תקון מדות הנפש ד׳:ד׳The Improvement of the Moral Qualities 4:4
א׳מִדַּת הַחֲרִיצוּת
1
ב׳הַשַּׁעַר הַד' מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיַן מִדַּת הַחֲרִיצוּת. צָרִיךְ לְקַדֵּם בְּדִבְרֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת, מֵאֵיזֶה טֶבַע הִיא בָּאָה. וְאוֹמַר כִּי הִיא מִטֶּבַע הַמָּרָה הָאֲדֻמָּה. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֵּרָאֶה יוֹתֵר כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ פְּנוּיָה מִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת אֵין מְבַלְבֵּל אוֹתָהּ שׁוּם דְּאָגָה. וְיוֹתֵר מַה שֶּׁתִּהְיֶה בַּנְּפָשׁוֹת הַזַּכּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ וּבְכָל מַה שֶּׁמִּתְעַסֵּק מִמְּלָאכוֹת הַחָכְמָה וְהַמַּחֲשָׁבָה. הֲלֹא תִרְאֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהּ (מִשְׁלֵי י"ב כ"ח) וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. רָצָה לוֹמַר כִּי הַיָּקָר שֶׁבְּהוֹן הָאָדָם הַחֲרִיצוּת שֶׁהוּא הַמְּהִירוּת וְהַזְּרִיזוּת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָרוּץ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת: בְּעוֹלָם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמוֹת עִם הָעֲבוֹדָה וְהָאֱמוּנָה וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֶל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל.
2
ג׳וּבְהֵפֶךְ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא הָעַצְלָה מֵהִתְעַסֵּק בָּעִנְיָנִים וּמֵהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלַת הַנְּפָשׁוֹת אָמַר הֶחָכָם: הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָּה (מִשְׁלֵי כ"ד י). וְעוֹד אָמַר (שָׁם י"ב כ"ז) לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזְּכַרְנוּהוּ בְּעִנְיָן הֲפַכְפָּךְ בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. וּמִי שֶׁהוּא מִן הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים וְיִתְנַהֵג בְּעִנְיָנָיו בַּחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת יִצְלַח בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שָׁם י"ב כ) יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן הַזֶּה: כְּשֶׁתִּהְיֶינָה הַנְּפָשׁוֹת יְקָרוֹת יִיגְעוּ הַגּוּפוֹת בְּהַשָּׂגַת חֶפְצָם, וְזֶה דָּבָר נָאֶה. וּכְבָר הִזְהִיר שְׁלֹמֹה עָ"ה עַל הַחֲרִיצוּת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וּבְעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם י"ט ט"ו) עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה. וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה נִרְאֶה וְהוּא מוֹפְתִי כִּי עַל כָּל פָּנִים מַפֶּלֶת הָעַצְלָה תַּרְדֵּמָה. כִּי הָאֵד, אֲשֶׁר הוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּנִקְבֵי הַגּוּף בִּתְנוּעַת הַמְּהִירוּת, כְּשֶׁתָּנוּחַ וְאֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ, יַעֲלֶה אֶל הַמּוֹחַ וּמֵבִיא לִידֵי נוּמָה תְּדִירָה. וּמְסַפֵּר הַקּוֹטִי בַּחֲרִיצוּת: מִי שֶׁיַּשְׂבִּיעַ אַדְמָתוֹ בַּעֲבוֹדָה מַשְׂבִּיעָתוֹ לָחֶם.
3
ד׳וְדֶרֶךְ הַמּוּסָר בַּמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁלֹּא יַרְאֶנָּה הָאָדָם בְּתַאֲווֹתָיו וְלֹא יִהְיֶה קַל בְּדַעְתּוֹ כִּי הַקַּלּוּת מְגֻנָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּהּ מִמִּדּוֹת הַדַּעְתָּנִין וְאֵין הַחֲסִידִים מִתְנַהֲגִים בָּהּ. אַךְ צָרִיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג בַּחֲרִיצוּת בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְהַיִּרְאָה. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל הַצְלָחַת הָאָדָם — חֲרִיצוּת בְּמַה שֶּׁהוּא מִתְעַסֵּק מִמַּעֲשָׂיו, וּמִן הָאוֹתוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל רוֹעַ מַזָּלוֹ עַצְלָתוֹ בָּהֶם. אַךְ הַחֲרִיצוּת שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶל הַמְּהִירוּת וְהַקַּלּוּת — מְגֻנָּה, וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל לְהִזָּהֵר מִמֶּנָּהּ, כִּי תַּכְלִית הָרָעָה בַּמְּהִירוּת. וּמִי שֶׁמְּמַהֵר מִתְחָרֵט, וּמִי שֶׁהוּא רוֹכֵב הַמְּהִירוּת אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל. וְאֵין צָרִיךְ הָאָדָם לְמַהֵר בְּעִנְיָנָיו כִּי לֹא יִתָּכֵן עִם הַמְּהִירוּת מַעֲשֵׂה מְתֻקָּן. וּבְמָתוּן יְתֻקְּנוּ הָעִנְיָנִים וְיִזְדַּמְּנוּ הַבַּקָּשׁוֹת. אֲבָל מִדַּת הַחֲרִיצוּת טוֹבָה כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּכֹחַ הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תֵּרָאֶה בְּפֹעַל מְהֵרָה כִּי אָז תִּהְיֶה רְאוּיָה שֶׁתִּקָּרֵא מְהִירוּת.
4