תשובות רש"י רמ״זTeshuvot Rashi 247
א׳ועל מה ששאלת: במי שקפץ ונשבע שלא לקיים גזרת הצבור ואח"כ גזרו עליו לקבל גזירתן. אם הגזרה חלה עליו בעבור שנשבע: כך נראה לי: שמי שנשבע לעבור על דברי צבור נשבע לשוא הוא. ואפי' התרו לו בר מלקות הוא. שזה שנשבע צלל במים אדירים והעלה חרס בידו, ולא נפטר מגזרת [הצבור] (הצבו) אם כדין גזרו ודבר שהסכימו כל הקהל. ואע"פ שקדמה שבועתו לגזירתן שהרי נשבע לבטל המצוה ולסור מחוקי ישראל, דהכי (כתי) [כתיב] הט אזנך ושמע דברי חכמים ולא עוד אלא שגורם שהצבור נפרשין (ממנ) [ממנו] וגוזרין עליו דבר יותר קשה מזה.
1
ב׳ומעשה באחד שקדש ריבה אחת ורצה לחזור וקפץ ונשבע שבועה חמורה, שאפי' גוזרי' עליו הקהל גזרות, שלא יקבל. וגזרו עליו הקהל גזרות שלא יכול לקיימם ונתרצה והכניסה, שאין לך דבר שעומד בפני [הציבור] (ציבור).
2