב"ר יונה, לפי מה שראוהו מתחלה קודם שיצא ממון זה עליו, ויתבוננו במה שפסק המושל על עניים דוגמתו, ולפי מה שיראה בעיניהם שהכבידו עליו מחמת כן, יטילו חצי האומד על הפקדון, והשאר חייב לשלם: ומה שהוא טוען, שעל פיהם נתן מה שנתן, שמחלו לו כל שיתן בפדיונים, יביא עדים ויעידו כן, שהרי במעמד כל הקהל נאמר לו במערה כפי דבריו. ואם אמרו כן על דבר הפשרה הראשונה של ד' אלפים דינר, לא תעמוד לו על זאת בפדיון זה, שאילו יצאו ידי השר באותה פשרה, עדיין היה נשאר בידם הון רב. עכשיו שהוצגו כלי ריק, לא נאותו לו להחזיר על הפתחים והוא יפדה עצמו בממונם וחייב להחזיר כל מה שקבל משלהם. וכן מה שהמחה מבעלי החוב אצל הפקיד, חוץ מחצי האומד שכתבתי, והמעות והמשכונות, שנמצאו בתיבה בבית הגוי, חצי אחריותו עליו: ומחילת הממון שהם טוענים שמחל ממונם, בשביל לנתק את בעלי החוב מעליו אצל הפקיד כדי שיצא את ידיו. והוא אומר לא בשביל כן מחל, נאמן הוא על כך ובלא שבועה. שהרי על מנת כן נכנס תחילה לדבר שימחול קצת ויגבה מה שיכול, ולא ישביעהו שמחל יותר מדאי, שאין אדם משעבד עצמו לשבועה זו. וכל שכן שגברה יד הגוים שראו רוח המושל לרעה על הקהל ולא נחשבו בעיניהם והוצרכו למחול כדי לגבות. וצריך הוא להתעכב בעיר ולגבות את הממון הנותר בידי גוים, ככל מה שיתעכבו שאר הקהל, עד שיראו טובי הקהל שאין עכבתו מועלת לגבות. ואם אין לו ממה להתפרנס יתפרנס מן הממון, ואם לא ימחה את הלווים אצל אחד מן הנשארים בעיר ויצא: ומה שהוא אומר שאין לו מה ליתן, אם יש לו מטלטלין או ספרים כולן משועבדים לגבות מהם, ולמה שלא תשיג ידו יכתוב להם שטר חוב. ועל פי השבועה יתן כל מה שיש לו, חוץ ממה שאמרו רבותינו שמשיירין לבעל חוב מזון שלשים [יום] וכסות לי"ב חדש: ומה שטוענין ראובן ושמעון שהם חפצים שיברר לוי את דבריו בגזירה. לא ידעתי מה הוא, מה דבריהם. הם אומרים לו לברר, אם על מה שהוא טוען שפטרוהו מכל אונס שלטון, הם אומ' ישבע שכן ויפטר. יפה הם אומרים לו ויפטר מחצי האומד, שאני מטיל עליו לחייבו מחמת שהוא מצפה למחצית השכר. אבל לא יפטר מכדי מה שפסק המושל על שאר חבריו לחייבו.
1