תקון מדות הנפש ד׳:ג׳The Improvement of the Moral Qualities 4:3
א׳מִדַּת הַקִּנְאָה
1
ב׳הַשַּׁעַר הַג' מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַקִּנְאָה. הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא כְּסָעִיף מִן הַכַּעַס וְרוֹב נַפְשׁוֹת הַמְדַבְּרִים אֵינָן נִמְלָטוֹת מִמֶּנָּהּ אֲבָל הִיא בְּכֻלָּן. כִּי אֲנַחְנוּ רוֹאִים כָּל בְּנֵי אָדָם הֵם נִמְשָׁכִים אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ וְרָצָה לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אֶחָד קוֹנֶה מִן הַקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִּים וּמִן הַמַּתָּכוֹת וְהַצְּמָחִים אוֹ מִשְּׁאַר הַקִּנְיָנִים הוּא מִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּקְנֶה גַּם הוּא כָּמוֹהוּ. וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּלְעֲדֵיהֶם אוֹ שֶׁיַּעֲמִיד דְּבָרִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְיִקְנֶה עִנְיָנִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם וְלֹא יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג בַּקִּנְיָנִים הָהֵם. וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר רָמַז אֵלָיו הֶחָכָם שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ (קֹהֶלֶת ד, ד) וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל (הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי הוּא) [עָמָל וְאֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא] קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.
2
ג׳וּמִי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת עָלָיו, טִבְעוֹ הוּא מְגֻנֶּה כִּי הִיא מְבִיאָתוֹ לִהְיוֹת חַמְדָן. וְאֵין הַנָּדִיב חַמְדָן. וּכְבָר נִמְלְאוּ הַסְּפָרִים מִגְּנוּת הַחוֹמֵד וְאֵינֶנּוּ נֶעֱלָם מֵאַנְשֵׁי לֵבָב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר עָלָיו מִן הַגְּנוּת וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵעָלָיו. וְשֶׁמָּא יַגִּיעַ עִנְיַן הַחוֹמֵד שֶׁיִּגְזוֹל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִיכָה ב. ב) וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ. וְהַחֶמְדָּה מִדָּה מְגֻנָּה רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיַּרְחִיק נַפְשׁוֹ מִמֶּנָּהּ בְּכָל יְכָלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּהּ מְבִיאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת, אַךְ רוּבֵּי מַכְאוֹבוֹת וִיגִיעַת הַנֶּפֶשׁ בְּתַאֲווֹת וְשִׂנְאַת בְּנֵי אָדָם תָּמִיד וּמִעוּט הַמְּנוּחָה וְטִרְדַּת הַמַּחְשָׁבָה וְעוֹנֶשׁ הַמָּקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל מַה שֶּׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיְקַנֵּא בַּחַטָּאִים מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָם מִשְׁתַּדְּלִים לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּאֲווֹת וּלְהַשִּׂיג אֶל הַהֲנָאוֹת. אַךְ תִּהְיֶה כָּל קִנְאָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כ"ג י"ז) אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם. וְאָמַר (תְּהִלִים ל"ז א) עוֹד אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה.
3
ד׳אַךְ הַקִּנְאָה הַמְשֻׁבַּחַת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מִפִּינְחָס שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בַּמִּדְבָּר כ"ה י"א) בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, וּמַה שֶּׁהָיָה גְּמוּלוֹ עַל כָּךְ מִן הָאַחֲרִית הַטּוֹבָה, כמ"ש (שָׁם כ"ה ב) הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.
4
ה׳וּמַה שֶּׁאָמְרוּ בַּמְקַנֵּא וְהַחַמְדָן, אָמְרוּ תִּרְאֶה הַחַמְדָן אַהֲבָתוֹ רַבָּה כְּשֶׁהוּא פּוֹגֵעַ אוֹתְךָ וְתִרְבֶּה שִׂנְאָתוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתְךָ, וּשְׁמוֹ אוֹהֵב וְעִנְיָנוֹ שׂוֹנֵא. וְאָמַר כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא הַחוֹמֵד אֶלָּא לִכְעוֹס. וְאָמַר: דַּי לַחוֹמֵד שֶׁהוּא דּוֹאֵג בְּעֵת שִׂמְחָתְךָ. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה אֶל הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה כְּדֵי שֶׁיְקַנֵּא בּוֹ עָלֶיהָ אִם יַעַזְרוּהוּ מִלְמַעְלָה וְזֹאת תִּהְיֶה תִּפְאַרְתּוֹ.
5