תקון מדות הנפש ג׳:ב׳The Improvement of the Moral Qualities 3:2

א׳מִדַּת הַדְּאָגָה

ב׳הַשַּׁעַר הַב' מִן הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַדְּאָגָה. זֹאת הַמִּדָּה הִיא נִמְצֵאת בַּנֶּפֶשׁ בְּהִמָּנַע תַּאֲווֹתֶיהָ וְשֶׁמָּא תְּבִיאֶנָּה אֶל שַׁעֲרֵי מָוֶת כְּשֶׁתִּפָּקֵד מַה שֶּׁהִיא אוֹהֶבֶת. וְכַמָּה קָשָׁה הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁהִיא נִכֶּרֶת וְכַמָּה רַע עִנְיָנָהּ כְּשֶׁהִיא גּוֹבֶרֶת, וּכְבָר אָמְרוּ כִּי הַדְּאָגָה הִיא הַמִּיתָה הַטִּבְעִית.

ג׳וַאֲנִי רוֹאֶה מִדֶּרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁנִּתְעָרֵב מְעָט בְּכָאן בַּשַּׁעַר הַזֶּה אוּלַי הָאֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וְיָשִׂים בְּפִינוּ מִן הַדְּבָרִים הַמְּנַחֲמִים וְהַמְשַׁעְשְׁעִים וְהַמְשַׂמְּחִים מִיגוֹנוֹת הָאָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמַאֲמָר הַזֶּה מַמְצִיא לִי רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָצֵא אֲרוּכָה לְחוֹלִי הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בָּרְפוּאָה הָרוּחָנִית. וּכְמוֹ שֶׁזֶּה הָעִנְיָן יוֹתֵר מַגִּיעַ אֶל הַנֶּפֶשׁ מִכָּל עִנְיָן כֵּן רְפוּאָתוֹ יוֹתֵר קָשָׁה לְהִמָּצֵא. וּמֵאֱלֹקִים נִשְׁאַל לְהַצִּילֵנוּ מִמֶּנּוּ בְּרַחֲמָיו. וְאוֹמַר כִּי טֶבַע הַמִּדָּה הַזֹּאת קַר וְיָבֵשׁ כְּטֶבַע הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה אֵין אִישׁ נִמְלָט מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ שֶׁמַּגִּיעִים מִמֶּנָּה אֶל מַגָּע דָּבָר גָּדוֹל עַד שֶׁיֶּחֱלוּ חוֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי י"ב כ"ה) דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. וְדַע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא נִרְאֵית הַרְבֵּה עַל הַפָּנִים. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְסָרִיסֵי פַּרְעֹה כְּשֶׁרָאָה אֶת פְּנֵיהֶם זוֹעֲפִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית מ. ו) וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לִנְחֶמְיָה (נְחֶמְיָה ב. ב) מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה. וּכְבָר הִתְבָּאֵר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת נִרְאֵית עַל הַפָּנִים וְנִכֶּרֶת בָּהּ הַכָּרָה גְּמוּרָה.

ד׳וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שִׁכּוֹר בְּאַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד אֵינֶנּוּ נִצָּל מִבַּקָּשַׁת הַקִּנְיָנִים הַנּוֹסְעִים תָּמִיד מִיָּד אֶל יָד. וּכְשֶׁיַּשִּׂיג אוֹתָם וְיִפְקְדֵם אָז תִּקְרֵהוּ הַדְּאָגָה. וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיִּפְנֶה לִבּוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמְקַבֵּל עֹל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל מִן הֶחֳלָיִים הַנַּפְשִׁיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה לַקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִים, כְּשֶׁיִּפְנֶה מִן הָעֲסָקִים הַהֶבְלִיִים וְיַטֶּה נַפְשׁוֹ אֶל הַחָכְמוֹת הַמּוּסָרִיּוֹת וְאֶל הַחֻקּוֹת הַתּוֹרִיוֹת. וְרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל לְהָנִיחַ מִנְהֲגֵי קְטַנֵּי הַפְּתָאִים וְיִתְנַהֵג בְּמִנְהֲגֵי גְּדוֹלֵי הַמְּלָכִים.

ה׳וּכְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָאָדָם מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ שֶׁיַּחְפֹּץ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, וְאַל יִבְחַר בְּהַתְמָדַת הַדְּאָגָה. וְרָאוּי לָנוּ שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְרַפֵּא נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרֶה הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁנִּסְבֹּל קָשׁוֹת בַּעֲבוּר רְפוּאוֹת גּוּפֵנוּ כְּסֵבֶל הָאֵשׁ וְהַבַּרְזֶל וְהַדּוֹמֶה לְזֶה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁנַּרְגִּיל לְתַקֵּן נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּכֹחַ הָעֵצָה וְשֶׁנִּסְבֹּל סֵבֶל מְעַט כְּדֵי שֶׁנַּנְהִיגֶנָּה הַמִּנְהָג הַטּוֹב. וְעוֹד נֵדַע כִּי כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁלֹּא יַשִׂיגֵנוּ מִקְרֶה כְּאִלּוּ הָיִינוּ רוֹצִים שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּקְרִים יִהְיוּ בְּהַפְסָדַת הַהֲוָיוֹת, וְאִם לֹא יִהְיֶה הֶפְסֵד לֹא תִּהְיֶה הֲוָיָה. וְאִם נִרְצֶה שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הַקּוֹרוֹת, כְּאִלּוּ רָצִינוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה. וְהַהֲוָיָה — בַּטֶּבַע, וְהַהֶפְסֵד — בַּטֶּבַע. וְאִם נִרְצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּטֶּבַע נִרְצֶה דָּבָר הַנִּמְנָע. וּמִי שֶׁרוֹצֶה דָּבָר הַנִּמְנָע יִמָּנַע רְצוֹנוֹ, וּמִי שֶׁיִּמָּנַע רְצוֹנוֹ נִקְרָא עָנִי.

ו׳וְרָאוּי לָנוּ שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ מֵהַגְבִּיר הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר הָעֲנִיּוּת, וְנִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת אֶל מַעֲלוֹת הַטּוֹב. וּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁלֹּא יֶאֱבַל יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ הַדְּבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי הָאֵבֶל כְּאִלּוּ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁקִּנְיָנוֹ עָתִיד שֶׁיֹּאבַד וְיֶאֱבַל עָלָיו וְיַחְשְׁבֵהוּ כְּאִלּוּ אָבָד אוֹ שֶׁפָּקַד אֲהוּבוֹ. וְאֵינֶנִּי מוֹצֵא כְּלָל לְאַנְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמְּזִמּוֹת הַנִּכְבָּדוֹת הַיְקָרוֹת סִימַן דְּאָגָה. וּכְבָר אָמַר סוֹקְרַאט: מַה זֶּה שֶׁלֹּא רָאִינוּ עָלֶיךָ סִימַן דְּאָגָה מֵעוֹלָם? אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָנִיתִי דָּבָר שֶׁאֶפְקְדֵהוּ וְאֶדְאַג עָלָיו.

ז׳וּמִמַּה שֶּׁרָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיַּחֲשׁוֹב בּוֹ כִּי אֵין בְּכָל הָעוֹלָם מִן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה קָטֹן בִּתְחִלָּתוֹ וְאַחַר כֵּן יִגְדַּל — אֶלָּא הַדְּאָגָה, כִּי הַגְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵת פְּגִיעָתָהּ וְכָל אֲשֶׁר הִיא הוֹלֶכֶת דַּלָּה וּמִתְמַעֶטֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה לְגַמְרֵי. וְהַזָּרִיז הֶחָכָם אֲשֶׁר יִתְאַמֵּץ בְּעֵת מִקְרֵהוּ כְּפִי גְּדֻלָּתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. וּמָצָאנוּ אֲלֶכְּסַנְדֶּר כְּשֶׁכָּתַב לְאִמּוֹ לְנַחֲמָהּ עַל מוֹתוֹ וְאָמַר בִּכְתָבוֹ: אִמִּי, צַוִּי לִבְנוֹת מְדִינָה גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעֵךְ שֵׁמַע מוֹת אֲלֶכְּסַנְדֶּר, וְזַמְּנִי בָּהּ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וְקַבְּצִי אֵלֶיהָ בְּנֵי אָדָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת לְיוֹם יָדוּעַ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַכֹּל מְזֻמָּן וְיִהְיוּ כָּל הָעָם נְכוֹנִים וּמְזֻמָּנִים לְהִכָּנֵס אֶל הַסְּעוּדָה אֲשֶׁר זִמְּנָה הַמַּלְכָּה, יַכְרִיזוּ בָּעָם שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֶל בֵּית הַמַּלְכָּה אָדָם שֶׁעָבַר עָלָיו מִקְרֶה אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ יָגוֹן. וְעָשְׂתָה כֵּן בְּעֵת שֶׁהִגִּיעָהּ הַכְּתָב אַחֲרֵי מוֹתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁצִּוְּתָה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֶל בֵּיתָהּ מִי שֶׁקְּרָאָהוּ פֶּגַע, רָאֲתָה שֶׁלֹּא נִכְנַס שׁוּם אָדָם. וְיָדְעָה שֶׁלֹּא כִּוֵּן בְּנָהּ אֶלָּא לְנַחֲמָהּ עַל עַצְמוֹ.

ח׳וְשָׁמַע אֲלֶכְּסַנְדֶּר מֵאֲרִיסְטוֹ רַבּוֹ כִּי הַדְּאָגָה מְמַעֶטֶת אֶת הַלֵּב וּמְכַלַּתּוּ, וְרָצָה לַעֲמוֹד עַל אֲמִתַּת הַדָּבָר. וְלָקַח מִקְצָת מִינֵי הַבְּהֵמוֹת מַה שֶּׁהֵן דּוֹמוֹת לָאָדָם בְּטִבְעָן, וְאָסַר אוֹתָן בְּמִשְׁמָר יָמִים רַבִּים בְּמַחֲשַׁכִּים. וְצִוָּה לָתֵת לָהֶן מִן הַמָּזוֹן כְּדֵי חַיּוּתָן, וְאַחַר כֵּן הוֹצִיאָן וּשְׁחָטָן. וּמָצָא לִבָּן שֶׁכָּלָה וְנָמַס. וְיָדַע כִּי אֲרִיסְטוֹ רַבּוֹ אָמַר הָאֱמֶת.

ט׳וּמִדִּבְרֵי גַּ'אלִינוּס בַּדְּאָגָה אָמַר: הַדְּאָגָה כְּלוֹת הַלֵּב וְהַיָּגוֹן חוֹלִי הַלֵּב. וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ וְאָמַר כִּי הַיָּגוֹן עַל מַה שֶּׁהָיָה וְהַדְּאָגָה עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמַר: הַיָּגוֹן עַל מַה שֶּׁעָבַר וְהַדְּאָגָה עַל מַה שֶּׁעָתִיד. עַל כֵּן הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר מִן הַדְּאָגָה כִּי הַדְּאָגָה חֹלִי הַלֵּב.

י׳וְאָמְרוּ קְצַת הַחֲכָמִים שְׁתִיַּת סַם הַמָּוֶת יוֹתֵר קַלָּה מִן הַדְּאָגָה. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּהַגְבָּרַת הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּעֵת פְּגִיעַת הַמִּקְרֶה וְהַרְאוֹתָהּ. נָשִׁיב, כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת כְּדֵי לְהוֹצִיא הַלֵּחָה אֲשֶׁר הִיא עִקָּר הַדֶּמַע אֲשֶׁר נִפְסְדָה כְבָר וְנִלְאָה כֹּחַ הַטֶּבַע לְהוֹצִיאָהּ כַּאֲשֶׁר מוֹצִיאִים הַלֵּחוֹת הַמְעֻפָּשׁוֹת מִן הַגּוּף בִּרְפוּאוֹת הַמַּכְרִיחוֹת לְהָקִיא, וְכַאֲשֶׁר מְנַקִּים שְׁאָר הַלֵּחוֹת בַּמֶּה שֶׁדַּרְכָּן לְנַקּוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁהוּא יָדוּעַ כִּי קְצָת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים לֹא תִּתְנַקֶּה הַלֵּחָה הַמֻּפְסֶדֶת שֶׁבָּהֶם אֶלָּא בִּבְכִי. וְזֹאת הִיא הַנֶּפֶשׁ הַטִּבְעִית לִבְכִי. וּמִמַּה שֶּׁאָמַר סוֹקְרַאט בָּאֵבֶל: הָאֵבֶל מַדְוֶה הַלְּבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶחָלָיִים מַדְוֶה הַגּוּפוֹת. וּמִדִּבְרֵי בַּטֵלְמִיּוּס: מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יְזַמֵן לַמִּקְרִים לֵב אַמִּיץ.