תשובות רש"י ע״גTeshuvot Rashi 73
א׳כתב שן סלע ומצודה סלה ישכון ויתלונן שלאנן ושליו,, להעמיד נצח פינת מוסד מופלג ומופת הדור למשענת חסד. ותלו עליו כל כבוד תפוצות הגולה, הנסמכים עליו ומטוללים בכנפיו ומתהדרים במרום קיצו יער כרמילו, ראש ישיבת גאון יעקב רבי שלמה בר יצחק, שמו וזכרו לא יסוף ופריו לא יתום לחדשיו וכבר צמחו ארוכה ורפואה כחשק שני שמעיו: עזריאל בר' נתן ויוסף ברבי יהוד', צמאים לו לתשוקה רבה לצקת מים על צמא ונוזלים על יבשה, למען יוצק רוח על זרעו וברכה על צאצאיו לחלות את רבינו באנו לצאת פנאי לשעה להאיר עינינו בשנים ושלשה דברים אשר באו לידינו, ומורינו ורבינו יעמידנו על האמת ועל הנכוחה.
1
ב׳[א] ילמדנו רבינו: האשה שעשתה שליח בעדים לקבל גטה ונתעצל השליח בשליחותו או נטרד, ואם אפשר ללכת למקום המגרש. מהו שתבטל שליחות הראשון ותמנה שליח זריז ומשובח. מי אמרינן מדאיפסק, אתי דבור ומבטל דבור, או דלמא זכות הוא לאדם שמוציא שנואתו מתוך ביתו וכיון דזכין לאדם שלא בפני עדים, מכי מינתה שליח הראשון לקבל גטה אי אפשר לחזור בה ולבטלו... יליף מרנא....
2
ג׳[ב] ועוד יאיר עינינו: אשה העומדת כאן יכולה לימנת שליח במדינת הים לקבל גיטה מיד בעלה, אע"פ שלא אמרה לו פה אל פה התקבל גטי אלא ע"י כתב ודיוקנא מינת' שליח בעדים. אמנם מצאנו בהלכות גדולות לשון זה: עגונא דאתיא לבי דינא ואמרה, הוו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבולה לה גטא מן בעלי. וכתבי' לבי דינא למדינת הים ומשויה ליה תו בעל לההוא שליח שליח לקבלה. וכתב גטא ויהיב ליה עד דנפל גטא לידא דשליח, אם נקרע או נשרף, מגרשא הדא עגונה. כך כתוב שם. עתה ידיענו רבי סוד דעתו ונמקו אשר עמו.
3
ד׳[ג] ועוד יאיר עינינו: המשלח לחברו ע"י ארמאי גדיים ועופות שחוטים בלא סימן וחותם מהו, אמרינן מותרין מההוא הרי שאבד גדייו ותרנגוליו בשוק כו'. ומסקנא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. אז נחמיר לחוש שמא הגוי שחטו, או לא נחוש, דהא קיימא לן חיתוכא דגוי מידע ידיע, כ"ש דשחיטת גוי מידע ידיעא. בחסדו, אל יהי עליו למשא, כי פשעינו וחטאתינו לא נכחד בא מעשה לידינו והתרנו. והתלמידים מזזדדין בדבר. על שלשה אלה יעמידנו רבינו. כי על כן שכרנו זה עדיו ושלומו וברכתו וחייו יגדיל מלך ישראל אמן.
4
ה׳[א] וזאת תשובתו שהשיב להם זה כמה שנים ויש ממנה להשיב ראיה. האשה שמינתה שליח בפני עדים במקום אחד ואמרה בפניהם הריני ממנה את פלוני שבמקום פלוני שליח לקבל גטי, והודיעו את השליח ונתרצה, שליחותו הוגנת. וכל שכן אשה זו שנטמעה בגוים ונאסרה עליו, שליחותה כשר בכך מכמה טעמים: האחד, מאחר שנאסרה עליו, זכות הוא לה שיוצאה מתחתיו. ואפי' לא מינתה שליח, ימסור הבעל הגט ליד מי שירצה ויאמר בלשון זה: זכה בגט זה לאשתי פלונית. והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה. דתנן האומ' [תן] גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בגטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים, שזכין לו לאדם כו'. והא עבד דגמר לה לה מאשה, וכיון דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו ומקבלין, ואע"פ שלא מינוהו העבד שליח. וה"ה לאשה, היכ' דזכות הוא לה. דעבד לא קיימה ליה ביה טעם שליחות, אלא דגמר מאשה דכתיב בה שליחות, וקתני דכי האי גוונ' הוי שליחות.
5
ו׳ועוד דבעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו. מי אמרינן כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו, או דילמא זימנין דרחמא ליה. א"ל תנית' חוששין לדבריה כו' כלו' איכא דרחמא ליה ואיכא דסני ליה. הלכך כי זכה לה ע"י אחר שלא מדעתה מספיקינ' לה מגורשת ואינה מגורשת, ואם מת חולצת ולא מתיבמת. שמעינא מינה, דהיכא דודאי זכות הוא לה. כי הכא, מצי בעל לזכויי לה בלשון זכייה ואפי' לא מינתו ואף לשאר נשים שגרושיהן חובתן, כיון שאמרה בפני עדים, פלוני יהא שלוחי לקבל, גילתה את דעתה שהיא חפצה בגירושין מחמת איבה שביניהם. ומעתה זכות הוא לה ושלוחה גמור הוא מאחר שנתרצתה ליעשות שלוחה. דלמאי נחוש לה, דילמא כיון דלא ידעא ביה, אי צבי אי לא צבי, לא סמכה דעתה ולא הוי שליח. סתמא דמילתא לא משוי שליח אלא מאן דידעה ביה דעביד דעתה, או משום דרחים לה או משום מצוה, דכה"ג טובא אשכחן גבי שלוחי הולכה. דההוא גברא דשדר גיטא לדבתייהו אמר ליה שליח לא ידענא ליה. אמר ליה זיל הבי נהליה לאבא בר מניומי, דההוא ידע לה וליתביה נהליה. אלמ' נעשה אבא שלוחו של זה הבעל, ואע"פ שלא נדבר עמו פה אל פה והוי שליח. וטעם האוסרים איני יודע. ומ"מ להרויח הדבר ילמדו את המגרש לומר לשונות הללו שתיהן, התקבל וזכי בגט זה לאשתו פלונית, דהוי שליח ממה נפשך. וצורינו יאיר עינינו בתורתו. שלמה בר יצחק.
6
ז׳[ב] וזה אשר השיב רבינו על דבר אגרת שאלות של מעלה: כחי תש ופי נאלם מלספר תלאות העוברות עלי גל אחר גל. על כן רפה ידי מלכתוב לקרובי ר' עזריאל ולחביבי וריעי ר' יוסף תשובה על דבריהם בכתב ידי. והנני קורא מפי לאחד מאחי והוא כותב. הנני משיב להם על עסק הגט. כבר עברו שנים שנשאלתי על אשת איש שנשתמדה ימים רבים ונאסרה על בעלה, ולאחר ימים שבה מדעתה ולנהוג בדרכי ישראל. והוצרכה לגט, ובעלה במקום אחר, ואי אפשר לה אלא א"כ תעשה שליח לקבלה אחד מבני העיר שבעלה שם. ונשאלתי על הדבר, ומה שהשיבותים צויתי לכתוב לכם כאן, ועודני עומד בדברי.
7
ח׳וששאלתם: השליח הראשון שנתעצל בשליחותו והרי היא צריכה למנות לה שליח אחר. ועלה בלבם לומר, שמא זכות הוא לאדם שמוציא שנואתו מתוך ביתו וזכין לו לאדם שלא בפניו.
8
ט׳תמהתי על שאלתם. וכי מה זיכתה זאת לבעלה על ידי השליח, והלא לעצמה עשאתו שליח ולא לבעלה. אין כאן משום זכין ולא משום חבין, שהרי אין השליח הזה קונה לבעל כלום אלא לה. ואפי' בגרושין זכות לבעל אין זה שלוחו לא לזכות ולא לחוב, וכ"ש שאין הגרושין הללו זכות לו.
9
י׳[ג] על דבר העופות שהובאו שחוטין ביד הגוי בלא סימן וחותם, ובא מעשה לפניהם והתירו. אין לי ראיה להתיר, שכשנחלקו רבותינו על מי שאבדו גדייו ותרנגוליו ובא ומצאן שחוטין, לא נחלקו אלא במקום שכל הטבחים ישראל. ותדע, שהרי טעם המתיר לפי שרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן. ואם בעיר שרובה גוים אמרו, מה הטעם הזה. גוי, מה לי מומחה ומה לי אינו מומחה, שהרי שחיטתו נבילה. ואחרי שידענו שהערביים והרבה אומות שוחטין ואין שחיטת ישראל נכרת בין שחיטתן, לא מצינו שחלקו רבותינו בין ארמאי לארמאי. והם סמכו על חיתוכ' דגוי מידע ידיעי, בטוח אני שלא בא התקלה ע"י בהמתן של צדיקים, וכ"ש על צדיקים עצמם. ומכאן ואילך אל ינהיגו כן. וצורנו יעמידנו על האמת ועל הטוב. שלמה בר יצחק.
10