תשובות רש"י שפ״בTeshuvot Rashi 382
א׳הלב יודע טרד המצוי באגור ביקבים, על כן לצדק יכריעני אדוני ר' עזרא את קוצר מילי. וראשון דברים אני הנשאל שואל לו לשלום, ועל התוכחות הכתובות לא כדי אני להוכיח. אמנם אין מסרבין לגדולים והנני משיב להם לפי עטי.
1
ב׳מעידני עלי שמים וארץ שקבלתי מרבינו יצחק הלוי בשחיטת חולין בכל מקום ששנינו בה איסור בשר בחלב בנותן טעם, היה רגיל לומר לי לא גמרינן מהא מסכתא ולא עבדינן כוותיה. דהא סתמא מתניתין היא בע"ז דבשר בחלב במשהו, דתנן אילו אסורין ואוסרין בכל שהוא כו'. ומתורה הורה לי בשר בחלב במשהוא. ואני לא נתתי לבי אז לחקור בדברים, והלא רבינו לא היה שונה מסכת ע"ז. וכשבתאי לכאן ועסקתי במסכת ע"ז והבנתי מתוכה, שאי אפשר להורות ממנה בב"ח במשהו מפני כמה טעמים. חדא, דלישנא דמתניתין לא דייקא הכי, דקתני ואילו אסורין ואוסרין בכל שהוא. אלמא באיסורין עסקינן הבאין לחזור ולאסור את אחרים, כגון חתיכת בב"ח שנתערבה בחתיכות כשרות לאחר שנתבשל בחלב ונאסרה, דומיא דהנהו דקתני בהדה פטר חמור ועגלה ערופה שהו אסורין ואוסרין ואין שם היתר. ועוד מדתרצינן בגמרא תרתי אית ליה, דבר שבמנין ואיסור הנאה, ושמעינן מינה דבר שבמנין סבירא ליה דבטיל. ומדלא תנא חתיכות נבלה, שמעינן מינה עד דאיכא תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה. ואי בטיפה שנפלה על החתיכה, אמאי לא תבטיל האי טיפה. מי הויא דבר שדרכו לימנות. ע"כ לא מפרש אלא בחתיכה בחתיכות.
2
ג׳וכשחזרתי לגרמייזא דנתי לפני רבינו בכך ונומתי... דקדק אדוני בדברי ראובן אמתיים הם, ולא טעה אלא בדבר אחד שהראה... הפרק, והן המשניות עצמן דקדקו בלשונם שאינן סותרין זו את זו... מהפך הדבר לומר בחלב שנאסר כבר ונתערב בחלב היתר. ובחלב לא משמע, האיך יכול לימנות חלב, ולא משכחת לה אלא בחתיכה בחתיכות: ומה שאדוני מקשה האיך סוף איסור חמור מתחילתו, יבין לאשורו ואין לו תימה. קודם שיתן טעם זה עם זה אין כאן איסור, דדרך בישול אסרה תורה... ואסור אפילו יש בו אלף אם יש בו חשיבות, כגון דרכו למנות ואיסורי הנאה, שאילו שני טעמים אין מניחין אותן ליבטל: ומה שאמר אחי עורות לבובין ויין נסך ושאר הנמנין שם תחילת איסורן במשהו. לא נתן לבו לדברים, כולן קודם תערובתן אסורין הן, ובתערובתן הן אוסרין את שנתערבו בהן. אף בב"ח נמי, בנאסר קודם תערובתו כאילו עסקינן, ובתערובתן חוזר ואוסרן לחתיכות שנתערב בהן.
3
ד׳וראובן הכותב מכתב השאילה, ידעתי מי הוא והכרתי כתב ידו. וירא להזכיר שמו, כי חושדני לאויב לו. ואני לא כן אנכי עמדי. וגם ברכתו לא תעוכב אצלי חנם, ברכת טוב תבואתו ואני ראיתי בכתב שאילתו, ואילו אסורין ואיסורן בכל שהוא. לא כך הוא שנויה, אלא אילו אסורין ואוסרין בכל שהוא. ואין אדם יכול לומר, דאיסורן בכל שהן גרסינן ואתערובת קאי, והכי קאמר שנאסרו מחמת איסור משהו. לא זו הדרך, דתערובת מי מיקרו פטר חמור, מי מיקרו יין נסך ושיער נזיר. הלא אינו אלא היתר מחמת ספק נאסרים, והאיך אתה קורא אותן פטר חמור ושער נזיר. ומקובל אני, ואוסרין בכל שהן.
4