תשובות רש"י ס׳Teshuvot Rashi 60
א׳וזאת תשובת רבינו שלמה: יבושר שלום שר הבירה עמוד הימני נר ישראל רבינו יצחק הלוי.
1
ב׳על אודות הטלה שנשחט כראוי ולא בדקו, והוציא בני מיעיו והתיר המתיר. ובא מעשה לפני ר' מאיר ואסר. ואיני חלוק על ישיבתו, אך תורה היא וללמוד אני צריך כי הוריתי להיתר. וחלילה להצדיק האוסרין ולהחזיק עצמי בשגגת תלמיד עולה זדון, או כאוכל טריפה בספק, עד יבא אלי רבד ממורי: ואם באת להחמיר על בני המקום משום פרצותא דעבדי טבחי, או משום דקיימא לן בני מדינה דלא גמירי ככותאי דמו, אך טוב לעבדו. ואם, כיון הלכה לאסור ונותן טעם לדבריו, על זאת [אוכל בשרי] בשיניי: ואביא ראיות וטעמי היתר, שלא קבלתי שחילקו חכמים בין ספק סירכי ריאה לספק נקובי האם ופסוקי חוטין ונקובי דקין. דכי איבעיא לן מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא, ברובא דליתא קמן. ואהדר למיפשט אתיא מראשה של עולה ומשבירת עצם בפסח ומאליה תמימה. ופרכינן דילמא פלי ליה ובדיק ליה, פסח נמי דילמא מנח גומרתא עליה. אלמא כי איכא לספוקי ארובא, בכולהו נמי איכא לספוקי, וכיון דסמכי ארובא בשאר טריפות, בריאה נמי היכא דלא איפשר, כגון שכבר הוציא הריאה לחוץ, נסמוך נמי ארובא ונימא רוב בהמות כשירות הן: ואי משום דרמי בר אבא, דאמר בפ' אין צדין נטיעה דערלה מקטע להון דקצביא, התם ממתין ג' שנים של ערלה והדר ברביעית אוכל, והכא לא ימתין עד שיבדוק. הני מילי לכתחילה, כגון דעדיין לא הוציאו הריאה לחוץ ויכול להמתין ולברר אם יש בה טריפה, נראה אותו מיד, וכיון דסופו ליגלות, ימתין מעט. שאם יאכל תחילה ואח"כ יוציא הריאה ונמצא טריפה, נמצא שטריפה [אכל]. אבל אם הוציאו ריאה זו דלא איפשר לידע ואין בסופו ליגלות, לא החזיקה רמי בר חמא בספק [טרפות] מעולם: וע"ז מקובלני ממך הלכה רווחת חלב [בהמה] טריפה אסור, כמו ששנינו כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, מפני שכנוס במעיה. וזה תימא, אם שעה אחת קודם שחיטה אכלנו את חלבה [ולא] חששנו לספק סירכי ריאתה, וכי [מפני] שנשחטה והוציא הריאה בלא בדיקה, נאסר חלבה ונחזיק בה ספק איסורא ולמדינו רבינו מכאן, דהיכא דלא איפשר לאדם לבדוק, סמכינן ארובא. ודרמי בר חמא חומרא בעלמא הוא, ודווקא בדבר שסופו ליגלות מיד ולא נחלק [שום] אדם על רב [הונא].
2
ג׳ושמעתי שהשיב רבינו [דלא] אמר רב הונא, אלא כגון בא זאב ונטל את בני מעיים, והם שאר ספיקות חוץ מריאה. וכי איפשר לומר כן, הא ספק ריעותא מריאה גמרינן. דאיבעיא להו אי אינקוב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא [מהו], תלינן או לא תלינן, דהא תלינן בזאב. השתא ומה היכא דאישתכח [בה] ריעותא, משום דידא דטבחא ממשמשא תלינן ביה לקולא, היכא דהוציאה גוי או ישראל וממשמש [ביה] בכולה [מבעיא] [דמה לי ממשמש בכולה ומה] (מה) לי ממשמש במקצתה, וכ"ש היכא דלא אישתכח ביה ריעותא. ותו אם בא זאב ונטל ריאה, מי לא תלינן ביה. מי איתמר בא זאב ונטל [את הדקין] (דקין) בני מעיין תנן, וריאה בכלל בני מעיים, מה לי נקב זאב, מה לי נקב אדם.
3
ד׳ואל יוסיף מורינו על הטריפות דאי איפשר לקבל, דאם כן לא נאכל בשר עולמית. כי רוב פעמים נהגו פה הטבחים לדקור סכין בחלב הבהמה להוציא הריאה, ואין בנו למחות, [אם לא שנתן] (נתן) כל דמי הבהמה, כי אומרים שאל"כ לא היו יכולין למוכרה לגוים: ואם להחמיר על המקום באת, שהם כנענים טבחים ועמי הארץ ומקילין [בה], הרי אתה בית דין הגדול. אמנם ישען רבינו דבריו על ההלכה ולא לאסור לנו ספקות אחרות הנולדות בריאה, אם לא ראייה נכונה היא. וגזירתו חלה על כולנו ויתן לב למה שקבלנו ממנו. וחלילה למורינו לעשות סניגרון לדבריו, בבא לפניו דברי אמת ע"כ.
4