תשובות רש"י רל״דTeshuvot Rashi 234
א׳תשובת המאור הגדול רש"י ז"ל.
1
ב׳השותפין שהטילו לכיס אחד וכל השכר לאמצע. ופירש אחד מהן לסחורה וממון השותפות בידו. ותפסוהו בעיר ואנסו הכל מידו ובפדיון גופו צריך ליתן [על הגליון: ממון] הון רב. ותובע את חברו ליתן מחצה בפדיון, כי שכרו לאמצע היה ויש לו לחלוק בהפסד. ואם לאו, יהא קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע.
2
ג׳דעתי נוטה שאין לו עליו כלום. שהרי לא קבל עליו שמירת גופו ולא שמירת ממונו. ודיו בהפסדו וקרוב להפסד ולשכר הוא זה. במה היה מצפה לקבל שכר בממונו שמסר בידו, והרי אינו תובעו בהפסדו כלום. וכששנינו קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע, לענין רבית שנינו, שנותן פרקמטיא או מעות לחבירו להשתכר בהם למחצה ואם יפסיד לא יקבל עליו כלום בהפסדו, זהו רשע שמלוה ברבית, שכיון שהאחריות של אונס ושל זולל [זול] על המקבל הוא. נמצא שהמעות מלוה עליו, וכל מה שזה נוטל במחצית השכר, רבית הוא, שהרי אין כלום מן הקרן עליו. אבל זה שאחריות ממונו על עצמו, דיו בכך ואין זה אלא מדת כל אדם. ואם מפני שהיה שותפו טורח בגופו ומסכנו על השותפות, אין לנו לחייבו על כך. דלא יהא אלא אפי' הולך בשליחותו בחנם וכל הנאה של משלח, אין שמירת גופו עליו. מקל וחומר דהשתא השאיל לו פרתו בלא גופו שחייב שואל באונסיה (אונסיה), השאיל גופו נפטר שואל מאונס פרתו שנ' אם בעליו עמו לא ישלם, אונסי גופו על אחת כמה וכמה. וכל שכן שאף בשביל עצמו היה הולך. וכן דרך השותפין לטרוח זה היום וזה למחר. אין לנו מהיכן לחייבו ואין צריך להביא ראיה וסמך לדבריהם הללו. שאם באנו לחייבו ולהוציא ממונו בידו, היינו צריכים למצא פתח לדברינו. אבל לפטרו מן הסתם הוא שלא חייבה [התורה] (תורה) את האדם לקבל עליו נזקי חברו אם לא על ידי צדקה וגמילות חסדים וכל ישראל שוין בדבר ושלום. שלמה בר' יצחק.
3