תקון מדות הנפש ב׳:ב׳The Improvement of the Moral Qualities 2:2

א׳מִדַּת הַשִּׂנְאָה

ב׳הַשַּׁעַר הַב' בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי מִי שֶׁיִּשְׂנָא בְּנֵי אָדָם יִשְׂנְאוּהוּ גַּם הֵם. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁתִּגְבַּר עַל נֶפֶשׁ אָדָם הִיא מַזֶּקֶת אוֹתָהּ הַרְבֵּה מִפְּנֵי שֶׁמַּגִּיעַ עִנְיָנָהּ לִשְׂנֹא אֶת הַמַּאֲכָל וְאֶת הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר בָּהֶם חַיֵּי רוּחוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר מְבִיאָה אֵלָיו מִן הַהֶזֵּק מִשִּׂנְאַת בְּנֵי אָדָם וּכְשֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּשׁוּב לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וְהִנֵּה יָדַעְתָּ מַה שֶּׁאָמַר בְּאַמְנוֹן (ש"ב י"ג ט"ו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתְךָ לְדָבָר יִפְנֶה עֵת פְּנוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁתַּאֲמִין בַּעֲצַת הַשּׂוֹנֵא וְהָאוֹיֵב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כ"ז ו) נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. וּמִסְּעִיפֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַהִתְהַפְּכוּת וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּגְנוּת בְּעָלֶיהָ.

ג׳וּכְבָר אָמְרוּ כִּי הַהֲפַכְפָּךְ אֵינוֹ עוֹמֵד בְּעִנְיָן, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ אוֹהֵב, וְעִנְיָנָיו מִשְׁתַּנִּים תָּמִיד וְאֵין הַדְּאָגָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שָׁם י"ב כ"ז) לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. וְתֵדַע כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מַרְאִים הָאַהֲבָה בְּמִלּוֹתָם וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שׂוֹנְאִים גְּמוּרִים בַּמַּצְפּוּנִים וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא תַּאֲמִין בָּהֶם כְּמ"ש (שָׁם כ"ו כ"ד) (בִּשְׂפָתָיו) [בִּשְׂפָתוֹ] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲלִיק לְךָ לְשׁוֹנוֹ וּמְדַבֵּר לְךָ רַכּוֹת אַל יַטֶּה לִבְּךָ אֵלָיו כְּמ"ש (שָׁם כ"ו כ"ה) כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֵן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת בְּלִבּוֹ. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָה יוֹאָב לְאַבְנֵר וְלַעֲמָשָׂא שָׁלוֹם וְאַהֲבָה עַד שֶׁהֲרָגָם. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם עַד שֶׁהֲרָגוֹ. וְאָמְרוּ מִי שֶׁזָּרַע הַשִּׂנְאָה יִקְצוֹר הַחֲרָטָה וּמִי שֶׁהוּא נוֹהֵג הַמִּנְהָג הַזֶּה מֵרֹעַ לֵב בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי אָדָם כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּנְהַג כֵּן בֵּינוֹ וּבֵין אֱלֹקָיו וּכְאִלּוּ הוּא מְפַתֶּה אוֹתוֹ בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּבְלִבּוֹ עִנְיָן אַחֵר. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ל"ח ל"ו) וַיְּפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְסוֹקְרַאט הָיָה מְצַוֶּה תַּלְמִידָיו הִשָּׁמְרוּ מִמִּי שֶׁיִּשְנָאֵהוּ לְבַבְכֶם כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם כַּמַּרְאוֹת וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כ"ז י"ט) כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם וְהַנְּפָשׁוֹת מִשְׁתַוּוֹת. וְהָרַע שֶׁבְּמִינֵי הַשִּׂנְאָה וְהַקָּשָׁה שֶׁבָּהּ — שִׂנְאַת הַקִּנְאָה. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי: הַטּוֹב שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁתַּחֲשׁוֹב בּוֹ עַל עִנְיַן שׂוֹנְאֶיךָ, שֶׁתָּשִׁיב אֶל אַהֲבָתְךָ אִם תּוּכַל.