תשובות רש"י ע״בTeshuvot Rashi 72
א׳מי אנכי חדל אישים ושפל להכניס ראשי אצל הר גבוה ותלול, המחלק שלל לאגפיו בשורות [בשילוח] ענף ועשית פרי. ומה עלתה על לב רבינו הזקן ראש נדיבי פאתי יעקב ר' דורכל להזקיק צעיר לימים לענות על ריב אמר לי לבי מאשר יקרתי בעיניו מאז חבבני ובא להתפנק בבנו קטנו לתהות בקנקן ריקן. אולי לחכמה [אחכמה] להשיב נכוחה ויקרא מורי עלי, חכם בני [ושמח] לבי על הדברים הכתובים אני כותב לפניהם מה דעתי נוטה.
1
ב׳לוי שהיה לו שותפות עם [האחים] ראובן [ושמעון], ומת ולו בת, והשיאוה אמה ואחיה ליהודה, בנו של ראובן, ופסקו לו בנדונייתא ליטול חצי חלקם באותו שותפות שיש להם עם אביו ושמעון אחיו. ושמעון זה נתמצע בדבר לשדך ביניהם ומת גם ראובן לאחר נישואי בנו. והנה השותפות רובו ביד [שמעון אחי] ראובן ותובעו יהודה בן ראובן חלקו, שזיכתה לו חמותו בשותפות. ושמעון משיבו: יש מן השותפות ביד חמותך ובנה, יביאו הם מה שבידם ולחלוק אני עמהם. אחזיק אני מה שבידי ולא אתן להם, ולא לבאי מרשותם כלום. אני אין לי שותפות עמך, צא ותבע נדונייך אצל חמותך ואצל הקבלנים שנתערבו עליה. וזה אומר: מאז נשאתי האשה ואתה ידעתה ונתמצעת בדבר זה, זכיתי בממון שפסקו לי ונעשיתי שותף ליטול [חלק שישי] ואם חמותי נוהגת עמך שלא כשורה, אין לך לעכב את שלי בשביל חלקך שבידה. שכשזכתני בממון היה רוב הממון ביד אבא ובידיך, ואין בידה אלא דבר מועט ולאחר מיכן השבחתו. ובשביל שבח הכא לאחר מיכן שאתה עורר עליה, תעכב את שלי שזכיתי בו קודם לכן. והיא סלקה עצמה מכל וכל ובאה לחשבון והוברר לה חלקה. ומי [יבריחם מחציי] בכל אשר הוא שם. כלך אתה אצלה ותבע תביעתך: וזה אומר: אם בשביל ששידכתי לך באשה, תאבד את זכותי להיות חמותך מחזקת במה שבידה, ואתה תבא [מכחה] ותטול חלקך משלי. לא כל [הימניך] ולחשבון לא באתי עמה, ושולטת היתה בשותפות באותו העת יותר מעתה.
2
ג׳דעתי נוטה: אם נכנס ויוצא ונשא ונתן יהודה זה באותו שותפות ומתעסק בו בשביל עצמו עם שמעון כדרך שותפין. ושמעון ראוהו מכניס ומוציא והאמינו בממון ויצא ונכנס עמו, כבר קבלו שמעון להיות שותף עמו ואין יכול לומר אינך שותף לי. דגלי דעתא דשותפא אית ליה, ואע"פ שמגיעו להפסד בדבר, על כרחו כבר קבלו עליו. ולא דמי לבני חבורה שהיו ידיו של אחד מהם יפות, ולא [עוד אלא אפילו] חמשה ועשו סיבולת דהתם איהו מפסיד להו, הכא לאו איהו שקיל מיניה מידי, האלמנה גוזלת את שניהם לפי דבריו. לפיכך צריך לחלוק ליה הששית במה שבידו, ועל הנותר ידינו עם האלמנה. אבל אם [לא] היה נכנס ויוצא ומתעסק עמו בשותפות מחמת עצמו, ובא עליו עכשיו מכח הרשאה שהרשתהו חמותו בחלקה ומכח שטרי פסקתא דבכמה אתה נותן לבנך כך וכך ועמדו וקדשו וקנו, ואמר זכיתי מאותה שעה ועל כרחך אני שותפך, וכל שכן שעל ידך נחתם דברינו להתקיים, אין זה טענה לזכות. אמת שזכה על ידי קידושין בממון בכל מקום שהוא בין להפסד בין לשכר, ושאין חמותו יכולה לחזור בה. ואם היה שמעון זה מעכבו בשביל עסק שהיה לו עם האלמנה ובנה מקידושין של זה, ולהלן ממון אחר, לא היה יכול לעכבו ולומר לו לאו בעל דברים דידי את. אבל עכשיו שמחמת טענה עצמו [אותו ממון] שבידה בא שמעון זה על יהודה, ואמר יש בידה כדי חלקה וחלקך, ולא כל הימנה להוריד אחרים תחתיה במתנתה לבא מכחה, ולהיות כח שלהן יפה מכח עצמה. טענה גדולה היא זו ולא עדיף מגברא דאתי מיניה. אילו באו האלמנה ובנה לחלק עם שמעון במה שבידו, כלום היו יכולין להחזיק במה שבידן ולומר לזה, חלוק אתה לנו. אף זה הבא ברשותם נכנס תחתיהן, ולא יפה כחו משלהן. שהרי שמעון זה לא קבלו עליו שותף לחלוק [עמו], [וחמותו] שזכתהו בחלקה, מה לו למחות, יבואו לחשבון ויטול חלקו וחלקה. ואע"פ שערער זה מחמת שבח הבא לאחר מיכן, (היא) תביעה מוקדמת היא זו. ומאז שנשתתפו יחד נשתעבד כל הממון זה לזה, למלאות עודפו של זה את חסרונו של זה. דאמרי רבנן עיסקי להדדי משתעבדי, וכל זמן שלא חלקו היתה השותפות משועבדת לכל, שעל מנת כן קבלו מתחלה.
3
ד׳[ומה] שטען יהודה שבאו עמה לחשבון לפני הנשואין ובירר לה חלקה, לא נתבררו הדברים ככל הצורך. אם טען שבאו לחשבון לדעת כמה מגיע לחלקה, ומה עולה חלק נדוניית בתה כדי לכותבו בכתובתה, ואותו חילוק שטען שסלקה עצמה מכל וכל, אינה חלוקה גמורה אלא נסתלקה מחלק ששי והמחתהו לחתנה והשותפות לא בטלה. בכל זה לא איבד שמעון את זכותו שלא קיבל עליו שותפתו, ולא נסתלקה החמות מליטול [ממה שביד] (ביד) שמעון, ושמעון ממה שבידה, ושיעבוד השותפות קיים כבתחלה.
4
ה׳ואם כה טען שסלקה עצמה מן השותפות לגמרי, שבאו למיצוי החשבון ולא נמצא בידה אלא מחצית חלק בעלה ונסתלקה סלוק גמור בחלוקה, ואין לשמעון עוד במה שהשביחה כלום. [אילו] היה שמעון מודה, היו הדברים קיימין ואע"פ שלא בעדים חלקו, דקיימא לן לא איברו סהדי אלא לשקרי אבל עכשיו שאין שמעון מודה, וטוען שלא היתה באותו חשבון, ישבע שלא נחלק אותו שותפות מדעת שניהם. ואינו יכול לומר לא אשבע לך, לאו בעל דברים דידי את. שאפילו אינו מודה שהיא שותפו בעל דינו הוא, דלא גרע מהבא בהרשאה, שמכח האלמנה ובנה הוא בא. ויש תימה, מאחר שהאלמנה ובנה בעיר ושלשתן שותפין בדבר, למה לא באו בדין ותחלוק היא במה שבידה. ויש לחוש לדין מרומה, שמא קנוניא היא בין חתן וחמותו להפסיד את שמעון ואת יורשי ראובן: וצורינו יצילנו מעונש הדין ויצא דין אמת לאמתו ואיש במקומו יבא בשלום: שלמה ב"ר יצחק.
5