תשובות רש"י ס״בTeshuvot Rashi 62
א׳וזה אשר השיב רבינו ר"י בר' יהודה ממגנצא ז"ל איש חיל רב פעלים. חביבי נעימי ידידי רבנו שלמה בר' יצחק ז"ל ישא משאת שלומים וברכות עד בלי די
1
ב׳עיינתי בנמוקי הנשתון והבנתי שהשוה דעתו על המפליאים. ופליאה זו בעיני, לפי שמחזקני בו שהוא בקי בחדרי תורה ובדבר הזה לא כון שמועותיו שחמודי אמר שהריאה בכלל בני מעים, מדלא קאמר בא זאב ונטל את הדקין. יבין חמודי שודאי לא שאל ר' אבא לרב הונא בא זאב ונטל בני מעים מהו, זולתי בהללו שהעמידם רב הונא בחזקת היתר, דהיינו בשאר טרפיות שאינ' בריאה. ועוד שהרי אין ריאה בכלל בני מעים, דהא ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרויהו מקיפין בריאה, ורבה ורבא דאמרי בקנה. אם איתא דריאה בכלל בני מעים, לא אצטריך ליה לר' יוחנן למימר מקיפין בריאה, אלא ש"מ דלא הויא בכלל בני מעים. ומתני' דקתני נקבו הדקין, ולא קתני נקבו בני מעים, משום דבעי למתני כל חד וחד באנפי נפשיה, וקיבה והמסס ובית הכוסות וכרס ודקין, דכלהו הוו בכלל בני מעים ולא הריאה.
2
ג׳ומה שבא ידידי לדון מחלב שמותר באכילה אפילו סמוך לשחיטה, ואין חוששין שמא תמצא טרפה. אין הנדון דומה לראיה. דחלב רחמנא שרייה בחיי הבהמה אע"ג דאתי מן החי, מש"כ באברי הבהמה דאסירי מחיים. הלכך הנהו אברים, כגון כלהו בר מריאה, דכי נשחטה [הבהמה] הוו בחזקת היתר ולא בעין בדיקה, שריין. אבל ריאה, דכי נשחטה [הבהמה] נמי לא הויא בחזקת היתר, דהא בעיא בדיקה, כי לא נבדקה, כולי עלמא מודו דאסירא.
3
ד׳ומה שכתב חמודי, דרמי בר חמא קודם הפשט ונתוח, שמא תמצא טרפה בבני מעים לא כן קבלתי, אלא כי קאמר רמי בר חמא, כגון דפתח הבהמה, ואפילו הכי אסור לאכול הימנה קודם הפשט ונתוח, כדרך שאסור להקריב את העולה קודם הפשט ונתוח. ופריך התם במסכת ביצה אי לימא לאפוקי מדרב הונא דאמר נשחטה הרי היא בחזקת היתר דלא בעי הפשט ונתוח. והא כדרב הונא תניא, דתניא ר' עקיבא אומר כזית חי מבית טביחתה, מאי לאו מבית טביחתה ממש, דהיינו בלא הפשט ונתוח. ומשני רב משרשיא ממקום אכילתה, דהיינו בני מעים של קצבים שמפשיטים ומנתחים ואח"כ מוציאים בני מעים לחוץ. ופריך הא תני ר' חייא מבית טביחתה ממש דהיינו קודם הפשט ונתוח, כלומר בריאה, ולא מחזיקינן בה רעותא משאר הטרפיות כדרב הונא. ור' עקיבא אתנא קמא קא מהדר דקאמר כדי לאכול ממנו כזית צלי מבעוד יום, דאלמא בעי הפשט ונתוח וצלי, אלא די בבדיקה, ולאכול כזית חי מבית טביחתה דהיינו קודם שיספיקו להפשיט ולנתח ולצלות, אבל בלא בדיקה כ"ע מודו דאסור. ואפילו לגבי אורח ארעא איכא למיסר מדרמי בר חמא, דאמר נטיעה מקטעת רגליהון דקצבאי. וכ"ש בלא בדיקת ריאה דאסור, דהוי ספק איסורא דשכיח. ודכוותה הא דתניא מנין שהאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה, ת"ל לא תאכלו על הדם וכו', וממתין לה עד שתצא נפשה. וקמ"ל דאפילו ע"י בדיקה, כגון דפתח לה ובדק ונפח הריאה בתוך הבהמה קודם שתצא נפשה, דאסור לאכול וצריך להמתין עד שתצא נפשה.
4
ה׳ואם תאמר היאך אפשר לפתחה ולבדוק ריאתה ולנפחה בעודה בבהמה קודם שתצא נפשה. הרי מצינו תימה גדולה מזו, דא"ר יוסי שונין ישראל בטמאה וגוי בטהורה, דהיינו ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת, וגוי ששחט בהמה טהורה לישראל ומפרכסת, צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר. ואקשינן למ"ל הכשר, סופו ליטמא טומאה חמורה. וכל שסופו ליטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר, דתניא דבי ר' ישמעאל כו'. ומשנינן אמר חזקיה הואיל ויכול לגוררה ולהאכילה לכלבים ולהעמידה על פחות מכזית קודם שתצא נפשה, דלא הוי סופה ליטמא טומאה חמורה, הלכך צריכה הכשר ממקום אחר. והשתא י"ל אם יכול להעמידה על (כזית) פחות מכזית קודם שתצא נפשה, כ"ש שיוכל לבדוק ריאתה קודם שתצא נפשה.
5
ו׳ומה שהביא ראיה מדתלינן בידא דטבחא, אדרבה משם אני מביא ראיה לדברי. דכיון דכי אנקיב היכא דממשמשא ידא דטבחא תלינא בטבחא, הכי נמי כיון דלא אבדקה בעודה בבהמה והריאה עלולה היא בסרכות, חיישינן דלמא [ממשמשא] בה [וסרכי] (סרכי) דקוקי הות [בה] ואנתיקו ע"י משמוש ידא דטבחא כשהוציאה לחוץ, ולא ידיע וספק דאורייתא לחומרא.
6
ז׳ודקא אמרת מתשע חניות, הא לא דמיין אלא לרישא ואינו יודע מאיזה [מהן] לקח, ספקו אסור. והלוקח עשר בהמות מן השוק, מלתא דשכיחא הוא דתרי או תלתא מניהו, טרפות הויין. ואע"ג דבעלי חיים נינהו ופרשי, אפילו הכי כלוקח מן הקבוע דמי וספקו אסור. דתנן כל הזבחים שנתערבו בהם מן החטאות המתות או משור הנסקל, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. ומקשינן, ונמשוך ונקרב חד, ונימא כל דפריש מרובא פרשי ומשני ה"ל קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אלמא אפילו בעי חיים קרי ליה קבוע.
7
ח׳ודקא אמרינן מי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין בבית דמותרין, היינו משום דהוי רוב טבחי ישראל, וק"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, וכשחוטים בפנינו דמי, והיינו דרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת אבל גבי בדיקה, הוי ספק איסור דאורייתא ולחומרא, דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן לשחוט, ואין מומחין לבדיקה. ודקא אמרינן הא הפילה הוא כשירה, משחיטה הוא דקאמר, אבל לעולם צריך בדיקה.
8
ט׳ועוד מצאנו בהלכות בדיקה שסדרו הראשונים שמתחילות עמד וימודד ארץ וכתוב בה: כך פירשו רבותינו י"ח טריפות אין צריך לחזר אחריהם עד שיבואו לידך, חוץ מן הריאה שבה שבעים מיני טרפיות והרי חזקה היא, שהשוחט הרבה בהמות ימצא חציין טרפות או יותר מן הריאה, אבל משאר טרפיות לא תמצא אחת מני אלף. ואחר שבדקה מבפנים צריך להוציאה לחוץ ולבודקה משום או נמוחה או נקובה ומשום דברים אחרים הרבה עכ"ל. הא למדת שאם הוציאה קודם בדיקה, או שלא נפחה, אסורה מספק. נאם יצחק ב"ר יהודה נ"ע.
9