ספר מקבים א ד׳The Book of Maccabees I 4
א׳ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים.
1
ב׳ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים.
2
ג׳וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה.
3
ד׳ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה.
4
ה׳וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם.
5
ו׳ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו.
6
ז׳ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם.
7
ח׳זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו.
8
ט׳קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו.
9
י׳למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.
10
י״אויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות.
11
י״בויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה.
12
י״גויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.
13
י״דויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור.
14
ט״והישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה.
15
ט״זהנה גורגיאש וגדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד.
16
י״זעודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר.
17
י״חוישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה.
18
י״טויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים.
19
כ׳וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר.
20
כ״אואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
21
כ״בויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל.
22
כ״גוהגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם.
23
כ״דוישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך.
24
כ״הויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים.
25
כ״וויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור.
26
כ״זויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו.
27
כ״חוירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.
28
כ״טברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו.
29
ל׳תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם.
30
ל״אתן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם.
31
ל״בלמען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.
32
ל״גויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש.
33
ל״דוירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה.
34
ל״הוידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
35
ל״והן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
36
ל״זוייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון.
37
ל״חויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב.
38
ל״טויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד.
39
מ׳ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה.
40
מ״אויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש.
41
מ״בויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא.
42
מ״גויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות.
43
מ״דותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו.
44
מ״הויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון.
45
מ״וויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.
46
מ״זוישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו.
47
מ״חויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים.
48
מ״טוישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש.
49
נ׳ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה.
50
נ״אויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט.
51
נ״בויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים.
52
נ״גויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה.
53
נ״דויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם.
54
נ״הויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות.
55
נ״וותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.
56
נ״זויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
57
נ״חויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה.
58
נ״טויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.
59